שו"ת מהרי"ק ק״סTeshuvot Maharik 160
א׳על דבר הגט המושב יטלו הרובים את תשובת' כי שגו ברואה פקו פליליה ואף אם באולי שיש מי שנתכוון לקנתר מכל מקום היה לו לחוש שלא לעגן בנות ישראל חנם חס ושלום כי לא נשען המגמגם אלא על דבר שטות ובורות. (א) ראשונה אשר אמר שיש לכתוב ימחה בה"א אין זה אלא דברי טעות וקנטור שהרי ידוע הוא שבלשון ארמי יש לכתבו באלף שכן מצינו בספר דניאל דכתיב ולא איתיה די ימחא בידיה וגומר הרי שבלשון ארמי יש לכותבו באלף ואע"ג דפשיטא שבלשון העברי יש לכותבו בה"א הלא ידוע הוא שאותו נוסח נמסר לנו בל' ארמי שכן כתוב ואנש לא ימחה וגו' והיאך נכתב ואנש שהוא לשון ארמי ונסיים לכתוב ימחה בה"א שהוא ל"ע ועוד שהרי כתב ספר אבן העזר שנהגו בכל המקומות לכתוב את הגט בלשון ארמי כ"ש וכ"ש הכא שמתחיל בל' ארמי מדכתיב ואנש ולא כתיב ואיש שגם נסיים בלשון ארמי ואע"ג שכתב רבינו יחיאל מפרי"ש וכן ר"י מקורבו"ל שיש לכתוב ימחה בה"א הלא רבינו פרץ דהוה בתראה טפי מינייהו וידע בדבריהם טפי מינן כתב שיש לכתבו באלף וכן נמצא בכל הסמ"ק המדוייקים בטופס הגט ממהר"ף ימחא באל"ף וגם תלה הדבר באשלי רברבי כמו שמצאתי כתוב בסמ"ק א' בהגה"ה וז"ל הגט הועתק מטופס א' שהיה נחתם בו רבינו יחיאל מפרי"ש נ"ע כו' והיה כתוב ימחה בה"א ואמנם שמע מהרי"ף מפי הר"ר יקר בשם רבינו שמשון דסבירא להו שיש לכתבו באל"ף והנה פשוט הוא אצל כל המבחינים בטוב הוראה שבכל מקום אנו נוהגין כדברי מהר"ף היכא שהוא חולק על הסמ"ק משום דבתראה הוא טובא וגם לא משתכח דדייק כוותיה מהפוסקים אחרונים כל שכן בזה דתליא באשלי רברבי כמו שכתבתי ועוד שהרי נימוקו עמו בזה שהרי כתב בדניאל ימחא באל"ף. וכן בספר אבן העזר כתב כן בשם רבינו פרץ משמע דכן סבירא ליה שהרי לא הביא שום חולק והנה הוא היה אחרון וידע כל הדיעות וגם בס' נייר שהי' גם כן אחרון מאד מצאתי כתוב וז"ל ימחא באל"ף שכן כתוב בדניאל ור' יחיאל כתבו בה"א וכן כתב ר"י מקורביי"ל אך אם כתוב בה"א או באל"ף אין לחוש אבל משמע שדעת הרב המחבר שיכתוב באל"ף כדברי רבינו פרץ והגדולים שהזכרתי למעלה ומי זה ואיזה הוא שירצה לעבור על דבריהם בודאי כי כל הטועה בזה לא הגיע להוראה ועליו נאמר רבים חללים הפילה וגו' ואם היה האיש ההוא נמלך במאור הגולה מהר"ר רפאל בלי"ן יצ"ו אנכי אחרוש ואתאפק ואכוף ראשי אבל שמעתי כי אדרבה שלח לו שהיה נותנו ואף גם זאת נתן כתף סוררת. ועוד נבהלתי יותר כי הוגד אלי שאותו המגמגם הודה ואומר כי אביו ז"ל הכתוב לו כמה וכמה גיטין ובכולם כתוב ימחא באל"ף לא ידעתי למה מקשה את רוחו ואמץ לבבו למען תתן דופי במעשה הצדיק אביו חס ושלום חי נפשי כי לא חש לקמחיה (ב) גם מה שמגמגם לומר שמאחר ששם ליאוני"ש הוא לשון לע"ז שהיה מן הראוי לכתוב בגט יהודה המכונה ליאוני"ש גם בזה אני אומר שאינו בקי בטיב גיטין ולא יהא לו עסק עמהם דאע"ג שכתב בסמ"ק דנהגו לכתוב המכונה כששם השני בלשון לע"ז היינו דוקא כשהשם בא מחמת כינוי כגון משולם המכונה דורנ"ט או יחיאל המכונה בוני"ן וכיוצא בהם שאין השם דומה כל כך ללשון העברי דאז ודאי הוי כינוי אבל היכא שהשם יוצא ממשמעות העברי כיוצא בנדון הזה שהרי הורגלו הכל ליהודה ליאו"ן או ליאונ"יש על שם גור אריה יהודה פשיטא שכל הכתוב בזה וכיוצא בזה המכונה אינו אלא טועה שהרי בכל התלמוד לשון כנוי משמע שאין השם כלל כי ההיא דשילהי פרק הזהב (בבא מציעא דף נח) המכנה שם לחבירו וכולי ופריך היינו מלבין היינו מכנה וכן בעבודה זרה דריש ואבדתם את שמם וגו' לכנות לו שם כו' ומדאפקינן לכנוי בלשון ואבדתם אלמא שהכנוי אבוד השם הוא וכן בשבועות קורא כינוין חנון ורחום ארך אפים וכו' שאין שייכין כלל לשם וגם כתב רבינו דוד קמחי בשרש כנה שכנוי הוא כסות והעלה השם וביהודה ליאו"ן או ליאוני"וש לא שייך לומר כן כדפי' לעיל. וכן כתוב בהדיא בספר הנייר וז"ל ובשמות ידקדק כגון יהודה דמקריא ליאו"ן וכיוצא בזה ואם הוא כנוי שאין דומה קצת ללשון העברי יכתוב המכונה כך כגון יצחק המכונה חקיניי"ט או משולם המכונה דורנ"ט או יחיאל המכונה בוני"ן וכיוצא באלו עד כאן לשונו. הרי שכתוב בהדיא שיש לכתוב יהודה דמתקרי ליאו"ן וכו'. ואף על גב דסבירא ליה בשאר שמות שאין דומין ללשון העברי שיש לכתוב המכונה כדברי הסמ"ק. ופשיטא שאין חולקין זה על זה וזה מודה לזה אלא שבעל ספר הנייר שבא אחר הסמ"ק ואפילו אחר מהר"ף שהרי מביאו בכמה מקומות הוסיף באור בדברי הסמ"ק ומה שחסר זה גלה זה. ועוד שהרי גם מתוך לשון הסמ"ק יש להוכיח כן לפני כל יודעי דת ודין שהרי כתב וז"ל ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקי"ן ולא חיים דמתקרי ויואנ"ט עכ"ל משמע הא אם היה צריך לכתוב היינו כותבים דמתקרי דאין זה כינוי לכתוב המכונה כיון שהוא יוצא ממש מלשון העברי דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר אין צריך לכתוב יצחק המכונה חקי"ן והנה דבר זה פשוט לכל מבין אלא שהמגמגם הזה לא הבין כל כך ועליו אני אומר שלא ימנע משתי חלוקות שנתכוון לקנתר או שלא ידע בין ימינו לשמאלו ושתיקותו יפה מדיבורו וראוי להשתיקו לכל ירא השם וסר מרע וה' יגיה חשכה ויאיר עינינו:
1