תשובות מהר"ם, דפוס פראג תרי״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 611
א׳תריא. אודיעכם על נכון כיצד היה כשנשאתי שמה האשה שמתה ז"ל כתב חמי ז"ל שטר מתנה לבנותיו והזכיר כל אחת בשם ולא [שייר] לעצמו רק כדי דירתו כל ימי [חייו] וע"ז יש ביגי שטר החתום עליו הר' מרדכי ז"ל והר' אברהם גיסו של הפרנס ז"ל ומקויים גם היטב והנה מפטירים שפה לאמר אחרי שהיה בדעתי לגרש את אשתי קודם שמתה הו"ל כמתה מתוך קטטוה ושוב [איני] יורשה כמו שפסק רשב"ם ואמת כי כך הוא פי' אההוא דפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ו ע"ב) והביא ראי' מההוא דגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ולע"ד נ"ל דבנדון זה אין שייך לההוא קטטה דהכל יודעי' שדעתי לעבור הים אחרי מורי אבי ע"ה וזה הוכיח כי אף לאחר שמתה אשי החזקתי בדרך ולא לנתי פה עד כי נגעה בי יד השם ושללו אותי שלא נשדאר לי כדי הוצאת פרנסה אפי' פרנסה [בצמצום] וא"כ כל הקטטה היתה לשם שמים שלא היתה יושבת עגונה כי כן יודעי' כל קהל איסלינגין שהייתי שמה ששלחתי אליה אם היתה רוצה לעבור עמי שהייתי רוצה לקבלה ואל [אביתי] לשלחה ובנדון זה אין נ"ל דאייירי פסק רשב"ם ז"לדהא לענין ממונא אזלי' בתר אומדנא דמוכח פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ו ע"ב) מי ששמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו ואפי' בתר אומדנא דלא מוכח' אשכחן דאזלי' פ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) ההוא גברא דאפקידו גבי' כסא דכספא עד אי אינש אמיד הוא אדעתי' דידיה קאתו ופטור כ"ש בנדון זה דמוכח הדבר שלא היה לי עמה קטטה לגרשה אלא לטובתה כמו שכתבתי אחרי שהחזקתי בדרך לאחר שמתה אשתי אגלאי מלתא דלאו מתוך קטטה נתתי עיני ומכל זה [אני] צריך מטיבותיהו דרבנן כי ריב"ם ור"י חולקי' על פסק רשב"ם וז"ל אור זרוע וריב"ם נכנס אחריה לבודקה ולישאנה שם שאם לא היתה תותרנית. תותרנית פי' רשב"ם חולה הוא שאינ יכולה להריח ומום שבסתר הוא ובשביל כך בא לב"ד והי' טעון נשאתיה שם והריני יורשה ואמרו חכמים הואיל ונכנס אחריה לבודקה כו' הואיל שמספקא לן שעדיין היה רוצה לבודקה אין אנו מחזיקי' אותו [בנכסיה] ולא מדמי' לה להא דתני בכתו' (מ"ח ע"ב) או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו וכו' דאפי' מסתמא אמרי' לשם נישואין נכנס כך פי' מורי ומה שאמר בקו' דלא מצי לאוקמי בארוה דאפי' בא עליה בימי אירוסין קודם הכנסת חופה לא ירית לה מנ"ל דפשיטא כולי האי דהאי בעי' למאי נ"מ ליורשה וליטמא לה (קידושי' י' ע"א) [יותר] הוא משמע דאם בא עליה יורשה דע"כ לא מיבעי' ליה אלא בביאה בלא אירוסין אבל ביאה אחר אירוסין לא וזה נמי שפי' בנשוא כאן ופסק מכאן שמעי' שמי שמתה אשתו מוך קטטה שהי' דעתו לגרשה שוב אינה יורשה כדאמר בגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות אין נראה כלל דכל זמן שלא גירשה הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה ומיטמא לה ואע"פ שנתן עיניו לגרשה מ"מ עדיין לא גירשה ודבר פשוט הוא [ומה] שמביא ראי' מגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות היינו והוא דגירשה אז אמרי' אגלאי מלתא דמה שאכל לא שלו אכל אבל אם מתה מתוך קטטה עד שלא גירשה אין היורשי' נותני' לו [פירות] שאכל אחר שנתקוטט עמה אפי' אם הן בעין ועוד מה ענין ירושה אצל פירות דלענין פירות לא תקנו לו הואיל ואית לי' איבה מיהו שארו מקריא כל זמן שלא נתגרשה. וכדבריו סובר גם ר"י ב"ה שמואל וכן פסק רבי' משה ב"ר יואל וכך אני בדעתי אם הדבר בא לני ישראל יהושע ב"ר רחבי' לא נתבררתי לדיין אך לענ"ד נראה הבעל בירושתו. חיים בר' מכיר אני הקטן רגיל לידון כדברי ריב"ם ור"י חיים בן הר' יצחק נ"כה. גם לי נראה שניאור בר' קלונימוס. חד"ל אי"ש מל"ך.
1