שו"ת מהרי"ק כ״גTeshuvot Maharik 23
א׳בהיות אמת שבאו לפני הר"ר ברוך מקומ"א כ"ץ יצ"ו מצד אחד ואחיו הר"ר שמואל כ"ץ מצד אחר כמו מורשה מאחיותיו מר' ברויינלין ומר' חוה ת"מ. ורבו הימים שהר"ר שמואל הנ"ל היה תובע תביעות מאחיו הר"ר ברוך הנ"ל מצד אחיותיהם הנז' מכח הרשאתו מהן וסוף דבר נשבעו שני האחים הנז' לעשות ולקיים ככל אשר אגזור ביניהם הן דין הן פשרה הר"ר ברוך הנ"ל מצד עצמו והר"ר שמואל מצד אחיותיהם הנ"ל מכח הרשאתו. וראיתי ההוצאות המרובות אשר עשו שני החלקים ופזרו ממונם בכדי ועדיין לא עלתה ארוכת היתומים הנ"ל מרת ברויינלין ומרת חוה הנ"ל אחות הר"ר ברוך והר"ר שמואל הנ"ל. לכן נערתי חצני ושמתי פני כחלמיש לשים קץ ותכלית אל הדברים למען לא יכלה עוד ממון היתומות בהוצאות ופיזורים רבים כאשר נעשה עד היום ואמנם בראותי פני החלקים הנ"ל קשים כאבן אמרתי לכתוב קצת ראיה לדברי. ראשונה על מה שתבע רבי שמואל הנ"ל מהר"ר ברוך הנ"ל שיצדיק חשבונותיו ממה שנעשה אפוטרופוס על נכסי אחיותיהם הנ"ל. והר"ר ברוך הנ"ל השיב שאין עליו להצדיק חשבונו' בשכבר הצדיק חשבונות לפני עם היתומות במעמד אנשי נכבדים עד שנת רכ"ח. ומאז הושם ממון היתומות הנ"ל ביד הר"ר אברהם מקרימה שנעשה אפוטרופוס גם הוא עמו ושילכו לפני הרבי אברהם הנ"ל ויצדיק חשבונותיו ועל זה נתעצמו לדון זה עם זה. ועל זה אני אומר כי נלע"ד שאין על הר"ר ברוך הנ"ל לעשות להם חשבון אחר ולא מבעיא משום שהר"ר אברהם הנ"ל מוכן להצדיק חשבון דודאי די בכך מאחר שגם הוא נתמנה אפוטרופוס עם הר' ברוך הנז'. אלא אפילו לא היה שום אדם משים חשבון כיון שהר"ר ברוך יצ"ו משלם ליתומות הנ"ל דבר ראוי וחשוב אין צריך שום חשבון (א) כי אם לישבע שלא גזלם ולא עכב משלהם כלום. וכן נראה בהדיא מתוך דברי רב אלפס ז"ל שהביא פלוגתא דר' ורשב"ג דר' אומר' שהאפוטרופסים צריכים לחשב באחרונה ורשב"ג אומר דאין צריכים לחשב באחרונה. ועל זה הביא רב אלפס וז"ל דברי גאון שפוסק כרשב"ג לגבי רבי משום דאביו ורבו היה הרי לך דהלכה כרשב"ג דאמר דאין צריכים לחשב וכן פסק רבינו משה מיימון פרק י"א דהלכות נחלות וז"ל כשיגדלו היתומים נותן להם ממון מורישם ואין צריך לעשות חשבונות מה הכניס מה הוציא אלא אומר להם זה הנשאר ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלם כלום עכ"ל. הרי לך בהדיא דאין האפוטרופוס צריך לעשות שום חשבון אלא נשבעים שלא גזלו היתומים. וכן נראה בהדיא גם מתוך מה שכתב המרדכי בפרק הנזקין וז"ל וששאלתם אם יכולים להשביעו אם הוא כדבריו שמנהו אבי יתומים כו'. עד וגדולה מזו כתב בעל העיטור דנראה לי דפלוגתא דרבי ורשב"ג כו' דפליגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דרבי אומר דצריך לחשב באחרונה באפוטרופוס שמנהו ב"ד ס"ל כרבנן דאמר לא ישבע הלכך צריך לכל הפחות לחשב עמהם באחרונה. ורשב"ג אמר כאבא שאול דאומר ישבע. וסיים בדבריו הלכך מנהו אבי יתומים דאפסיק הילכתא כאבא שאול דאומר לא ישבע וצריך לחשב כיון דלא ישבע עכ"ל רבינו מאיר שהרי מסיים בסוף ושלום. והרי לך בהדיא דלאבא שאול דאפסיק הלכתא כוותיה דאמר מינהו אבי יתומים לא ישבע מנהו בית דין ישבע כשמנהו אבי יתומים צריך לחשב כיון דלא ישבע וממילא שמעינן בהדיא דמנהו ב"ד א"צ לחשב כיון דישבע לאבא שאול דהלכתא כוותיה והרי לך בהדיא דרבינו מאיר ובעל העיטור ס"ל כרב אלפס ורבינו משה דס"ל דמנהו ב"ד אין צריך לחשב עמהם כיון דישבע לאבא שאול דהלכתא כוותיה וכן כתב האשיר"י דברי רב אלפס לפסק הלכה דהלכתא כרשב"ג דאמר אין צריך לחשב ולא הביא שום חולק עליו. ופשיטא דהכי סבירא ליה וכן בנו בעל הטורים הביא דברי רבינו משה מיימון דלעיל לפסק הלכה ולא הביא שום חולק עליו ופשיטא דגם הוא הכי ס"ל. והרי שוו רב אלפס ורבינו משה מיימון ובעל העיטור ורבינו מאיר ורבינו אשר ורבינו יעקב בנו דאין על האפוטרופוס ליתן שום חשבון רק לישבע שלא גזלום כלום כמו שכתב רבינו משה. ולכן אני אומר על פי הדין לפי הנלע"ד דאין בטענת הרבי שמואל הנזכר ממש שתבע מאחיו הרבי ברוך להצדיק חשבון וכדפירש לעיל ועל אשר הוציא הרבי שמואל עוד כתב יד מהר"י מיישטר"א ומהר"ח שטן והנרוי"ץ כ"ץ יצ"ו מוכיחים שנכתב איך הר' ברוך הנזכר ואחיו יורשי הרבי מנחם ז"ל היה להם בייחד ר' דוקאטי כדי ליתן הריוח למר' גוטליין ת"מ אם היתומות הנ"ל והיא נתנה להיתומים הנ"ל מ"מ דבר פשוט הוא דמאחר דאין השטר יוצא מתחת יד מר' גוטלין ת"מ ולא מתחת יד בנותיה ואין השטר נמצא דודאי הר' ברוך הנז' נאמן במה שטען שהוא פרוע כיון דליכ' למימר ליה שטרי בידי מאי בעי כ"ש וכ"ש שנראי' הדברים שנפרעו היתומות מאלו הרווחות בענין מזונותיהם שעשו להה האחים הנז' לפי הנראה ועוד טעמים אחרים יש שמוכיחים שזה השטר היה כבר פרוע ואין בידי להאריך וע"ד החוב מר' דוקאטי שנתחייב הרר"ג מפוויאה ז"ל הנה אמת שהדברים נבוכים בהיות כי הפנקס מהר"ר ברוך כ"ץ מוכח לשונו בקצת שמתחילה היה החוב משל ברוך הנזכר ואמנם כי הר' ברוך משיב תשובה בקצת על הלשון הנ"ל ועוד י"ל כי הר' ברוך יצ"ו הנ"ל פשע במה שהלוה מעות היתומים להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב והון עתיק ארבע וחמש ידות יותר ממה שהיה לו והרי החמירו הרבה רבותינו בהתעסקו' מעות היתומים עד כי אמרו שלא להלוותו אלא או למי שיש לו קרקעות מבלי היות עליה עסיקין כ"ש להלוותן למי שרבו הנושים בו כמבואר לעיל. וגם הדבר הזה לפי הנראה בעיני הוא כמו בעל התל ובעל החריץ שהרי ידוע ומפורסם הוא שלא יוכלו היתומות לגבות זה החוב אם לא בהוצאה גדולה וכמעט יתירא על השבח והר' ברוך יצ"ו יוכל לגבות בלי הוצאה כלל בהיותו תדיר אצל בני הרר"ג ז"ל במילאן ובשאר מקומות. ומצורף כל הדברים הנ"ל באתי לפסוק על זה מצד הדין או הפשרה שהר' ברוך הנ"ל יקבל עליו לתבוע החוב מר' דוקאטי הנ"ל קרן עם הריוח מבני הרר"ג יצ"ו ז"ל תוך חנוכה שנת רל"ח הע"ל ואם תוך הזמן ההוא לא יגבה הר' ברוך הנ"ל מבני הרר"ג הנ"ל בחזקת היתומים הנ"ל מאיזה טעם שיהיה או מאיזה צד שיהיה אז יתחייב הרבי ברוך הנזכר לעיל לפרוט ליתומים הנזכר לעיל מאתים דוקאטי קרן וגם הריוח אשר יקבל מהם ואמנם אם יביא הר' ברוך הנ"ל ראיה מספקת איך שהשטר ההוא היה תמיד של היתומים מיום שנעשה עד שנת רל"ג וגם יביא ראיה מספקת לי שלא פשע בהלוואתן מעות היתומים להרר"ג ז"ל אז לא יתחייב הר' ברוך הנ"ל להטפל בענין החוב אך שיביא ראיות תוך ט"ו אייר הע"ל ואף כי פסקתי על הר"ר אברהם מקרימה שיתחייב להצדיק חשבון לא מכח הדין פסקתי כן אלא מכח הפשרהמאחר שלא היה מוחה בדבר ומהיות טוב אל תקרי רע ועוד הרבה האריך אדוני הגאון יצ"ו בפסק זה על חלוקים שהיו ביניהם ע"ד פשרה בלא ראיה ולא כתבתי אותם נאום הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1