תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקכ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 929
א׳תתקכט. מעשה בראובן שהיה לו שתי בנות ונישאו ואחת מות ראובן נשתמדה האחת ושוב מתה האלמנה ולא נשבעה על כתו' ובעל המשומדת תבע אחות אשתו לדין על דבר היורשה כי לא היה להן אח ונשאל לרבי' אבי העזרי ז"ל אם יורש הבעל לאשתו המשומדת [ואי] מקרי שארו כיון שזינתה ואסורה לו והשיב וז"ל נ"ל שיורשה כי [מעת] שמת אביה זכתה בנכסי' ואז היתה עדיין ישראלית אפי' לדברי הגאועני' שפי' שהמשומד אינו יורש את אביו היא יורשת את אביה והבעל למה נקנסנו וכמו שהאב יורש לבנו משומד ה"נ הבעל יירשנה אע"פ שאינה ראויה [לטמא לה] דבפרק יש מותרות בירושלמי (ה"ד) אמרי' גבי [שנייה] תניא [יורשה] ומטמא לה דתני' ר' חייא מטמא אדם לאשתו כשירה ואינה מטמא לפסולה ופי' מאחר דמדאו' [אינה] פסולה הויא כאשתו ואפי' אי [אמרה הא אמרו] רבנמן מקנין ע"י גוי (בוטה כ"ו ע"ב) ואמרי' התם והא [אסירא עליה וקיימא] דהוי איסור דאו' אף לגבי גוי מוהיא נתפשה שאפי' גוי במשמע ולגבי אסתר דרשינן כאשר בדתי אבדתי שנאסרה לבעלה מיהו כל קנסות [דכתובי'] בפ' האשה רבה (יבמות פ"ז ע"ב) הם לגבי [דידה] ולא לגבי דידיה אע"ג דאיסורא דאו' הוא לבד מציאתה שמפורש שם הטעם כי היכא דתהוי ליה איבה ומעשה ידיה כדי שלא תמות ברעב שפעמים [היא] עניה ואין לה מזונות ממנו ושארו מיקריא בר מלגבי טומאה דאיכא קרא לא יטמא בעל בעמיו ודרשו רבותינו יש בעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא לא"ה שארו מקריא לטומאה [וכן] לירושה תדע דלא קנסו לבעל מדפריך בהאשה רבה (צ"א ע"א) יורשי כתו' מאי עבידתי' ומשני כתובת בנין דכרין מהו איהי דעבד' איסורא קנסוה רבנן זרעה דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן קמ"ל פי' משום דתנאי כתו' ככתו' דמי כדאמר פ' אע"פ (כתובות נ"ד ע"ב) ולא עדיפא [אינהו] מדידה כיון שמכחה הם באים אבל הבעל למה יפסיד כח ירושתו אם ממזר יורש את אביו ואח ממזר יורש לאחיו וגם מיטמא להם כדאי' התם (יבמות כ"ב ע"ב) ולא גמר טומאה מטומאה כ"ש [דירושה] לא גמר מינה ובנו לכל דבר כמו אחיו לכל דבר והבעל לא דמי לזרעה דידה [ולמה] יפסיד ודמיא למורדת שכל זמן שלא גירשה אם מתה יורשה כמו שפסקו הגאונים וההוא [דתותרנית] דפ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ו ע"א) נראה כדברי המפרש דבארוה מיירי ואפי' אם נפרשה בנשואה התם הוא פושע כי תותרנית אינה ראויה להוציא ען מום זה לכן יפסיד הפירות אבל הכא דמי להא דאמרי' פ' האשה (צ"א ע"א) מציאתה ומעה ידיה [דמדידה לדידיה לא קניס כתובה דמדידי' לדידה קניס] ות"ק דקניס טעמא כדפי' לעיל אבל ליורשה לא לשתמיט תנא דפ' האשה לתני זה וזה אין יורשין אותה כיון דתנא [ירושת] בנין דכרין והא לא קתני ש"מ דבעל יורשה ותנא דוקא הוא דגרסי' בירושלמי בהאשה רבה (ה"א) לא זה וזה מטמא לה הדא היא דתני ר' חייא מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ואית תנא תני הכא תצא בי"ג דברי' ואית תנא י"ד פי' י"ד קנסות מאן דתני י"ג [עביד] מציאתה ומעשה ידיה [חדא] ומאן דתני י"ד עבד כל חדא וחדא חד ואם אינה יורשה נפישי להו ובפ' יש מותרות (יבמות פ"ה ע"א) לא קתני לגבי אלמנה לכה"ג ושניות אינו מטמא להו ואלמנה לכה"ג יש לה כתו' כמו שמפורש שם הטעם ואמר התם איכא ביניהו סוטה ודאי [קצרו] של דבר רואה אני שבעלה יורשה עד כאן תשובתו.
1