תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקע״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 575
א׳תקעה. על אודות הסוס שמכר ראובן לשמעון ושוב נמצאו מומין ביד שמעון והוא טוען שברשות ראובן נעשו המומין והוא אמר לא כי אלא ברשותך נעשו נראה כיון דאין הדבר ידוע בעדות שהי' מם זה מעיקרא ברשות ראובן על שמעון להביא ראי' כדמסקי' פ' המדיר (כתובות ע"ו ע"ב) [כל שנולד הספק] ברשותו עליו [להביא] הראי' ואפי' לא יהב שמעון אכתי דמי הסוס לראובן מפקי' מיני' ויהבינן לראובן. אמנם ראובן צריך לשבע שלא ידע ולא הרגיש במום זה דכיון דראובן הי' לו לידע אם הי' בו מום זה מעיקרא יש לו לשבע שאינו יודע [דאפי' המוחזק לא פטרי' ליה כשטוען איני יודע] אם הייתי חייב לך מנה זה מעולם [בלא שבועה] כ"ש דלא מצי לאפוקי ממן מחזקתו בלא שבועה. ואין לדחות דשאני התם דשכנגדו טוען ברי מנה לי בידך מ"מ טובא אשכחן כה"ג דהאחר יש לו לידע והשני אין לו לידע לא יטול בלא שבועה כגון המכיר כליו וספריו ביד אחר כו' עד שישבע כמה הוציא ויטול (ב"ק קי"ד ע"ב) והמוציא הוצאות על נכסי אשתו (כתו' ע"ט ע"ב) וחנוני על פנקסו (שבועות מ"ה ע"א) וכהנה רבות והא דלא חשיב בהדי הנך דנשבעי' ונוטלי' י"ל כמו שתירץ ר"י בפ' האשה שנפלו (כתובות פ' ע"א תוס' ד"ה ישבע) וליכא להימני' לשמעון [לומר] ברשותך נולד מום [במגו] דאי בעי אמר פרעתיך שהרי אינה טענה ודאית לומר ברשותך נולד [ואם טוען טענה ודאית ברשותך נולד] הרי ידע [ונתפייס וסבר] וקבל הלכך ממ"נ לא מהימן. ואם ראובן אינו רוצה לשבע שלא ידע במום זה מעיקרא אז שמעון פטור דמשיכה בטעות הוא דכיון דמום נסתר הוא דליכא למימר ביה ודאי ראה ונתפייס והדר זביני' אפי' אם כבר קבל ראובן המעות. (ועיין פט"ו דהלכות מכירה ודיני מומי' שבסתר באשה מפורש בהמדיר (ע"ה וע"ו).
1