תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקמ״טTeshuvot Maharam, Prague Edition 949
א׳תתקמט. ילמדנו הרב ר' מאיר ראובן נולד לו בן לשמנה חדשים ונתן ללוי למול והיה קטן וחלש ושאל לו לאבי הבן מתי נמול אותו וא"ל לסוף חדש שיצא מכלל נפל ועוד בתוך אותו זמן נתייעץ אבי הבן להמתין יותר עד שיחלימ' ורכב המוהל חוץ לעיר לצורך קהלו כי לא הי' סבור שימול הילד במהרה כל כך כי עדיין הי' הילד חלוש ואח"כ נתייעץ האב עם קרוביו למול את בנו לאחר חדש והמוהל לא הי' בעיר ולא רצה להמתין עד שיבא ושלח אחר מוהל חוץ לעיר והודיעו בין יבא לוי בין לא יבא נתתיו לך למולו ועתה באו בעיר ביום אחד וגם קדם לוי למוהל אחר וקובל לוי על אבי הבן וא"ל אתה נתת לי למולו ובאתי יום אחד קודם המילה ואל אבדתי זכותי ואבי הבן משיב אמת שנתתיו לך למולו סתם וקודם שבאת אמר לי הרב וגם קרובי למולו ולא היית בעיר וגם עברו ל' יום וראיתי ויראתי פן תעכב לבא יותר ע"כ נתתיו למוהל אחר בין תבא בין לא תבא ועתה מורי' אדו' תודיעני למי יש לו לאב לתת את בנו למוהל ראשון או למוהל שני ע"פ ראיות ברורות גם תודיעני אם אבי הבן נתן את בנו למוהל אחר או לבעל ברית אם יכול לחזור בו ותפרש לנו כי מעשים אלו בכל יום ושל לנו הפסק במהרה ושלום מאיר.
1
ב׳תשובה מעשה אירע בימי ר"ת באדם אחד שנולד לו בן ונתנו למוהל למולו ובא אחר וקדמו ובא הראשון לדון על שכר הברכה ושאלו לר"ת והשיב דמלתא דלית בי' חסרון כיס לא עבדי' שליחות' ואפי' תפס מפקי' מיניה כיון דענה אמן דגדול העונה אמן יותר מן המברך ואפי' [לא] ענה אמן כיון דשמע הקול ולא ענהו איהו דאפסיד אנפשי' אבל אם עדיין לא קדמו והרי שניהם עומדי' לפנינו אז ודאי אותו שנדר לו תחלה הוא קודם דלא גרע ממכירי כהונה ולויה דלפי שרגילין לתת להם חשיב להו בפ' כל הגט (גיטין ל' ע"א) גבי המלוה מעות לכהן וללוי כאלו אתא לידיהו ואמרי' בפ' הזהב (בבא מציעא מ"ט ע"א) ישראל שאמר לבן לוי [כור] מעשר יש לך בידי רשאי בן לוי לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ואפי' רבי יוחנן מודה בה כיון דמתנה מועטת היא דאין לישראל בו אלא טובת הנאה סמכה דעתא דבן לוי ולא מצי למיהדר ביה ה"נ [אין לו] במילת בנו אלא טובת הנאה ולא מצי למיהדר ביה ולתנו לאחר. ואשכחן בכה"ג בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קכ"ג ע"ב) דחשוב מוחזק ולא ראוי דבכור נוטל פי שנים אע"ג דלא אתא לידיה דאבוה דכיון דמכירי כהונה הוי מיהו אי הדר בי' פי' ריב"ם שאין ב"ד יכולין לעכבו מלחזור אבל הוא עובר משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע. ושלום מאיר ב"ר ברוך.
2