שו"ת מהרי"ק צ״גTeshuvot Maharik 93
א׳אוצר בלום בור סיד שאינו מאבד טיפה האלוף מהר"ר אברהם זכ"ש יצ"ו שלום רב. קבלתי כתבך על ידי שלוחך זה ואשתומ' כשעה חדא וחי נפשי כי מאד קנאתי קנאת ה' צבאות וזה החלי לעשות דבר אשר מיום היותי לא נאותי לי כל ימי נתרחקתי מהכניס ראשי בין סלעי המחלוקות ובפרט להחרים ולנדות כי לא באלה חפצתי כאשר יודע כל שער עמי ואפי' למהר"א קינו"ן יצ"ו שלא ביקש מידי כי אם לצוות בכח חרם לכשנגדו לירד עמו לדין הוקשה בעיני מאוד ח"נ אלא שאור פניו לא יכלתי להפיל כ"ש לנדות לחלוטין. אלא שרוח קנאת ה' צבאות נטלתני ואש אהבתך בערה בי. ואף גם זאת לא ראה לבי הקצר לסמוך ע"פ ע"ד באשר אין שם טענת ברי שגם אתה לא ידעת את הדברים כי אם על פי ע"א כפי הנראה ובכן הוצרכתי לכתוב בחרם הנער נער אברהם בר' יוסף הכהן אם כן הוא וכו'. שהרי ידעת שכתב המרדכי בסוף הלכות נידוי וז"ל וזה הדבר אשר צריך החכם לדעת ולעמוד על נפשו שאע"פ שמשמתין ומנדין אותו שלא בהתרא' מיהו אין משמתין ואין מנדין עד שיודע הדבר בעדים כשרים ובראיה גמורה דגרסינן ביבמות פרק האשה ההוא גברא דטבע באגמא כו' עד אמר ליה רב לשמואל לשמתיה וכו' עד אמר ליה לשלח ליה ברישא וכו'. עד קרי ליה שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל ותשועה ברוב יועץ עכ"ל הרי לך בהדיא שאין מנדין ושאין משמתין עד שיודע הדבר בעדות ובראיה גמורה והדין נותן שהרי פשיטא דאין מלקין בלא עדות כל שכן שאין משמתין דהא שמתא חמירא מנגידא. ואל תשיבני ממה שנמצא בהג"ה סביב המרדכי וז"ל חרם קדמונית שלא להכות חבירו כו' עד ואשה או קרוב נאמנים על זה וכן בכל דבר קטטה וכו' דאפילו את"ל דגם באונאות וביושים בלי הכאה קאמר דאשה או קרוב נאמנים כדמסיים וכן בכל דבר קטטה וכו'. מ"מ דבר פשוט הוא לפי הנלע"ד היינו דוקא היכא שהמוכה או המתאנה באים מחמת טענת ברי שאומר הכתני או ביישתני או אניתני בדברים אבל היכא שגם התובע עצמו אין טוען ברי אלא שטוען ע"פ העד או האשה פשיטא שאין עד אחד נאמן על כך דאם כן לא שבקת חיי לכל בריה. ואשר הבאת ראיה מהא דאמר רבא דקבעינן זימנא אפילו ע"פ אשה ומשמתינן ליה אי לא אתא וכו' שאני התם דמשום יפוי כח דב"ד סמכינן אחזקת שליח עושה שליחתו דאפילו בכל שאר מילי איכא למ"ד דסמכינן אהך חזקה ואפילו באיסורא דאורייתא ותדע דכן הוא דע"כ משום האי טעמא הוא דאי לא תימא הכי יקשה לך דרבא אדרבא דהא לעיל מינה קאמר רבא האי שליח דבי דינא מהימן כבי תרי ופירש שם רש"י משום דלא משקר לב"ד ואי אמרת דאפילו אשה מהימנא אם כן יקשה לך מאי איריא שלוחא דבית דין אפילו איתתא בעלמא או שכן בעלמא נאמנים אלא ע"כ צ"ל דמאי דבעי' שלוחא דבי דינא היינו לשמותיה לאלתר כגון דאתא שלוחא דבית דין ואומר שאינו רוצה לבא לב"ד דהתם לא שייך טעמא דחזקת שליח כו' דשמא עשה שליחתו ויבא הלה ליום הקבוע לו ומשום הכי צרכינן לטעמא דשליח ב"ד לא משקר וכו' אבל היכא שהגיע הזמן שקבעו ב"ד על פי האשה וחזינן דלא אתא התם שייך למימר טעמא דחזקת שליח כו'. ודוקא בכה"ג הוא דמשמתינן ליה כגון שהעביר המועד שקבע לו וכן משמע מתוך פי' רש"י דהתם כמו שפירש' ולעיין ביה מר. ואשר כתבת דקלא דלא פסיק הוא ומרגלא בפומא דכ"ע דהכי נעשה מעשה ומלקין על לא טובה השמועה וכו'. יתכנו דבריך אם הוחזק הקול אצלינו ומשמועה הובאה אלינו אבל לא הוחזק לנו כי אם על פי העדות ההוא ועל פיך שכתבת דקלא דלא פסיק הוא. וכבר אהדרו ליה חברוהי לר' זכריה בן הקצב שנשבע במעון שלא זזה ידה וכו' דאין אדם מעיד על פי עצמו ואפילו באיסור שבועה הקל כדאיתא בפרק ב' דכתובות (דף כח) ונחזור לענין העדות נלע"ד שיש מאוד לגמגם עליו באשר לא נודעו הדברים מאין יצאה כי אם ע"פ אותו ראובן בר' יוסף הלוי שהביא הנייר ההוא בעיר טורטונ"א וכמעט שאמרו שגם הוא ראוי להתנדות שהרי הוא היה המגדף ואלמלא תלה העון באותו אברהם הכהן היה הוא עצמו נתפס על כל אותו העון באשר הביאו שם והיה מראה הכתב לעם ונמצא שהיה נוגע בעדותו באמרו שנמסר לו מאותו אברהם דאם לא כן היינו מחזיקים שהוא עצמו עשה כל הרעה. ואף על גב שחזר והגיד לפני מהר"א קינו"ן איך עשו מה שעשו בבית הכנסת של אלכסנדר"י וזה היה קודם שהביאו בטורטונ"א מכל מקום לאחר מעשה אמר' ר"ל זמן רב אחר שהביאו בטורטונ"א ואפשר לומר דלהחזיק דבריו הראשונים שתלה הענין בחבירו אמר כן. ואמנם כתבת שעדיין ימצאו עדים קבועים ב' או ג' בקרימונ"ה או סביב לה והנני אני שולח לך כפייה חזקה כאשר שאלת ואם ימצאו עדים אחרים ותצטרך שאחזור ואכתוב עוד הנני לאהבתך ואם כי קשה בעיני מאד בלי ספק. ואולם כי מאד בקשתיך שאם יכנע לבבם הערל ויקבלו את הדין לפייסך כה"נ שאל תדקדק עמהם כל כך ואם שמאל דוחה תהא ימין מקרבת אם יבאו למסורת הברית כי ידעת שגדול השלום ות"ח מרבים אותו בעולם הזה וידעתי שבלעדי תאהוב האמת והשלום ואלמלא כי גדול העונש מנשא ועליו ראוי לאחוז במדת הנקמה לא הייתי כותב לך את הדברים האלה. מאד מאד נבוכתי בברירת המורה אשר יצטרכו לפייסכם על פיו כי לא ידעתי איזה יכשר משלשה רבנים אשר בטערווי"ז מישט"רי בש"אן וגם לא ראיתי ליתן לך הבחיר' דלא לימרו קא מחנפי אהדדי וידעתי כי מהר"א קינו"ן יצ"ו יברור על האמת והיושר בדרך יצא משפטכם כצהרים ויוכל להניח לך כתב מוכיח מתוכו איזה הרב אשר יברור הוא ולכשתראה השעה תגיעו להם בפני עדים כשרים. מאד חפצתי שתשלח הדברים לפני רבותינו הרחוקים כאשר כתבתי לי לעשות כי היכי דלימטינהו לכל חד שיבא מכשורא ושלום ע"ש כ"ת וכא"ל כנ' וכנ' הכותב בנחיצה וטרדה בסיבת למוד החברים יצ"ו מוכן לאהבתך יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה:
1