תשובות מהר"ם, דפוס פראג תער״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 674
א׳תרעד. שתי חצרות הסמוכות זו לזו אחת של ראובן ואחת של גוי והגוי בעל זרוע ונפל הכותל שביניהם [ועמד] הגוי ואנס את ראובן ונטל ממנו אותו כותל ובנאו ברשותו של ראובן והכניס מרשותו יותר משתי אמות ברוחב של חצרו של ראובן ואורכה יותר מעשרים אמה ובא שמעון וקנאה מן הגוי שלא מדעת ראובן. מן הדין יש שטוען ראובן את שמעון שחצר זה היה לי חלק גדול אלא הייתי מתיירא מן הגוי וקנית אותה שלא מדעתי ואני הייתי מבקש לקנותה ולא נתייאשתי ממה שנטל ממנו מפני שקרקע אינה נגזלת ואע"פ [שיראתי] ממנו בטחתי [בהקב"ה] אולי יצטרך למוכרה ואקנה אותה ממנו ויהיה לי פתחון פה עליו מפני שאנסתי [ואנכה לו] מן הדמים וגם הייתי מצפה עד שתצא מידו. וי"מ כדתנן (כתו' ק"ט ע"א) השני נוח לי הראשון קשה ממני ועוד מבקש שמעון להשכיר בה גוים וא"ל ראובן אנא מצרן לא שבקית דשקלית מיני' אלא דאמרת לי דטבא לי עבדת לי ואברחית אריא מינך קא חזינא אברחת אריא מינאי ואריא קא מרבעת לי אית ליה לסלוקי או לא [ילפני אדוני] כך הראוני מן השמים שכל הטענות שטוען ראובן לשמעון אין בהן ממש ושאמרו חכמי' קרקע אינה נגזלת [היינו] לענין מצות כגון אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מידי מעשר (גיטין מ"ז) א"נ לענין לולב דאמרי' התם (סוכה ל' ע"ב) גוים גוזלי' שדות וקרקע אינה נגזלת למהוי סוכה גזולה ולוב גזול דלא להוי מצוה הבאה בעבירה אבל לענין חזקה דקרקע כיון שבנה אותו גוי קרקע בחצרו של חבירו החזיר בה ונעשית שלו ומה שמכר מכר אבל ודאי להשכין בה אין לו מן הדין וטענת ראובן [נכונה] היא. (עיין באבן העזרי האלף).
1