שו"ת מהרי"ק כ״דTeshuvot Maharik 24
א׳אשר טען שמעון שמעולם לא היה מסכים בשכירות לוי אם בן כמו שהשיב ראובן שבשטר השותפות מבואר שיש כח ביד ראובן להשכיר מי שירצה בעל כרחו של שמעון כו'. הלא דבר פשוט הוא שכל תנאי שבממון קיים וכ"ש בענין השותפין ואפילו בלא קנין כמו שכתב המרדכי בשם מהר"ם בפ"ק דב"ב ואם כן אין בדברי שמעון ממש בענין זה ואפי' לא היה כתוב בשטר השותפות אם אחר (א) שהשכיר ראובן את לוי ונכנס לוי בהנהגות החנות וראה שמעון ושתק ולא מיחה בשכירותו של לוי הרי נתקיים שכירתו של לוי ואין שמעון יכול למחות עוד כמו שהשיב רבינו אשר ומביאו בטור חשן המשפט על ראובן ושמעון שהיו שותפין ושמעון שתף את לוי אחיו ואח"כ ידע ראובן בשותפות אחי שמעון ושוב אמר לראובן מאחר ששמעון לא הודיעו שאין לו לאחיו של שמעון לוקח חלק הריוח ושמעון השיב מאחר שהיו שותפין וכל אחד היה לו כח לעשות מה שהיה נראה לו תועלת השותפות והיה נראה לו תועלת בשותפות אחיו שלא הפסיד במה שלא הודיעו. ופסק רבינו אשר שהדין עם שמעון ויטול אחיו חלק בריוח כפי מעותיו והכא נמי לא שנא. ואמנם כי לא ידעתי מאיזה נפקותא איכא בנדון זה אם לוי שותף אם לאו דאפילו היה שותף דבר פשוט (ב) הוא שראובן ושמעון לא היו חייבים לסלקו מן התפיסה שנתפס שהרי בפשיטתו נתפס וקלקל עצמו בידים באומרו אל המושל שהיה רוצה לעמוד עם הכותי בחבל ואיהו דאפסיד אנפשיה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שבאולי קרוב לודאי שלא יוכל לעמוד ביסורים שהם קשים ממיתה יכבידו עליו לנוגשו באכזריות יותר ממה שיעשו אשר כנגדו ועוד דבר מן דין ובמ"ד אפילו לא פשע לוי והיה נתפס באונס לא היה מוטל על שותפו לפדותו וכן השיב רבינו אשר על ראובן ושמעון שהיו שותפים ונתפס שמעון ופדאהו ראובן ממעות השותפות ושוב מת ראובן והיתה אלמנתו תובעת מה שהוציא ראובן בפדיון שמעון וז"ל יראה לי בדבר אלמנות ראובן כי לא נתחייב ראובן בפדיון שמעון כו' עד אבל אונס לתפיסה ושביה אין זה כמזונות ושותף אין חייב באחריות חבירו דשותפים שומרי שכר זה לזה בעסק הממון אבל בשמירות גופו כ"א שמירת גופו עליו ואין חייב בשמירת חבירו אע"פ שלא תבע ראובן כל ימי חייו בשביל זה לא מחל כי רצה להמתין עד שעת חלוקה ע"כ. והרי לך בהדיא דאין השותף חייב בפדיון חבירו ואפילו נתפס שלא בפשיעתו. כ"ש שנתפס בפשיעתו ומאחר שכן הוא נלע"ד דאין ראובן ושמעון אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לפרוע חלקו במה שהוציא בפדיון לוי כדפיר' ומה שטוען שמעון שעל ראובן מוטל לפרוע הכל שהרי הודה לוי שראובן נתן לו הזהוב המזוייף. הנה דבר פשוט הוא דאין בהודאת לוי ממש שהרי משום הכרח הדחקים והיסורים אמר מה שאמר ואפילו היו ב' עדים בכה"ג כ"ש באשר אין עד אחר עם לוי ואפילו שבועה להכחיש העד לא היה צריך כיון שבאונס העיד (ג) אמנם מאחר שהכותים מכין ועונשין על פי עד אחד בכה"ג ופשיטא שהי' ראובן בסכנה על פי הודאת לוי והוצרך לפזר כדי להפטר מן העונש שמענשין על כך אם כן מה שהוציא ראובן בשביל עצמו הוציא ואין על שמעון לפרוע מזה כלל. ומה שטוען ראובן שהכל יודעים שמנהג השרים להפיל על החניות וכו' ואם כן מה שהוציא לצורך החנות הוציא אין נלע"ד כלל מאחר שהדבר ידוע דגם אם לא החנות לא היו פוטרים את ראובן כלל מאחר שהעיד עליו לוי שמסר לו הזהב הפסול התפול צפור על פח הארץ ולכוד לא ילכד. למה נתלה בנתינה עיני הכותים בחנות היכא שהדבר ברור דבלא החנות ענוש יענש בדיניהם. והלא בההוא גברא דאפקידו ביה כסא דכספא אי הוה אמיד פי' רש"י עשיר הוה תלינן ואמרינן דאדעתא דידיה אתי ואף על גב שלא היה התלייה ברורה כ"כ כ"ש הכא שהתלייה ברורה הרבה כדפי' דודאי אמרינן דאדעתא דראובן אתו מאחר שהעיד עליו לוי שמסר לו הזהוב הפסול. ומה שכתוב בטענות של ראובן וז"ל ומה שהשיב שלא בקשו להוציא ממעות השותפות עליו להביא ראיה כו' עד הוא מוחזק ועליו להביא ראייה עכ"ל משמע שראובן טוען שנתרצה שמעון ונתן רשות להוציא פדיון לוי ממעות החנות ואם כן הוא אע"ג שכתבתי למעלה שאין פדיון לוי מוטל לא על ראובן ולא על שמעון מ"מ כיון ששמעון לתרצה שוב אינו יכול לערער על מה שהוציא ראובן שהרי ברשות עשה. וע"כ נראה לע"ד דמאחר שראובן טען טענת ברי לומר נתרצי' ושמעון כופר שחייב שמעון לישבע שלא נתרצה ואמנם נאמן הוא בשבועתו ואין צריך להביא ראיה דמה שטען ראובן שהוא מוחזק ועל שמעון להביא ראיה אינו כן לפי הנלע"ד לפי מה שנתפרש בטענות דחזקת ראובן אינה אלא מחמת משכונות שהושמו ביד דיינים בשביל הפרשות אחרות אשר היו ראובן לשמעון אבל אם הושמו המשכונות ביד הדיינים בחזקת ראובן בשביל טענה זו אז היה ודאי ראובן מוחזק ועל שמעון להביא ראיה שלא נתרצה שיוציא ראובן ממעות החנות וע"ד האלמנה (ד) שקבל עליו בעלה בחייו שישבע הוא ואשתו דבר פשוט הוא שאין הקנין שקבל הבעל מחייב את אשתו לישבע. ואמנם לא הבנתי למה לא ישביעוהו מצד עצמה אם טוענים עליה טענת ברי על זה כתבתי בקצרה את הנלע"ד אני מטיל תנאי שאם לא נבחרתם מצד ראובן ושמעון לכתוב הטענות ולשולחם שלא יועילו דברי לפסוק דין רק כנושא ונותן. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1