תשובות מהר"ם, דפוס פראג תקצ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 599
א׳תקצט. וששאלת מה דין נשים המוסרות ויש להן בעלים נהי דפגיעתן רעה ואין להן מה לשלם שמותי משמתי' לה כיון שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתורה וה"ה לענין ממון אם יש לה ממון שאין לבעלה רשות בה מוציאי' מידה ונותני' לנמסר ואפי' נכסי מלוג יחליטו הגוף ביד הנמסר והבעל יאכל פירות עד יום מותה ואפי' אם תמות בחיי בעלה לא ירשנה בעלה אלא הנמסר יקח אז הכל גם קרן גם פירי דבעל בנכסי אשתו יורש הוי ולא לוקח דלא אמרי' דטבי לי' עבדי [ליה (ב"ב קל"ט ע"ב) אלא] היכא דליכא פסידא לאחריני ולא דמי להאשה שמכרה בנ"מ דהבעל מוציא מיד הלקוחות דשויהו רבנן כלוקח ראשון משעה שנשאה דשאני התם דאינהו דאפסידו אנפשיהו דלא הי' להם למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא כדאמר פ' יש נוחלין (שם) אבל הכא דהנמסר לא פשע לא עבדי' לי' לבעל לוקח אלא יורש ואין לדקדק כיון דתשלומי מסור קנסא הוא ולא דינא כדמשמע בירושלמי פ' הגוזל בתרא ונימא ליה לדידיה קנסו רבנן ולא לברי' קנסו כדקאמר פ' מי שהפך (מועד קטן י"ג ע"א) וכן שמעתי שפסק ריצב"א במסור ה"מ במסור שמסר ולא הספיק הנמסר להעמידו בדין עד שמת המסור אבל אי קם מסור בדין ונתחייבו הנכסי' תו לא ירתי להו נכסים מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1