שו"ת מהרי"ק קס״בTeshuvot Maharik 162
א׳אשר הוקשה לכם בפרק הזהב (בבא מציעא דף מח) גבי פלוגתא דרב ור' יוחנן בערבון למה פי' שם רש"י וז"ל כנגדו הוא קנה אם מכירת קרקע הוא קונה כנגדו קניין גמור ואם מכירת מטלטלין וכו' ואילו במסקנא לא איירי רב אלא דוקא במטלטלין אבל בקרקע מודה דכנגד כולה הוא קנה מההיא דאמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברי' אמורי' בזמן שאומר לו ערבוני יקון כו'. גם לע"ד נראה שהיה תמיהה גדולה ועוד תימה לי בההיא סוגיא גופא דמעיקרא פריך סתמא דתלמודא מההיא דרבי שמעון בן גמליאל דבמה דברים אמורים וכו' ודחיק לשנויי שיש לחלק בין קרקע למטלטלין מה שלא עלה על דעת המקשה דפריך ומאי שנא כו' והדר קאמר סתמא דתלמודא גופא לימא כתנאי ומסיק דרבי יוחנן ודאי תנאי היא ולא מספקא ליה בהכי כלל דודאי רבי יודא הנשיא דאומר בברייתא שנייה דמשמע ע"כ הוה כרבי יוחנן וא"כ אמאי הקשה המקשה מעיקרא בפשיטות מיתיבי הנותן עירבון לחבירו כו' דמשמע דתיובתא גמורה בעי לאותובי לרב מדלא קאמר מעיקרא לימא כתנאי כו' ומה עלה על דעתו לאותובי תיובתא גמורה למה לא נאמר דודאי רבן שמעון בן גמליאל לטעמיה דאמר במלוה על המשכון דאינו משמט אמנם רב סבר כרבי יודא הנשיא דפליג עליה ואומר משמט וע"כ סבירא ליה כרב. ועוד קשיא לי במילתיה דרב גופא לפי מאי דמוקמינא לה דוקא במטלטלין דהיכי קאמר רב כנגדו הוא קונה כיון דלא קני אלא לעניין מי שפרע כמו שפירש שם רש"י וכדקאמר תלמודא בהדיא בתר הכי אם כן לא שייך למימר ביה קונה ואפי' כנגדו שהרי בכולי פרקא קאמר דמעות אינו קונות לרבי יוחנן מכח תקנת חכמים ולר"ל דאורייתא אלמא דחיוב קבלת מי שפרע לא מקרי קנין ובהדיא שנינו שם מטלטלין קונות את המטבע מטבע אינו קונה את המטלטלין כיצד כולי אבל אמרו חכמים מי שפרע כולי וכן קתני בברייתא רבי שמעון אומר עלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית אבל אמרו חכמים והרי לך בהדיא דחייוב מי שפרע לא מקרי קניין ושייך למימר ביה אין קונה והיכי קאמר רב כנגדו הוא קונה והא אפילו כנגדו אין קונה כיון דלא מיירי אלא במטלטלין ולעניין מי שפרע ולכן נראה לע"ד דמשום הכי פירש רש"י כנגדו קונה אם מכירת קרקע וכו' משום דקשיא ליה הך קושיא שהקשיתי דאפילו כנגדו אין קונה אי מיירי דווקא במטלטלי' ומשום כן מתרץ רש"י דוודאי מיירי גם בקרקע ומשום קרקע דשייך למימר בה לשון קנין נקיט רב לישנא דקנין אבל משום מטלטלין לחודייהו לא הוה תופס לישנא דקנין סתם אלא הוה אומר כנגדו מחייב במי שפרע או כיוצא בזה וכי תימא אם כן יקשה לפי המסקנא דמסיק דמודה רב בקרקע אם כן אמאי תפס לישנא דקנין. נראה לע"ד דסבירא ליה לרש"י דהא דמסיק דמודה רב בקרקע דהיינו דוקא היכא שאומר לו בהדיא שנותן הערבון בתורת פרעון בהא הוא דמפליג רב בין קרקע למטלטלין דבקרקע קונה כנגד כולה ובמטלטלין אין קונה אלא כנגדו אבל נותן לו סתם ולא פי' בהדיא שנותן בתורת פרעון אז אינו קונה אלא כנגדו לרב לא שנא קרקע ולא שנא מטלטלין ואין להקשות א"כ כיון דיש לחלק בין נותן סתם ולא פירש לתחילת פרעון ובין מפרש בהדיא לשם תחילת פרעון א"כ למה הוצרך התלמוד לדחוק עצמו ולחלק בין קרקע למטלטלין לא יחלק אלא בין סתם למפרש בין בקרקע בין במטלטלין ונעמיד דברי רב בסתס והברייתא במפרש לשם פירעון דפשיטא דהברייתא מדברת אפי' בסתם ואפילו הכי קונה כנגד כולן דאי דוקא במפרש אדתני במה דברים אמורים בזמן שאומר לו ערבוני יקון דהיינו שמפרש בהדיא שאין נתנו בתורת תחילת פרעון אלא שערבון זה יקנה את הכל והא לאו מילתא היא כדפי' שם רש"י לפלוג ולתני בדידיה ולשמעינן דאפילו נתן סתם ולא פי' כלום דאפילו הכי אין קונה לו אלא כנגד מעותיו וכל שכן במפרש בהדיא שאין נותנו בתורת תחילת פרעון אלא ודאי אפילו בסתם סבירא ליה לרבן שמעון בן גמליאל דקנהו הכל ומשום כך הוצרך לחלק לרב בין קרקע למטלטלין. וכי תימא כיון דסוף סוף צריך לומר מכח הברייתא דאפילו בסתם קנה הכל בקרקע מיהא אם כן יקשה לרב דסבירא ליה דכנגדו דוקא דהוא קנה אפי' בקרקע בסתם מיהא מדתפס לו לשון קנין כדפי' לעיל יש לומר דסבירא ליה לרב כרבי יהודה הנשיא דברייתא עצמה גבי מלוה חבירו על המשכון דמשמט היכא שאין המשכון כנגד חובו. וכי תימא אם כן למה הוצרך לחלק בין מטלטלין לקרקע הוה ליה לשנויי ליה תכף גבי פירכא דברייתא קמייתא תנאי היא ורב סבר כרבי יודא הנשיא יש לומר דע"כ צריך לחלק בין קרקע למטלטלין דאי לא תימא הכי יקשה דילמא עד כאן לא קא פליג רבי יודא הנשיא אלא דוקא בסתם אבל אומר בהדיא שהוא נותן לשם תחילת פרעון דילמא מודה ר' יודא הנשיא לרבן שמעון בן גמליאל דכנגד כולו הוא קונה:
1