תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתס״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 863
א׳(הוי עובדא בהנ' הירץ ווירדא וכו').
1
ב׳תתסג. מעשה באדם אחד שאירס ינקת חבירו תוך כ"ד חדש וחייבוהו להוציאה בגט כדאמרי רבנן בהחולץ (ל"ו ע"ב) מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא ואם נשא יוציא עד שיגיע זמנו לכנוס וקאמר מאי יוציא בגט מדלא קתני יפריש והרב ר' יוסף בכור שור מתיר לקיימה ולא הצריך לגרשה אלא להפריש ממנה והביא ראי' מהא דקשיא [דאמרי' בפ' ארוסה ושומרת יבם (כ"ד ע"א)] מעוברת ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתו' כו' וחכמי' אומרי' יכול הוא להפרישה עד לאחר זמן ובהחולץ אמר יוציא בגט ותי' דהתם מיירי בסוטה דא"צ להוציאה בגט דלא חיישי' שמא יבא עליה תוך הזמן כיון [שהיא] אסורה אפי' לא היתה מינקת ולכך מפריש ותו לא אבל מינקת חבירו שאינה אסורה לו מטעם אחר אמרו חכמי' תצא בגט א"כ אותו שאירס מינקת חבירו א"צ להוציא בגט כיון שאסורה לו מטעם אחר משום דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ור' אומר דאינו ראי' דמצי' למימר דגבי סוטה [דאסירה] ליה מדאו' לא חיישי' שיבא לעליה אבל אם אינה סוטה חיישי' ויוציא בגט וארוסה נמי כיון שעבר [אדרבנן] ואירסה איכא למיחש שמא יבא עליה ויעבור על דרבנן ולכך יוציאנה בגט. ואן להביא ראי' מדקתני ואם נשא [יוציא] דמשמע הא אירס יפריש דה אנמי קתני לא ישא וה"ה לא יארס כדאי' הכא (כתו' ס' ע"א) וליכא להביא ראי' מדנקיט לא תתארס ולא תנשא כיון דאסר אירוסין לא תנשא למה לי אלא לומר שחלוקין זה מזה נשואה יוציא ארוסה יפריש אין ראי דהא [דנקט] לא תנשא לומר דרבי יהודה [מתיר] לנשא [בי"ח חדש] וכן ראיתי בחור א' ושמו ר' וייבלין שאירס מינקת חבירו ורצו בני ווירצפורק לכופו לגרש והתיר לו מורי שלא לגרש. ועל גרושה מינקת פסק הר"ר שמשון שמותרת לינשא תוך כ"ד חדש משום שאינה מחוייבת להניק בנה כדתניא (כתו' נ"ט ע"ב) נתגרשה אינה כופה אלמא מדחל הנדר לא משעבדה ליה ואע"פ שאם מכיר כופה בב"ד להניקו מ"מ אין שעבוד עליה כל זמן שלא כפו אותה ומותרת לינשא ולא דמי לאלמנה מניקה שחייבת להניק בנה. ואין נראה חדא דאם [מכירה] כופין אותה בב"ד כ"ש שלא תינשא ותו לא אשכחן תקנה לאלמנה מניקה ואם כדבריו מצינו אם תבעה כתו' ב"ד השתא אין לה מזונות ואין מעשה ידיה שלהן אלא שלה ואינה משועבדת בהניקה וגם אמרה איני ניזונת ואיני עושה או קבלה כתו' וכן פסק ר"ת [דכולן] צריכות להמתין כ"ד חדש גרושה או אלמנה וכן פסק בשאלתות וכן הורה ר"ת הלכה לעשה ומייתי ראי' לדבריו בהחולץ דמעוברת חבירו משמע בין אלמנה בין גרושה ואמר דכ"ש גרושה צריכה להמתין שהרי אלמנה אינה טעם אלא משום שבושה לבא לב"ד והורגת בנה כדמוכח בהחולץ וכ"ש זו שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל כדאמר לעיל בפ"ב (כתו' כ"ח ע"א) אין נזקקין להו ור"פ אמר שמותי' כו'. ועוד שהרי משנה שלימה היא סוטה מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות דברי ר"מ וחכמי' אומרי' יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס מ"מ מודים שלא ישא שהרי אין חולקי אלא בכתובה וע"כ טעמא דלא ישא אינו אלא בשביל שהורגת את בנה לפי שפעמים מתעברה ומיעכר חלבה כדמוכח הכא. ועוד בא מעשה לפני ר"ת ביבמה שמת היבם והצריכה להמתין ג' חדשים ממיתת היבם כמו בארוסה דכך היא קרובה לביאה כמו [ארוסה ובחלוצה] מצינו בהחולץ (מ"ב ע"א) שאינה צריכה להמתין ג' חדשים לפי שהחליצה מוכחת שלא בא עליה אבל בלא חליצה לא. (דין זה שייך בפ' אע"פ בכתובות).
2