שו"ת מהרי"ט, חלק א נ׳Teshuvot Maharit, I 50
א׳וזה כתבתי להר"ם קאשטלץ על הענין הנז"ל:
1
ב׳תשובה ראיתי מה שכתב החכם השלם כמה"ר משה קשטלאץ נר"ו על מה שכתבתי בלשון הרא"ש בתשובותיו על מי שגרש את אשתו על מנת שלא תנשאי לפלוני דאין תקנה אם לא שיקדשנה ויחזור ויגרשנה והוקשה בעיני דבריו דלמה לא יועיל ביטול התנאי כמו שכתבתי בראשונה והחכם השלם נר"ו חלק ואמר דלא מהני ביטול אלא אמידי דשמא לא יהא ספק בידה לקיים תנאי כגון ע"מ שתתני לי מאתים זוז דכיון דשמא לא תקיים ואינה יכולה להנשא לכתחילה אכתי אגידא ביה ולהכי מהני ביטול אבל ההיא דעל מנת שלא תנשאי לפלוני כיון דבידה לקיימו שלא תנשא לו ויכולה להנשא תכף על סמך קיום תנאה לא מקריא אגידא ביה ואינו יכול לבטל את התנאי כיון דזכתה להנשא מיד וחילוק זה כבר הוזכר בכתבי האחרון שבידו ושם כתבתי שאין טעם לחלק בכך כיון דמן התורה אחד זה ואחד זה גט גמור מעכשיו הוא ותנשא לכתחילה דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ורבנן הוא דאחמו' בה לומר דבדבר דשמא לא יהא ספק בידה לקיים תנאה לא תנשא לכתחילה שמא לא תוכל אח"כ לקיים תנאה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ומשום גדר וסייג אמרו לא תנשא עד שתקיים דומה למה שאמרו פ"ב דנדרים קונם ככר זה עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר ה"ז בבל יחל פי' לא יאכל הככר היום שמא יבא למח' לידי איסור בל יחל משום דבתנאיה לא מזדהר אניש ולא בשביל כן נאמר שאם אכלה היום עובר בבל יחל שזו אינה אלא תקנת חכמים ואף זו כיון דמאוריי' הא אגרשה לה ופקעה מעליה זיקת בעל משום דחכמים אסרוה לינשא לא מקריא אגידא ביה טפי מע"מ שלא תנשאי לפלוני והבאתי דוגמא לדבר ההיא דפ' יוצא דופן אי ס"ד מופלא סמוך לאיש מדאורייתא אתי נישואין דרבנן ומבטל נדרא דאורייתא כמ"ש שם. ובר מן דין במקום זה לא שייך חילוק זה אפי' היה כדאי דמה לי אי קרית לה דלא אגידא ביה שהוא אינו בא לבטל את הגט כדי שנאמר כיון דלא אגידא ביה אינו יכול לבטלו אלא התנאי בא לבטל וישאר הגט כשהיה ובזה יכול הוא לבטל דאתי דיבור ומבטל דבור לקיים מעשה של הגט ובלשון הזה כתב הרא"ש בתשובתו השנייה סי' ה' והדברי' ק"ו דהתם גבי קידושין דבור מבטל דבור לבט' המעשה של הקידושין כ"ש הכא דאתי דבורא ומבטל דבורא לקיים המעשה של נתינת הגט הראוי להתקיים אף אם לא יתקיים התנאי אם לא דילפי' מתנאי דבני גד ובני ראובן עכ"ל הרי ביא' דכל תנאי שבגיטין דבור בעלמא הוא כיון דלא היה ראוי להתקיים אי לאו דילפי' מתנאי דבני גד ובני ראובן והכי הוכיחו התוס' בפ' אעפ"י אבריית' דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך שאר כסו' ועונ' דאע"ג דכפליה לתנאי' ואמר ואם יש עלי שאר כסו' ועונה אל תהי מקודשת לי מ"מ מקודשת ופר"י הטעם דאי לאו דילפינן מתנאי דבני גד ובני ראובן שום תנאי לא היה מבטל המעשה הילכך לא ילפינן אלא דומי' דידי' שלא היה תנאי על מה שכתוב בתורה אלמא תנאי אינו מגוף המעשה אלא דבור בעלמא הוא הילכך בדיבור בעלמא מבטל ליה וישאר הגט קיים וכל שכן אי קרית לה לא אגידא ביה שיכול לבטל התנאי וישאר הגט כשהיה ומה שכתב דכי אמרינן בעלמא אתי דבור ומבטל דבור היינו הדיבור של עצמו ולא הדיבור של חבירו אי איפשר להלום דבר זה מהו קורא דיבור של חבירו אי משום דזכתה בגט באותו הדיבור ראשון תו אין לבעל רשות לבטל אותו הדיבור והרי ביא' הרא"ש ז"ל בתשובתו הראשונה דלעולם לא בעי' דעת האשה בתנאי ולא תוכל האשה לומר אדעתא דהכי לא קבלתיו דכיון דמגרש' היא בעל כרח' הוא יכול לבטל תנאו לעולם אף על פי דלא ניחא לה בביטולו ואי משום דזכתה בגט הרי אינו בא אלא לבטל דיבורו כמ"ש ובסמוך חזר וכתב על מה שכתבתי דבביטול התנאי בע"פ שכבר גרשה ועכשיו לא בא אלא לבטל התנאי אתי דיבור ומבטל דיבור במחילה מכבודו אין חילוק בין זה לזה כלל וכי היכי וכו' עד וכל טענתו שיועיל הביטול הוא משום דסבר שאינו בא עכשיו לגרשה וזה אינו דכיון שהוא בא עכשיו לגרשה מחדש לא מהני הדיבור לגרש בדבר שאינו ברשותו ע"כ ומי ישמע אליו לדבר הזה לומר שהוא בא עכשיו לגרשה מחדש דאילו היינו מחשיבין הביטול כאילו מגרשה עכשיו מחדש היה שיור בגט בעיקרו ואין זה זה כריתות ולא מכשירין בע"מ אלא מטעם דלא שייר בגירושין ולכ"ע שריה אלא שהטיל תנאי בע"פ שאין התנאי נוגע בגוף הגירושין אלא מילתא בעלמא הוא דאתני עלה בע"פ תדע שהרי הותרה אצלו בזנות ע"י הגט ולא התנה אלא על הנישואין ואפילו האומר ע"מ שלא תבעלי שנאסרה אפילו בזנות מכל מקום זה שאסורה אינה מחמת איסורה קמייתא שעמדה באיסור א"א לזה ביחוד אלא מטעם שתלה קיום הגט בתנאי זה ואם מבטל לא יבטל הגט ונאסרה על כל העולם בכלל וכן כתב הרא"ש בהלכותיו וז"ל וא"ת כי מוקי לה בחוץ אדפריך לר' אליעזר תקשי נמי לרבנן בע"מ שלא תבעלי וי"ל דהואיל ולשון תנאי הוא דאסרה עליו הו"ל כאילו הותרה עליו לכל מילי אלא שהטיל עליה תנאי שלא תבעל לזה כלל והא דפריך והרי הותרה אצלו בזנו' בלאו הכי ה"מ לאקשויי הואיל ולשון תנאי הוא הוי כאילו הותרה לכל אלא מקשה הקושיא הפשוטה עכ"ל וכלשון הזה כתב הרשב"א ז"ל הרי מפורש דע"מ נתגרשה לגמרי ולא נשאר עליה שום זיקה אלא התנאי וכשבא עכשיו לבטל את התנאי נשארו הגירושין במקומן כשהיו ולא הוסיף בהם דבר אלא שבטל את תנאו והיאך נאמר שעכשיו מגרשה מחדש וכי היכי דבשאר תנאים יכול לבטל את תנאו אפי' אם נשרף הגט או אבד מחמת נתינה קמייתא ולא אמרינן עכשיו מגרשה מחדש לא בעי' שיהיה בעין אף זה כן.
2
ג׳עוד כתב החכם השלם נר"ו עוד יש לי להביא ראיה מן הגמר' דבע"מ שלא תנשאי לא סגי בביטול וכו' עד אלא ודאי ע"כ אית לן למימר דאפי' נתבטל התנאי פוסלתה לכהונה ולפיכך אסורה לאותו כהן שנאסר' עליו ובסוף דבריו כתב דטעמא דלא אמרינן כיון שלא נתקיים התנאי לא חל הגט מעיקרו כדאמר בשאר תנאי משום דבע"מ שלא תנשאי לפ' יש בידה לקיים תנאה ומקרי שפיר גרושה מאישה ופוסלתה מן הכהונה והך שמעתא דמר מרפסי איגרי דלפי דבריו כל תנאי שבידה לקיים כגון ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד שלשים יום וע"מ שלא תאכלי בשר זה שלשים יום אע"פ שעברה תנאה ונתבטל הגט כבר נפסלה לכהונה ולא גרע מגרושה מאישה דמפסלה אע"פ שאינו גט ובאמ' דאפי' יהושע בן נון אמר' לא צייתינן ליה דודאי גרע מגרוש' מאיש' דכל שלא נתקיי' התנאי בטל הגט ואפי' ריח הגט אין כאן וכי פסלי' בהרי את מותרת לכל אד' חוץ מפלוני גזרת הכתוב הוא אפי' לא נתגרש' אלא מאיש' כדכתי' ואש' גרוש' מאיש' אע"פ שאינו גט להתירה לעלמא זו נקרא ריח הגט הפוסל בכהונה שאותו ריח הגט לעולם אינו מתבטל אבל הכא אע"ג דהשתא מגורשת גמורה היא משלא נתקיים התנאי נבטל הגט לגמרי ומתני' דפרק הזורק סתמא קתני בית הלל אומרים אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה לכהונה ופסיק ותני בכל תנאי בין תנאי שבידה לקיים בין שאין בידה לקיים משלא נעשה נתבטל הגט ולא נפסלה לכהונה וראייתו מן הגמרא אינ' רואה לה עיקר שהוא הקש' אם איתא דכשנתבטל התנאי אינה פסול' לכהונה התם נמי אמאי פסולה לאותן כהן שנאסרה עליו הרי מיד כשנשא' לו כשנכנס' לחופה עד שלא נבעלה מיד נתבטל התנאי ואח"כ היא מותרת לכהונה ומה בכך אם תכנס עמו לחופה בטל הגט למפרע ואין בה שום צד גירושין אבל אם לא היה ביטול הגט והיתה מגורשת אצל כל אדם אע"פ שלעצמו אינה אלא אלמנה אסורה עליו מטעם צד גירושין שבה ועיקר קושיתו של ר' עקיבא היא דכי היכי דגבי איסור גרושה הקל' אסורה מטעם צד גרושין שבה אם לא היכא דנתבטל הגט לגמרי דאז היא אלמנ' לכל העולם ואין בה צד גירושין כלל אבל כל זמן שהיא מגורשת לאחרים מיהת אפי' שהיא אלמנה אצלו אסורה כ"ש בא"א החמורה שתאסר משום צד אשת איש שבה ואפי' תימא דלא שייך איסור זה כיון דסופה לינשא ויתבטל הגט ותהא מותרת מ"מ אי הוה שייך כגון שלא היה מתבטל הגט ע"י נישואין היתה אסורה מטעם צד גירושין שבה קל וחומר בא"א שתאסר מטעם צד אישות שבה כל שכן דשפיר שייך איסור גרושה ע"י נשואין כגון אם קדשה בביאה דתחילת ביאה באיסור גרושה קיימא דעד עכשיו היתה בתורת גרושה ולא יצתה משם גרוש' עד שתבעל לו נמצאת תחילת ביאה באיסור גרושה קיימא וגדולה מזו אמרינן בירושלמי בפרק המגרש הרי זה גיטיך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחילה אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע ופי' הרשב"א ז"ל משום דנמצאת תחיל' ביאה באיסור אשת איש אלא שהוא ז"ל נתקש' בהבנתו וכתב מיהו איכא למידק דהא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ מאי איסורא איכא כשבועל פנויה הוא בועל והניח הדבר בצ"ע והכ' בנ"ד אדרב' לטעמו של הרשב"א ז"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו נמצא דלעולם בחזקת מגורשת היא וכשהיא נבעלת אצלו בתורת נישואין פגע באיסור גרושה בתחילת ביאה ומינה מייתי דאע"ג דהיא אלמנה אצלו אסורה מטעם צד גירושין שבה ובר מן דין מבעיל' בלא נישואין מצי מייתי ראיה שאין הגט מתבטל בכך כדאמרינן בגמרא הרי הותרה אצלו בזנות ואסורה עליו מטעם גרושה אף בלא נישואין כדאמרינן בפ' בתרא דקידושין אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משו' ולא יקח ואחת משום לא יחלל ופי' רש"י וה"ה בכהן הדיוט בגרושה וחלל' דחייב על בעילה גרידא בלא נישואין משום לא יחלל וכן כתב הרמב"ן וכל המפרשים ז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' איסורי ביאה נראה שהבין דהך דרב יהודה בכ"ג דוקא קאמר וכבר תפסו הראב"ד ז"ל בזה וכת' שלשון הגמ' הטעהו ולא היא דה"ה בהדיוט דגמר ג"ש מכ"ג ומינה מייתי שאסורה עליו מטעם גרוש' אע"פ שהיא אלמנה אצלו מטעם צד גירושין שבה אשת איש החמורה לא כל שכן ומתוך שתקע עצמו החכם שיחיה שסברא זו תפס דברי הרב מהר"ש בר צמח והסכימה לדעתו ועשאו טועה במה שלא יטעה תלמוד שלא נתפתחו עיניו בהלכה במה שכתב אבל יש לדקדק בזה שאם נתאלמנה משמעון שנאסרה עליו אם מותרת לכהונה כיון שנתבטל הגט או אסורה דתנאי נתבטל גט לא נתבטל והקשה עליו דאי אפשר לומר כן דודאי כשמתבטל התנאי נתבטל הגט ולפי שיטתו הי' לו לדקדק בדבריו למה הוצרך לומר שנתאלמנה משמעו' אפי' לא מת שמעון אלא שנשאת לו דרך נישואין ונתבטל התנאי מחמת הנישואין ונמצא אשת איש למפרע ושוב מת בעלה הראשון שאסורה לכהונה דלא גרע מגרוש' מאישה אבל דברי הרב ז"ל ברורים ומחוורים שהוא ז"ל הביא תחיל' מחלוקתן של ראשונים נוחי נפש בנשאת לאחר ומת המגרש אם יכולה להנשא עכשיו לשמעון זה שנאסרה עליו דלמקצת גאונים ולדעת התוספות אפי' נשאת לאחר מיתת המגרש גט בטל למפרע ובניה מן הראשון ממזרים ולדעת מקצת גאונים שהביא בעל הלכות גדולות יכולה להנשא דכיון דמתבטל ליה תנאי ולא בטיל גט למפרע ולא הכריע הרב ז"ל עכשיו במחלוקת זה וכתב עוד שאם לא נשאת לשום אדם עד שמת המגרש פשיטא דמותרת לשמעון כלומר בזו אין לחוש דליתיה בפלוגתא דרבוותא אבל יש דקדוק בזה כלומר זו היא שתלויה בפלוגתא דרבוותא שאם נתאלמנה משמעון לאחר שמת המגרש אם מותרת לכהונה כיון שנתבטל אז אסורה לדעת הגאונים דסברי דתנאי נתבטל גט לא נתבטל זו היא הבנת דבריו לכל המסתכל בהם אבל לעולם כשנתבטל הגט בחייו כגון שנשאת לזה שנאסרת עליו לא דינא ולא דיינא דלכ"ע בטל הגט למפרע דמותרת לכהונה.
3
ד׳ונשאר עלי לבאר דבר אחר שאנו חלוקין בו שהחכם השלם נר"ו רוצה לומר דגם כשחזר ואמר ה"ז גיטיך סתם או הרי את מותרת לכל אדם סתם הוי בכלל ביטול והכל יקרא ביטול לקיים את הגט והוכיח כן מלשון הרב המגיד שכתב על לשון הרמב"ם ז"ל בע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' אומר שיבטל את הגט וכתב המגיד פי' שיכול לומר ה"ז גיטיך בלא תנאי הרי שמה שחזר ואמר ה"ז גיטיך קרי ליה ביטול וגם הרשב"א ז"ל כתב כלשון הזה וקראו ביטול וכמדומה שהוא סבור שמה שכתבו בלא תנאי הוא דבריהם ז"ל כלומר שיאמר הבעל ה"ז גיטיך מבלי שיזכיר תנאי אלא סתמא וזה אינו דלע"ד כל שלא ביטל תנאו בפירוש לא נתבטל ואותם הדברים שכת' הם לשון הבעל בעצמו שיאמר יהא גט בלא תנאי בפי' זו היא שקורין ביטול תנאי ונמצאת גרושה משעה ראשונה בביטולו של תנאי וגם מה שהביא מדברי הרמב"ם ז"ל ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי שלש מאות זוז לפי מה שפי' בה הרב המגיד שתי לשונות אין עניינו לכאן וק"ל עוד הקשה עליו מהתוספו' שהביא הרשב"א ז"ל אמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי זה גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזו' ויתננו לה והעמיד הרשב"א ז"ל אליבא דר"ש בן אלעזר דלדידן דקיימא לן כרבי בביטול בעלמא סגי וחזיתיה לדעתיה דמר שרוצ' לפרש התוספות מטע' ביטול דלרבי בביטול התנאי סגי ולכך שנה לשון התוספות וכתב וחזר ואמר הרי את מותרת לכל אדם סתם ולדידיה זה נקרא ביטו' כמו שכתבו מפורש ומתניתא לא אמרה כן אלא הרי זה גיטיך מעכשיו ואי בביטול תנאי מיירי הרי היא גרושה למפרע משעה ראשונה שנתנו לה ואם נתקדשה לאחר באותו זמן תפסי בה קדושין ונאסרה על זה והיכי קתני מעכשיו ועוד קשיא טובא אפי' יהבינן ליה שיטתיה לומר דהרי את מותר' לכל אדם נקרא ביטול היאך נאמר דלר' שמעון בן אלעזר לא מהני הביטול אם לא שיטלנו הימנה ויחזור ויתנ' לה דכיון דקי"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואפילו אבד הגט או נשרף שלא היה בעול' בשע' קיום התנאי כ"ש כשהוא בעולם שאין צריך ליטלו הימנה וביטול התנאי בקיומו הוא כמו שכתב הרא"ש כמה פעמים בתשובתו וכי היכי דבקיומו לא בעי' שיהיה בעולם גם בשעת ביטולו שהוא כמוהו לא בעי' שיהיה בעולם כל שכן דלא בעינן שיטלנו הימנה ואם נאמר דאותה ברייתא אתיא כמ"ד האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי אז ליכא שום הוכחה מינה דכיון דלאו כאומר מעכשיו דמי אכתי עדיין לא נתגרשה ולר"ש בן אלעזר דבעי נתינה בשע' גירושין צריך ליטלו הימנה כההיא דבכנסי ש"ח אלא שקשה הדבר משום דרישא דהך ברייתא הכי מתנייא בתוספתא ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ונתקרע הגט או אבד הרי זה גט שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ונראה בעיני דהך תוספתא לאו בביטול התנאי לקיים גירושין ראשונים בלא תנאי מיירי שאילו רצה לבטל תנאו אפי' לרשב"א לא היה צריך שיטלנו הימנה אלא בגירושין שניים מיירי דאע"ג דמעיקרא גרשה בתנאי שתתן לו מאתים זוז עכשיו חוזר ומגרשה סתם מעכשיו באותו הגט עצמו דהשתא הוא מגורשת ממה נפשך אי מקיימה תנאה הרי הוא מגורשת בגירושין הראשונים ואין במעשה האחרון כלום ואי לא מקיימה תנאה נמצאו גירושין הראשונים למפרע בטלים ונמצא דבשעת גירושין האחרונים אגידא ביה ואשתו היתה וחיילי שפי' גירושי' האחרונים שהם סתם בלא תנאי ולר' שמעון בן אלעזר דבעי נתינה בשעת גירושין צריך שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ולרבי דלא בעי נתינה בשעת גירושין כל שעכשיו עדיין הוא בידה משעה שנתנו לה יכול לומר לה התגרשי בו מעכשיו ואין לומר אי לא מקיימא תנא' בטיל ליה גיטא בביטולו של תנאי והיאך הוא חוזר ומגרש בו דכיון דנתבטל חספא בעלמא הוא ואינו חוזר ומגרש בו לפי גרסת הספרים דפרק השולח דגרסי' נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת גט לא בטליה משמע דאם בטל את הגט דאינו חוזר ומגרש בו הא ליתא דביטול גופו של תנאי אינו תלוי בתנאי אלא הגירושין הוא שתלאן בתנאי שאמר לה אי תקיימי התנאי תהא מגורשת בגט זה ומותרת לכל אדם ואי לאו אל תתגרשי בו ונמצא דשלא קיימה את תנאה לא נתגרשה באותה נתינה וחז' הגט לכמות שהי' שאם היתה מקיימת את תנאה פשיט' דאפי' חזר וקדשה אינו חוזר ומגרשה בו דאין אשה מתגרשת שתי פעמים בגט אחד דמשנתגרשה בו נתבטל כחספא בעלמא אבל השתא דלא קיימו נמצא למפרע שהגט קיים כמו שהיה וחוזר ומגרש' בו מעכשיו סתם גירושין אחרים כאילו חזר וכתב לה גט אחר שהוכחתי בכתב הראשון דיכול לגרשה גירושין אחרים והוכחתי משמעתא דפ' המדיר דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דאחולי אחליה לתנאיה אלא משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא לשם קידושין בעל וחיילי קידושין על קידושין אף גיטא חייל אגיטא וכן הבאתי מדברי הרמ"ה והחכם השלם נר"ו אמר שהרא"ש חולק על סברא זו מאחר שנתן לה גט גמור ולא אגידא ביה כלל ליתן לה גט אחר ואין זה כלום דאי לא מקיימה לבסוף נמצאת אשת איש למפרע ואכתי באותה שעה אגידא ביה וחייל שפיר גיטא למפרע כי היכי דחיילי קידושי' על קידושין מהך טעמא והרי נתקיימה שיטתי זו בהך תוספתא וקבעתי בה מסמרות ונמצא עכשיו לפי זה דהאומר הרי את מותרת לכל אידם סתם אין זה כלום דמתורת ביטו' אינו ומתורת גירושין אחרים צריך שיאמר לה תהא מותרת בגט זה שנתתי לך לכל אדם דאל"כ דילמא במילי גרשה תדע מדאמרינן בהמגרש גופו של גט ר' יהודה אומר ודין די יהוי ליכי מינאי ומפרש בגמרא במאי קמפלגי רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ופי' רש"י אע"פ שאין הוכחה שע"י גט זה מגרשה אפ"ה הוי בית יד מדכתב גט ויהיב גלי דעתיה דבהך גיטא מגרשה ע"כ ור' יהודה סבר ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ואי לא כתב לה ודין אמרי בדיבור גרשה ושטרא ראי' בעלמא הוא כל שכן השתא שהגט נתן כבר מקדמת דנא ועכשיו שבא לגרשה פעם אחרת אם לא שיאמר בפירוש שבאותו הגט מגרשה אמרי' בדיבור מגרשה ועוד לפי זה צריך שעדיין הגט הוא בידה משעה ראשונ' שנתנו בידה ולא הניחתו ע"ג קרקע או שהוציאתו מרשותה שאם יצאה הגט מידה תו לא מהני שיאמר לה התגרשי בו דבעי' ונתן בידה ואפי' היה בידה עכשיו בעינן שיתנהו הוא עצמו לה דאל"כ הו"ל טלי גיטוך מע"ג קרקע דאע"ג דרבי לא בעי נתינה בשעה גירושין מכל מקום בעינן שבשעת גירושין יהיה בידה מחמת נתינת הבעל שנתנו לה מקודם כההיא דבכנסי ש"ח זה דה"ה נמי בההיא דכנסי ש"ח אם הוציאתו מרשותה אף רבי מודה שצריך שיטלנו הבעל ויחזור ויתננו לה ואפי' למקצת רבוותא דסברי כההיא דלא תתגרשי בו עד לאחר שלשים יום דלא בעי' שיהיה ברשותה אע"ג דהשתא הוא דאגרשה לה מ"מ אינה מתגרשת אלא מחמת הדבור הראשון שאמר לה ה"ז גיטיך ומותרת לכל אד' ובאותה שעה היה ברשותה והיא התחלת הגירושין אלא שאינם גומרין אלא בסוף שלשים אבל הכא שהוא בא לגרשה גירושין חדשי' אם עדיין לא היה ברשות' מאות' שעה צריך נתינה אחרת ולפי דרכו של החכם השלם נר"ו אין צריך לכל זה אלא כשיחזור ויאמר הרי את מותרת לכל אדם סגי מטעם ביטול ונתקיים הגט למפרע וגם אין צריך שיהיה הגט עכשיו ברשותה זו היא שאני חלוק בה והאיר ה' את עיני ומצאתי בתוך תשובת הרא"ש כלשון הזה ונשאנו ונתננו בדבר אם יצטרך לשלוח לה גט והסכמנו למה שכתבתי עכ"ל ובידוע שהנדון של הרא"ש הוא במי שגרש את אשתו על תנאי אם לא יבא עד זמן פ' והעלה הרא"ש ז"ל שיכול לבטל לאלתר ותנשא ואמ' שנש' ונתן בדבר אם יצטרך לשלוח לה גט אחר בתוך הזמן ותהא מגורשת תיכף בגט האחרון משמע שזו לא חלק אדם עליה מעולם עוד כתב בסוף תשובתו כלשון הזה ואם לבך נוקף לסמוך על מה שכתבתי הרי הגט ברשות' והנה הוא אומר שתתגרש בו כההוא עובדא דפ' הזורק וכו' לקני לה ההוא דוכתא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ע"כ הרי שאמר שאם יש שום פקפוק מביטול התנאי לצאת מידי כל ספק מאחר שהגט הוא ברשותה יכול לגרשה בו גירושין גמורין דאפילו אם יתבטלו הגירושין הראשונים תהא מגורשת מחמת גירושין האחרונים הרי מבואר דעתו שיש גירושין אחר גירושין אפילו ע"י הגט עצמו כל שכן ע"י גט אחר ונתחזקה התמיה על אותה התשובה שהחליט את הדבר ואמר שאין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלא תנאי ומתוך שהבין החכם השלם שיחיה שכל דבריו של הרשב"א ז"ל ומה שכתב על התוס' הם בביטול התנאי לקיים גירושין ראשונים שגרשה תפס עלי במה שתמהתי אני בכתבי האחרון דלמה לא יועיל ביטול התנאי בע"מ שלא תנשאי משום דקנאתו ליפסל לכהונ' דאט הא דלא קנתה הגט לשום דבר אלא ליפסל לכהונ' עדיף מע"מ שתתני לי מאתים זוז שקנתה הגט לכל מילי אף להתיר עצמ' לעלמא דקי"ל כרב הונא דאמר הרי זו מגורשת ותתן אלמא מעכשיו נתגרשה לגמרי ואע"פ כן מהני בה ביטול ואמר שכבר הקשה זה הרשב"א ז"ל ותירץ לא היא דהת' קנאתו לגמרי ליפסל בו ולא אפשר בלאו הכי אבל הכא אי בעיא לא מקיימא תנאה ונמצא גט בטל בביטולו של תנאי והמסתכל בדבר יראה שדברי הרשב"א ז"ל אין עניינם לדברי כי אני באתי להוכיח שיועיל ביטול התנאי בע"מ שלא תנשאי לפלו' אפי' אם נאמר שקנאתו ליפסל לכהונה ממה נפשך דהא ע"מ שתתני לי ק"ק זוז עדיף טפי מחוץ מפ' דלא קנתה הגט לשום דבר אלא לענין פיסול כהונה והכא קנאתו מעכשיו לכל מילי דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ומה לי אם יתבטל הגט לבסוף מכל מקום בשע' זו מגורשת גמורה היא כדרב הונא וקנאתו לכל מילי מעכשיו ומה טעם לומר שמא יתבטל הגט לכשיתבטל יתבטל השתא מיהת קנאתו ואע"פ כן מהני ביה ביטו' תנאי וה"ה שיועיל גבי ע"מ שלא תנשאי לפלו' אבל דברי הרשב"א ז"ל הם בגירושין אחרי' שיחזור ויגרשנה מעכשיו ואמר דלא בעי שיטלנו הימנה וכו' ואמר דאין לומר השתא בחוץ דלא קנאתו אלא לענין פיסול כהונה בעי' שיטלנו הימנה זו שקנאתו לכל מילי אינו דין שיהא צריך נטילה ונתינה אחרת ואמר שאין זה כלום דכיון דבא לגרשה עכשיו מחדש גירושין אלו לא חיילי אגירושין קמאי אלא כשלא נתקיים התנאי נתבטלו הראשונים למפרע נמצא דבאותה שעה אגלאי מילתא למפרע שלא קנתה הגט לשום דבר וחיילי שפי' גירושין האחרונים וזה ברור. ומה שתפסתי אני על החכם השלם הרי"א במה שכתב כי דברי הרא"ש שכתב ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אינה אשתו לא קאי אשאר תנאי דעלמא דדוקא בתנאי זה דע"מ שלא תנשאי אמר דלא אגידא ביה שהרי אם תרצה להנשא תיכף על סמך קיום התנאי יכולה להנשא בזה תמהתי עליו ואמרתי שאין טעם לחלק בין תנאי זה לשאר תנאים דבעלמא מטע' דאינה יכולה להנשא תיכף דזה אינו אלא מדרבנן כמו שהארכתי שם ולפי תשובה זו להרא"ש דאמר דאין תקנה בנטילת הגט וחזרתו גם בשאר תנאים דעלמא לא יועיל מה שיטלנו הימנה מאותו הטעם עצמו כי כבר אינה אשתו שהרי נתן לה גט גמור אלא שהטיל בו תנאי אבל לפי האמת בכל מילי מועיל שיחזור ויגרשנ' פעם אחרת אף בלא נטילת הגט הימנה כמו שהוכחתי מדברי הרא"ש עצמו ובודאי ששתי התשובות סותרות זו את זו ואין בנו כח להקל.
4
ה׳ומ"ש על מה שכתבתי דכי בעי תלמודא למימר מתניתין רשב"א היא לאו למימרא דלר' מהני ביטול שיאמר אותו חוץ שאמרתי בטל הוא דהא ודאי לא מהני שעדיין לא התירה לאותו פלו' ועכשיו אינה מתגרשת בביטול וכתב הוא נר"ו ובמחיל' מכבודו תקשי לנפשיה דאפי' לדידיה דמיירי שיחזור ויאמר לה הרי זה גיטיך הא בעי' ונתן בידה וכו' לדידי אתי שפיר דכיון דעכשיו מגרשה מחדש ור' ס"ל דלא בעי' נתינה בשעת גירושין אלא כל שבא הגט לידה מכח נתינת הבעל לאפוקי טלי גיטיך מע"ג קרקע דמעיקרא לאו בנתינה דבעל אתיא לידה אבל עכשיו דמעיקרא בא לידה בנתינת דבעל אע"ג דלא נתגרשה אז דומיא דההיא דכנסי שטר חוב זה דחשבי' ליה שעד עכשיו פקדון הוא בידה קרי' ביה ונתן בידה משום מעיקרא אבל באומ' אותו חוץ שאמרתי בטל הוא כיון דלאותו פלו' לא נתגרשה כלל ועדיין הוא אשת איש אצלו כדאמרי' בברייתא אתשובה דר' עקיבא ונמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם אלמא דלגבי דידיה לא נתגרש' כלל היאך תתגרש עכשיו בדברים שיאמר אותו חוץ שאמרתי בטל הוא ובמה מגרשה אצלו עכשיו ומה שכתב שאנו מחשיבין כאילו אותן הדברים שאמר מתחילה הרי זה גיטיך אמר אותם עכשיו היאך איפשר לומר שאע"פ שלא הזכיר עכשיו דברי גירושין כאילו הזכיר ודברים שאין להם שיעור הם. וראיתי להביא כאן לשון א' בירושל' שבעיני צריך ביאור והוא ענין לנו בפרק המגרש בתחילתו א"ר יוחנן הלכה כר"ש בן אלעזר הא דר"ש בן אלעזר דאמר לעולם אינו גט עד שיאמר בשעת מתנה הי גיטיך ר' יעקב בר אחא בשם ר' ינאי אף ריח פיסול אין בה כהנא אמר זאת אומרת לא חשו אין תימר חשו עד שהו' בידה יאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמר רבי אחא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו כל מה שבידו לגרש יגרש ע"כ והרשב"א ז"ל בחידושיו הביא מקצת לשון זה הא דאמר אף ריח פיסול אין בה וכתב וצ"ע לפי שהבין דר' יעקב בר אחא קאי אמתני' דהרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלו' ובהא ודאי איכא פיסול לכהונה מדאורייתא דכתיב אשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ומדעתי דלא קאי אלא אההיא דכנסי ש"ח זה דמייתי לעיל מינה פלוגתא דר' ור' שמעון בן אלעזר דלא תימא מכיון דאשה מתגרשת בע"כ לא בעי' דעת דידה וריח הגט מיהת הוי ודייק מדקתני אינו גט אלמא אפי' ריח פיסול אין בו וצריך להבין סיפא דשמעתא ונראה בעיני דהתם קאי אההיא דכנסי שטר חוב זה וקאמר זאת אומרת לא חשו לפיסול כהונה כלומר שאפי' ריח הגט אין שם דאין תימר חשו ומנתינה קמייתא נפסלה לכהונה וא"ה סבר רבי דבמה שיאמר לה הי גיטיך סגי א"כ הכא נמי במתני' דחוץ מפ' אמאי קתני יטלינו הימנה עד שהוא בידה יאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דסתם מתני' לא אתיא דלא כרבי אלא ודאי שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה ש"מ דהתם גבי כנסי שטר חוב זה לא חשו כלל הילכך לא בעי רבי נטילה ונתינה אמר רב אחא זאת אומרת שחשו פי' ע"כ אתה צריך לומר דהך מתניתין רשב"א היא ודלא כרבי ואפשר שאף בזו דכנסי שטר חוב זה חשו לפיסול כהונה כמו ההיא דחוץ מפלו' דכיון דלא בעי' דעתה של אשה ריח הגט יש כאן שאם באת להעמידה כרבי והכא לא חשו ושאני התם הואיל וקנאתו ליפסל בכהונה ומה בכך לאותו דבר שקנאתו אינו צריך עכשיו לחזור ולגרשה אבל להתירה לעלמא שלזה לא קנאתו כלל חוזר ואומר לה הרי את מותרת לכל אדם נמצא דאע"ג דקנאתו במקצת הוא אינו בא לגרש אלא במקצת שלא קנאתו כלל דהיינו להתירה לעלמא וכל מה שבידו לגרש יגרש ועוד יש להוסיף בו ביאור שאם באת לומר דאין קנין לחצאין וכשקנתה מקצ' כאילו קנתה הכל ואינו יכול לגרש בו עוד אם כן גם כשנטלו הימנה וחזר ונתנו לה דנתינה זו האחרונה לא גרשה אלא במקצת דכל מה שבידו לגרש לבד הוא דלענין פיסול כהונה כבר קנתה אותו מתחילה דאטו משום דנטלו ממנה ועקר קנייתה בזה להתירה לכהונה אם כן כשחזר ונתנו לה לא נתן אלא מקצת כח הגט אם כן מה הועילה חזרה והשתא כהנא ורב אחא פליגי בדחזקיה ור' יוחנן בתלמודא דידן דכהנא ס"ל כרבי יוחנן דאוקמא מתני' כרבי ושאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה ורב אחא ס"ל כחזקיה דאמר מאן תנא רשב"א היא כנ"ל פי' שמועה זו ולמדנו ממנה פי' לשמועתינו דאי לאו טעמא דקנאתו עד שהוא בידה יאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ולא קאמר אין תימא חשו יבטל תנאו זהו הנלע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
5