תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתע״דTeshuvot Maharam, Prague Edition 874
א׳תתעד. וששאלת לאה השיאה את בתה לראוהן ונתנה לה מה שנתנה והיתה הבת מתגדלת עם רבקה אם אביה ונתנה גם היא לה תכשיטי זהב חצי ליטרא ולאחר שהראו את כל הנדוניא עמד אחי רבקה ואמר ליושבים שם אלו [תכשיטין] שנתנה אחותי לנערה ורצה היא שיהא בידה כל ימי חייב ולא שיירה בהם לעצמיה כלום. ובתוך שנתים פגעה בה מדת הדין באותה נערה ומתה ונמצאו קצת מן התכשיטי' ביד ראובן ורבקה תובעת אותם מראובן ואומרת רצוני שיהא בידי כל ימי חיי כאשר דברתי אז שאני לא נתתים לא אלא ע"מ שתחזירם וראובן טוען בחזרה זו לא שמעתי מעולם כי לא היה לך בהם כלום והמתנה מוחלטת היתה. כך דעתי נוטה שהדין עם ראובן ואין לו להחזיר מה שבידו שלגמרי הוחזרו לאשתו ועד שהרי רבקה לא ערערו בשעת מיתת האשה ע"כ אין לה בהם כלום דתנן (ב"ק ק"י ע"א) נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשי' יכולי' להוציא מידן שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה ואיכא למילף מינה מה התם [דאנן] סהדי אדעתי' דכפרה יהיב להו ולא [קא מכפר ליה] אלא פלגא ואפ"ה זכו בה אנשי משמר מדאתא [לידי'] הכא דבסתמא אהדרה לה לא כ"ש דזכה בהן ראובן [וכי תימא] ע"מ להחזיר אהדרה לאה מי יימר דהכי [הוא] דדלמא לגמרי אהדרה [לה] וכיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקתי' של מריה ולהוי אידך המע"ה ואי איכא דמקשי ואמר לא דמי להדדי דהתם אלו הוי כספא בידי' דיורשי' למיפק הוי קאי והכא אלו הכל היה בידה [לא] למיפק הוי קאי כל ימי חייב לעולם דמו להדדי דהתם נמי לא למיפק קאי דתנן (שם) היה מעלה את הכסף ואת האשם [ומת] הכסף ינתן ליורשי' והאשם ירעה עד שיסתאב וימכור ויפלו דמיו לנדבה. ועוד מהא נמי איכא למילף דאמרי (ב"ב נ"ב ע"א) דביתהו דרבה בר [בר חנא] כי שכיבא אמרה הני כיפה דמיתא ובני [ברתא] אתו לקמי' דרב א"ל אי מהימנא לך עשה כפירושה ואם לאו עשה פירוש לפירושה וא"ד הכי א"ל אי [אמידה] לך עשה כפירושה ואם לא עשה פירוש לפירושה השתא ומה היכא דקאמרה היא לא מהימנא [לאורועי] לזכותו דבעל הכא דלא קאמרה ולא מידי לא כ"ש דלא מרעינן לזכותי' דבעל.
1