תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתצ״חTeshuvot Maharam, Prague Edition 898
א׳תתצח. וששאלת' שני שותפי' שהיו להם מעות בושתפות ואחד מהם צריך לזוזי שבא לידו מקח יפה לקנות הוא יכול לקנות מהם בלא דעת חבירו אותו מקח לעצמו ולהשיב זוזים אחרים במקומם לפי שהיו לו זוזי אבל באותה שעה לא היו בידו איתא להא דא"ר נחמן (ב"מ ס"ט ע"א) זוזי כמאן דפיג דמי ויכול לחלוק ולקח מהן כל עת שהוא רוצה ואין בו משום גונב דעת חבירו.
1
ב׳ראובן ושמעון שהיו בעיר אחת והיה לראובן ספינ אחת טעונה דגים מלוחים כדי להוליכה לעיר אחרת ומצא שמעון שהיה רוצה לטעון ספינה אחת דגים להוליכה גם [כן] לאותה העיר א"ל מה לך עתה ולדגים יש לי ספינה אחת טעונה מהן לקוחי' בכך וכך ליטר' לך לאותו יריד פלוני וקנה שם פרקמטיא בכמות אותו הכסף שנתתי בדגים ואני אמכור הדגים ואתה תמכור מה שתביא וכשנבא יחד ויוציא כל א' קרן שלו והריוח נחלוק ביחד וכן עשו. והתנה תנאי זה ביניהם בפני עדים הלך שמעון והביא ארנקי אחד והראה [לראובן] ראה אותו שלא היה בו השלמת כסף שנתן בדגים א"ל ראובן לשמעון כזה אין השלמה א"ל שמעון מה לך אלא שאקנה ליריד פלוני פרקמטיא כנגדך כמו אותו הכסף שנתת בדגים הלך לו עם ספינתו בין כך ובין כך בא לשמעון זהב לקנות ולא הי' רוצה בעל הזהב כ"א פשיטי' מאותן ג' [ערים] מענ"ץ ווירמ"ש שפיר"א והלך שמעון בעיר [לחלוף] מאותן הפשיטי' ומצא בארנקי שלו מקצתן ושם במקומן פשיטי' טובים מהן ולקח אותן הפשיטי' ונתנו באותו הזהב והלך שמעון לאותו יריד וקנה פרקמטיא כנגד הכסף של ראובן שנתן בדגים ומכר ראובן שלו יבאו [לחשבון] והיה השכר של ראובן גדול משל שמעון והיה ראובן רוצה לחזור מן התנאי והיה אומר משטה אני בך ובאו לב"ד וחייבוהו לקיים את תנאו וכששמע כן אמר הואיל וחייבנו ב"ד לקיים תן לי חלק מאותו זהב שקנית וענהו שמעון אותו הכסף שלי הי' ולא הי' משותף עם שלך ועוד כי לא התניתי עמך כ"א ליריד פלוני לקנות מאותו פרקמטיא הבאה לשם וטוען ראובן מה שדברתי ליריד פלוני מראה מקום לך הייתי אבל אם היתה סחורה בא [לידך] שישרה בעיני הייתי רוצה בה וטוען שמעון הואיל ורצונך הי' בסחורה אחרת והיית שם במקום שסחרתי והיית בעזרי למה לא אמרת לי קנה מאותו הכסף שהי' לך לסחר כנגדי.
2
ג׳כך דעתי נוטה [שאותן פשיטי'] שלקח שמעון [ממעות] השותפות שלא מדעת חבירו ולקח מקח יפה לעצמו לא עשה ולא כלום וכל מה שלקח מאותן מעות לקח לאמצע דתנן (ב"ב קמ"ג ע"ב) הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולי' את הנכסי' השביחו לאמצע ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרינו עושי' ואוכלי' השביחן לעצמן וכ"ת מתני' דהכא [בשאר] נכסים כדקתני אבל לזוזי לא הא מגמרא איכא למשמע דה"ה לזוזי דאמרי' בגמרא רב ספרא שביק אבוה זוזי [שקלינהו] ועבד בהו עיסקא תבעוה אחוה לדינא קמי' דרבא ואמר ר"ס גברא [רבה] הוא אבל אינש דעלמא לא דתנן וכן האשה שהשביחה מן הנכסי' השביחה לאמצע כו' ואמרי' בגמר' אשה מאי עבידתא א"ר ירמי' באשה יורשת פסיטא מהו דתימא כיון דאין דרכה למטרה אע"ג דלא פריש כמאן דפריש דמי קמ"ל והא דר"נ לא תקשי לך דכי אמר ר"נ זוזי כמאן דפליג דמי ה"מ דל"צ למיפלג [בי] תלתא בלא דעתי' דחברי' אבל [בי תרי] ודאי צריכא כדאמר באידך מעשה דרב ספרא (ב"מ ל"א ע"ב) [דאיסר] ור"ס עביד עיסקא בהדי הדדי אזל ר"ס פליג בלא דעתי' דאיסר באפי תרי אתו לקמי' דר' אבא א"ל אייתי תלתא דפלגו קמייהו א"נ תרי מגו תלת א"נ תרי סהדי דפלגת באפי תלתא א"ל מנא לך הא אילימא מדתנן אם יש ב"ד מתנה בפני כו' הלכך לאפוקי ממונא ממר ומותב למר [לא] בעי' ג' מומחי' למפלג ולמשקל דידי' בלא דעתא דחברי' בג' הדיוטות סגי ואי אית להו זוזי לפלוגי בתרי סגי ועל דבר הזהב כך דעתי שאין לו לראובן חלק בו ממ"נ אי משום מקצת הפשיטי' שלקח מן הכסף אותן פשיטי' שלו היו וא"ת וכבר משכם ראובן אותה משיכה אינה כלום משום דלא הוי משיכה מעלייתא לא קני דתניא (ב"מ מ"ז ע"א) הרי שהי' תופס פרתו ועומד ובא חבירו וא"ל פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה ואמר במסקנא הב"ע דא"ל חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך הטלה דלא הו"ל משיכה מעלייתא ומש"ה לא קני ועוד שראובן בקניית הזהב לא אמר לשמעון לקנותו ביניהם ע"כ זכה שמעון בו.
3