תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתפ״הTeshuvot Maharam, Prague Edition 885
א׳תתפה. יהודי אחד הביא פרקמטיא [מארץ] פולים [פאלען] ובא ראובן ושמעון והלכו להם ובאו בצנעא וקנו אותה ובתוך כך חלה לוי והלך [יהודה] אצל ראובן וא"ל מדוע רמיתם וקניתם הפרקמטיא במטמוניות א"ל ראובן ח"ו [הנה] חלקך וחלק לוי ביד שמעון ולך אצלו וקבל מחצית כל הפרקמטיא חלק שניכם והלך יהודה אצל שמעון וקבל הפרקמטיא משמעון בציווי ראובן ולא דבר זה עם זה בעסק הקנייה כלום והביא הפרקמטיא לביתו ולא הודיע ללוי כלום וכשנתרפא לוי הלך גם הוא לראובן ובקש [ממונו ותבעו] שמעון על חובו ולא נמצא בי'ד ראובן כ"א מעט תכשיטי זהב שנתן לאשתו כשנשאה והיה רוצה שמעון [שיטלם] ראובן מאשתו ויתנם לו וראובן לא הי' רוצה להקניט אשתו הדין עם מי. כך דעתי נוטה שאין ב"ד יכולי' לכוף את ראובן להקניט את אשתו ולטול ממנה תכשיטיה שלא מדעתה ולתת לשמעון בחובו דתנן (ערכין כ"ד ע"א) א' המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבעו לשמן ולא בסנדלים חדשי' שלקחו לשמן. ואם נפש אחד לומר א"כ מה הפרש בין תשיטי' שהכניסה לו לאותן שנתן לה יש [לומר] שאותם שהכניסה לו אם מכרם הבעל היא מוציאם מיד הלקוחות משום שבח בית אביה אבל אלו אם מכרן הבעל שלא מדעתה אין לה על ההלקוחות כלום אבל לכוף הבעל שיטול תכשיטי אשתו ויגבם לבע"ח בחובו שלא מדעתה אין ב"ד יכול לכופו.
1