שו"ת מהרי"ק כ״הTeshuvot Maharik 25
א׳תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן קמאי לא מזגנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפכנא בזכותיה כאשר קרה בהיות אשר כתב אלי ה"ה מהר"י דורינג יצ"ו באומרו שהאשל הגדול מהר"ם ס"ל ז"ל כתב עליו נידויים וחרמים על עסקי ממון שהיה מהר"ם ס"ל ז"ל תובע ממון שיפרע לו ומהר"י דורינג יצ"ו לא פרע בתוך המועד אשר יעדו. והנה רבו המכתבים על זה ונתארך הזמן עד כי בין כך ובין כך צדיק נתפס בעון הדור ונתבקש מהר"ם ס"ל בישיבה של מעלה וחיים לרבנן ולכל ישראל שבת ולזה מבקש מהרי"ד יצ"ו מאת יודעי דת ודין להוציאו ממכשול זה אם הוא באפשר עד כי גם ממני אני הצעיר שאל מה דינו ומה תהיה אחריתי. ולכן אענה ואומר שלפי הנלע"ד אם היה בחיים פשיטא שהיינו אומרים למהרי"ד יצ"ו זיל פייסיה משום כבודו דגברא רבה הוה. ואמנם מאחר שכך נגזרה שנפטר ה"ה הנ"ל צריך למצוא דרך אחרת והוא כי כתב האשירי וז"ל. אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה וכו'. עד ויכול לנדותו על דינו וקשה הדבר לפרש כן אם הדבר ברור לו אין ברור לאחרים ואיכא חלול ה' בדבר. ועוד אין אדם דן דין של קרובו וכ"ש דין של עצמו ורבינו חננאל פי' כגון הקורא לחברו עבד וכיוצא בזה משמע דלענין נידויו קאמר ולא לענין ממון מיהו קשה לי מאי שנא מילתא דפסיקא בדבר גדול כזה בכל ענין שיבזה אדם ת"ח יכול לנדותו לכבוד עצמו. וי"ל במילתא דפסיקא כו'. היינו שהוא מנודה לכל ישראל כאלו נדהו ב"ד ע"כ משמע מתוך דבריו שאין סובר כרבינו שלמה דמפרש דאיירי לענין ממון מדסתר דבריו מכח קשיא. ומתוך כך הביא פי' ר"ח דלא מפרש לה לענין ממון כולי כמו שדקדק האשר"י עצמו מתוך דברי ר"ח וכך מצאתי כתוב בשם מהר"ם וז"ל ובירושלמי קאמר שנדה לצורך עצמו אין נידויו נידוי וצ"ל דהתם איירי לפני רבו דהוי כמורה הלכה כדי שלא יקשה מתלמוד דידן דבתלמוד דידן קאמר ת"ח שנידה לכבוד עצמו נידויו נידוי לכ"ע בר מרבו ומהר"ם תירץ וז"ל ול"נ לתרץ דבירושלמי מיירי שברכו לממונה שנדה את מי שמעכב לו ממון שלא כדין אע"פ שכהלכה נידהו אין נידויו נידוי אלא לאפקירותא שעמד זה וחרפו וכו'. וכה"ג מפליג טובא בין ממונא לאפקירותא עכ"ל והרי לך בהדיא שלדברי מהר"ם אין נידויו נידוי בשום ענין בממונא אלא לאפקירותא דוקא. וגם ראיתי בסימני א"ז שכתב וז"ל ות"ח שנידה לצורך (א) עצמו על עיסקי ממון ואין שכנגדו מסרב לפרוע או כגון שכפהו לצורך המס ולא נתחייב לגמרי אין נידויו נידוי עכ"ל. והרי לך בהדיא שאם אין חבירו מסרב לפורעו שאין נידויו נדוי והנה דבר פשוט הוא לכל מבין לפי הנלע"ד דע"כ מיירי שחבירו דוחה אותו איזה דחייה כגון שאמר שאין לו מעות עכשיו או כיוצא בו דאי מיירי שאין דוחה אותו ואין מסרב כלל אלא רוצה לפורעו אחד על אחד למה הוצרך לומר בא"ז דאין בנידויו נידוי פשיטא שאין בנידויו שום ממש כיון שרוצה לפורעו בלי שום דחייה דלמה יומת מה עשה. והלא פשיטא שמי שהיה מנדה בכה"ג היה בכלל אורריך ארור. אלא ודאי פשיטא דמיירי דאין מסרב לפרוע אלא שדוחה אותו כדפי' ואפילו הכי קאמר דאין נידויו נידוי. והנה גם הוא מהרי"ד יצ"ו לפי מה שראיתי מתוך טופס הכתבים אשר הובאו אלי לא סרב מעולם לפרוע אלא שהיה רוצה ליתן סוס או שאר משכונות ואם כן לא חל עליו הנידויו כאשר כתוב בס"אז וכ"ש לפי דברי רבינו מאיר דלעיל שכתב שאע"פ שכהלכה נדהו אין נידויו נדוי וכן סובר גם רבינו אשר מדלא מוקי ההיא דצורבא מדרבנן עביד דינא לנפשיה כו' דמיירי שנדוהו כהלכה אלא ודאי ס"ל לר' מאיר ולרבינו אשר דאין כח ביד החכם כלל לנדות בדבר המגיע אליו בענין ממון וכדפי' ומאחר ששוו רבי מאיר ורבינו אשר דאין חכם יכול לנדות לצורך עצמו בענין ממון. וגם ה"ז כתב שאין יכול לנדותו אם אין מסרב לפרוע והנה ה"ה מהרי"ד יצ"ו לא סרב א"כ למה יחול עליו נידויו זה כלל ואע"ג שגם פירש רבינו שלמה שיכול לנדותו. מ"מ ראוי ללכת אחרי רבים דהיינו רבינו מאיר ורבינו אשר וא"ז וכ"ש שהם פוסקים אחרונים וקיי"ל כבתראי מטעם שפי' רב אלפס בשילהי עירובין ואותו טעם שייך בפוסקים כמו באמוראים וכ"ש לדברי רב אלפס דס"ל דעיקר (ב) נידוי דרבנן הוא ומשום כך פסק לקולא בכל הני בעיי דמנודה דריש פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ז י"ז) ועוד דנלע"ד דע"כ לא קא פליג רש"י עלייהו דאינך פוסקים דאית להו דאין יכול לנדות בענין ממון אלא דוקא שזה מורד ואומר אין אני חייב כלום הלכך לא אפרע אבל היכא שאין כופד אלא מודה בדבר אלא שהוא דוחה הפרעון בהא מודה רש"י דאין התובעו יכול לנדותו. וכ"ש באשר הוגד אלי שמהרי"ד יצ"ו רצה וחפץ לפרוע ליורשיו. ועוד בר מן דין ובר מן דין הלא ראיתי בטופס כתב אחד איך שה"ה מהרר"ם ז"ל מחל למהרי"ד יצ"ו אותו התביעה מעשרה והיכא אשרעליה נעשו כל החרמות האלו וכיון שמחל פשיטא שנמחל הכל ואע"פ שלפי הנראה אחרי כן נתחרט הרבה גדול ז"ל וכתב נגד מהרי"ד יצ"ו מ"מ הלכה רווחות היא מישראל דמחילה אינה צריכה קנין ולא היה יכול לחזור בו כיון שכבר מחל וזה פשוט. נאום הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1