שו"ת מהרי"ק קס״אTeshuvot Maharik 161
א׳אנשי אמת רודפי צדק המחזקים בתורת השם וחרדים על מצותו אוהבים משפע ומתעבים חמס ושקר שלומכון יסגא לעולה ק"ק דנוירנבער"ק ופרוויהם דהיינו היושבים סביבותיכה אלא הפעוט החתום בקצה היריעה מהודענא טיבותייכן שסמר שערות ראשי ובשרי אחזה פלצות על שוד ושבר וחמס וחילול השם המתנהג ומתגלגל עתה במדינה והמכשלה יוצא מתחת יד תופשי התורה דהיינו מקצת רבנים שזכו לשם הם מחשבין עצמם כתלמיד חכם והעלה על רוחם שיש להם דין תלמיד חכם דמצי למעבד דינא לנפשיה ואינן צריכין לירד לדין עם בעל הבית המתריז כנגדן ורוצין לקנוס אותם ליטרא זהב ובאים בעקיפין ומחפשין תואנה ועלילית להתגולל ולהתנפל על בעלי כיסים לצודם במכמרות' להפשיט עורם מעל בשרם ונמצא שם שמים מתחלל. באמרם ההמון עם וכי זו תורה וזו שכרה ואני קנא קנאתי על כבוד התורה ולומדיה ולהעמיד העולם על הדין ועל האמת ועל השלום ואת חצני נערתי לבטל ולהפר מחשבתם שלא יפיקו זממם דאם לא כן שבקת חיי לכולהו בעלי כיסים ואני אענה חלקי כאשר קבלתי מרבותי וכאשר בינותי ושמעו אלי ביני לב הקרובים אל הצדקה ועשו אזניכם כאפרכס' לשמוע מילולי וינעם לכם וימתקו בפיכם כדבש והש"י יעזור לי ליתן כח לעשות חיל ויצרף מחשבותי הטובה למעשה ויודע מחשבות הוא יודע שלא לכבודי ולא בשביל כבוד אבותי באתי אלא כל כוונתי להסיר המכשול שלא יכשלו רבים ויתחלל שם שמים. מקובלני ממורי מהר"ר מולין ס"ל ז"ל שבזמן הזה לא דיינינן לקנוס ליטרא זהב מי שמזלזל צורבא דרבנן והביא מספר אגודה שכתב בפרק קמא דחולין וז"ל האי טבחא דלא סר סכינא וכולי כתבו הגאונים דעתה אין תלמידי חכמים מקפידין אלא מוחלין. ועוד נר' דבעונות אין עתה תלמיד חכם שיודע אפילו מסכת כלה ואות שתקן ספר אגודה היה קודם הגזירה והיה למדו מופלג ואפילו הכי כתב דבזמנו לא דיינינן דינא תלמיד חכם ומכל שכן בזמן הזה שבעונותינו הרבים נתמעטו הלבבות והרבה רבנים דאפילו צורתא דשמעתא לא ידעי אין בידם לא להם ושמלה ביתם ריקם מכל טוב יש מהם המתייהרים להשתרר ולהשתמש בכתר הרבנות וכוונתם בשביל כבוד עצמם כדי שישבו בראש וילכו בראש. ויש מהם לרבות ממון וכל המדות שמנו חכמים שצריך תלמיד חכם להתנהג בו הם אינם נוהגים באותה מדה ולהנאת עצמם הם מכוונים. ויש מהם שאינם מדקדקים במעשיהם ומסני שומעינהו ועל ידם מתחלל שם שמים. ופשיטא דאין להם דין תלמידי חכמים לא למעבד דינא לנפשיה ולא לקנס ליטרא דהבא המזלזל בו ומטעם זה לא נהגינן בשום למדן בזמן הזה דין תלמיד חכם. וכן היה דן מהר"ז כ"ץ ז"ל מנורנבער"ק וכן היינו דנין אני והוא הלכה למעשה עוד מביא מהר"י ז"ל ראייה דאמרינן בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סז) תלמיד חכם לא לאכול בנכייתא וכתבו התו' אע"ג דרבינא היה אוכל בנכייתא לא היה מחשיב עצמו כתלמיד חכם אלמא רבינא לא מחזיק עצמו כתלמיד חכם ומכל שכן אנו דרדקי יתמי דיתמי שאין לנו להחזיק עצמינו כתלמידי חכמים וכאין אנו נחשבין עוד יש להביא ראיה ממהר"ר מנחם ממיזבורק ז"ל כתב בנימוקו שלו וז"ל ומה שכתבו רבותינו כבר פסק הדין שכל המבייש ת"ח בספר רבינו משה מיימון פרק שלישי בהלכות חובל כו' עד חייב אתה ליתן ליטרא זהב לתלמיד חכם הני מילי שתלמיד חכם ידוע בשערים בלי יוהר' ונטילת שם כההוא עובדא דירושלמי דריש לקיש קנסי לההוא גברא דאפקיה ברבי אסא בר חנינא שהיה ידוע לו שתלמיד חכם היה עכ"ל. ובפרק אילו מציאות אומר רב יודא אומר רב הני תלת מילין נהוגי רבנן לשנות בדבורייהו כו' עד אי לא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה אבידה בטביעת עין ואין משני במלתא אחריתי לא מהדרינן ליה וכתב בא"ז אפילו מי שאינו מדקדק להפך חלוקו אינו תלמיד חכם ולא מהדרינן ליה אבידה בטביעת עין אלמא בדבר כל דהוא דאינו זהיר כו' אינו תלמיד חכם מכל שכן בזמן הזה שאנו רואים בעונותינו הרבה שאין נזהרין מכל זה שאין להם דין תלמיד חכם. וכתב האשרי פרק קמא דבבא מציעא הא דפטרינן תלמיד חכם מן המס היינו דוקא תלמיד חכם שתורתו אומנותו וכתב היורה דיעה וז"ל זקן שנידה לצורך עצמו אפילו בהלכה אינו נידוי וכתב רבי אבי"ה לא ידענא מאי פירושו דהא מנדין לכבוד הרב ושמא הכא פירושו בהלכה שנידה כהלכה ומיהו לא נתכוון אלא לריוח שלא שישתכר בהתירו הנידוי הלכך אין בו נידוי עכ"ל. ומן הידוע ומן המובן הוא ואין ספיקא בדבר שהרבנים המנדים הבעלי בתים לכבוד עצמם עיקר כוונתם להוציא מהם ממון ואם כן פשיטא הוא דלאו נידוי הוא ואם יש לבעל דין לחלוק ולומר הא אמרינן בפרק שני דראש השנה (דף כה) יפתח בדורו כשמואל בדורו יש לי להשיב דהיינו דוקא שצריך לשמוע לגדול הדור שלא יסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו אבל לא לענין כבוד תלמיד חכם דהא אמר רב חסדא פרק אלו מגלחין (דף מ) דנידוי שלנו כנזיפה שלהם דהיינו שבעה ימים ובימי התנאים היה הנידוי שלהם שלשים יום אלמא מתמעט כבוד חכמים מימות התנאים עד האמוראים וכל שכן בזמן הזה דנתמעט הכבוד דהא כאין נחשבין נגדם. וכתב הרמב"ם פרק כ"ד דהלכות שופטים וז"ל משרבו בתי דינים שאינם הגונים במעשיהם ואינם חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו. בתי דינין ישראל שלא יהפכו אלא בראייה ברורה ולא יפגמו שטר ויפסידו חזקתו בעדות אשה. וכן בשאר כל הדינים לא ידין הדיין בסמיכות דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט לבי נאמן לדבר הזה ודעתי סמוכות על זה עכ"ל אלמא דחיישינן לקלקולי הבתים דינים ונשתנה הדין מן הדין הכתוב בתלמוד מכל שכן שנשתנה דין זה של תלמיד חכם ולא דיינינן דין תלמיד חכם דאנו רואין בעינינו שנתעוותו הדיינים ונתקלל המשפט כל איש על פניו הולך ואין אנו יודעי' על מי לסמוך שאין לנו לדון דין תלמיד חכם כדיני גמרא בהני דלעיל אתבריר לן האידנא דבזמן הזה אין כח לשום רב למעבד דינא לנפשיה לכן אם שום רב מתנשא לאמר לבא בעלילות דברי' על שום אדם במקומיכם או בשכונתכם ורצה לעשות דיניה לנפשיה לא תאבו לו ולא תשמעו לו ולא תראו ולא תערצו ואל ירך לבבכם מפניו והתכוננו על נתיבת עולם ועמדו מנגד ולא יהא דבר זה למכשול ולפוקה ואני את נפשי הצלתי ואתם עשו את שלכם הצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע למען תשכילו את כל אשר תעשון המכתב דלעיל אין מנימוקי הרב הגדול אדוני מהר"ר יוסף קולון הנ"ל ורב אחד מתלמיד הרב החסיד מהר"ר מולין יצ"ו יסדו:
1