תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתס״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 864
א׳תתסד. בהחולץ (מ"ב ע"א) מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא ישא. מעשה בכהן אחד שנשא מינקת חבירו וקודם שנשאה נתנה בנה למניקה והדירו את המניקה בנדר ע"ד רבים שלא תחזור וע"פ הרב רבינו יעקב מקרקוב ז"ל עשו כן והביא ראי' מדאמר פ' אע"פ (כתובות ס' ע"ב) דרב נחמן שרא להו לדבי ריש גלותא לתן הבן למינקת לינשא מיד משום דבי ריש גלותא לא הדרי להו שלא היתה המינקת רשאי לחזור מאימתן כ"ש הכא כיון דנדרה עד"ר לא הדרה ונחלקו עליו [ואמרו] דלא דמי מוראת המקום למורא בשר ודם כדאמרי' ברכות (כ"ח ע"ב) ולואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כי ד' אל רחום וחנון הוא כי רחמיו [רבי'] רגע באפו חיים ברצונו וגם החוטא מחשב בלבו שיעשה תשובה לאחר זמן אבל [דבי] ריש גלותא אלו היתה עוברת על דבריהם היו מיד הורגים. ולי נראה [כמו כן] דלית הלכתא כר"נ דשרא להו לדבי ריש גלותא דתלמודא מסיק התם הלכתא מת מותר גמלתו אסור אלמא דס"ל בעל התלמוד דאין שום צד היתר אלא [במת] שאין יכול לבא בשום ענין לידי תקלה דאם איתא שהיתה צד היתר בענין אחר א"כ לשמעי' הא וכ"ש מת וכן משמע באלפס שדלג ההוא דריש גלותא וכן אני שמעתי שהמניקה היה לה בעל א"כ יכול הבעל להפר לה [כי] נדרי עינוי נפש [הוא] ואע"ג דאמרי' דנדר שהודר עד"ר אין לו הפרה ה"מ חכם אבל בעל מיפר כמו [שפי' ר"י] בפ' השולח (גיטין ל"ה ע"ב תוס' ד"ה ניסת] אהא דאמרי' אבל ניסת אין [מדירין] אותה משום דמיפה לה בעל והקשה ר"י וידירוה עד"ר וירץ דבעל מיפר אפי' נדרה עד"ר דטעמא הוי משום דנודרת ע"ד בעלה נודרת ושמא הם [צוו את] הבעל של מניקה לקיים דשוב אינו יכול להפר. ואח"כ אמר הר' יעקב אפי' לדברי [האוסרי'] אחרי שכינס לא יוציא דכיון דאיכא תנא בפ' אע"פ נתנה בנה למניקה מותר [אע"ג] דלית הלכתא כותי' באשת כהן דלא איפשר סמכי' עליהו כיון דאלו הי' מוציאה בגט לא היה יכול להחזירה עולמית והביא ראי' מהא דאמרי' בשמעתי' (יבמות ל"ז ע"א) כיון דאיכא רבנן דפליגי עלי' דרשב"ג גבי אשת כהן דלא אפשר עבדי' כרבנן אבל הכא כמאן נעביד אי כר"מ האמר יוציא כו' משמע דאם היינו מוצאי' שום תנא דהיינו יכולי' לסמוך [על דבריו להתיר היינו] מתירי' בדיעבד באשת כהן [כדאמרי' גבי נפל] ואין זו ראי' דדוקא אדרבנן סמכי' באשת כהן [גבי] נפל שהרי מן הדין הו"ל למימר בכל דוכתא הלכה כרבנן דהו"ל למיזל בתר רוב ולדות שאינן נפלים דהא בכל דוכתא אזלי' בתר רובא אלא חומרא בעלמא הוא ולהכי באשת כהן סמכי' עליהו אבל בנדון זה לא סמכי' כלל [אמאן דאמר] נתנה בנה למניקה מותר והא דקאמר למודא אי כר"מ כו' משמע דאי הוי שרי ר"מ הוי סמכי' עליה באשת כהן לאו משום דאי הוי שרי ר"מ הוי סמכי' עליה אלא השיב לו לפי [טעותו] כלומר [במה] תוכל להסתפק אי ר"מ הוי שרי יכול לומר דמסתפק לך אי עבדי' כר"מ אבל השתא דכ"ע מצרכי גיטא תמהני מה עלה על דעתך להסתפק בזה כלל ועוד אין ה"נ דמצי למימר אי כר"מ דשרי לא עבדי' כותי' אלא האמת משיב [כפי] דרכו דר"מ מחמיר טפי.
1