תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתקצ״זTeshuvot Maharam, Prague Edition 997
א׳תתקצז. ראובן ושמעון ודינה היו משותפי' ומסר להם הבע"ח כפר לגבות ממנו התבואה בכל שנה ושנה ותובע ראובן כך וכך מדות יש לי בידכם שגביתם משלי והלויתם [התבואה] סאה בסאתים ושמעון משיב שאין לו משלו כלום אך אדרבה הוא גבה חלקי ודינה משיבה כל מה שישבע ראובן שיש לי משלו אחזיר לו ולא הלוינוהו אך מכרנו בשנת הזול בשנים שעברו. באתי בקצרה למרבה המשרה אין דינה יכולה להפך השבועה על ראובן כיון דתנן (שבועות מ"ה ע"א) שותפי' נשבעי' שלא בטענת ברי אלא אפי' בטענת שמא הלכך כולהו נשבעי' זה לזה שלא עכבו זה מזה כלום משום דמורי התירא [כדאי'] פ' כל הנשבעי' (מ"ח ע"ב) כי שבועה שאין נשבעי' אלא בטענת ברי שייך בה היפוך שבוע אבל שבועה שותפי' דשייך אפי' בטענת שמא אין בה היפוך וכל מי שיתברר מי חייב למי ישלם תבואה. כי אע"פ שמכר כל אחד מתבואתו מה בכך [מאן] לימא לן שתבואה של חבירו מכר אין ברירה אבל אם ישבע שכל תובאות שבאו לו מן הכפר מכר ישלם מעות כמו שמכר חלק חבירו כמו האי מאן [דגזיל] חביתא דחמרי' מחברי' מעיקרא הוי' שויא זוזא והשתא שויא [ארבעה] תברא או שתיי' משלם ד' זוז וכו' (ב"מ מ"ג ע"א) וכל דין זה מפורש בפ' המפקיד (שם) ועיי"ש ורבית ממ"נ לא יתנו דכל הגזלני' משלמי' כשעת הגזילה ותו לא והתישו' היא באבי העזרי בסי' תתקנ"ו. ושל"ם מאיר ב"ר ברוך זלה"ה.
1