שו"ת מהרי"ט, חלק א נ״בTeshuvot Maharit, I 52
א׳לעיר טריפול.
1
ב׳שאלה ילמדנו רבינו מעשה שהיה כך היה דרך הארץ שיוצאים גוברין יהודאין לבקש טרף לביתם בכפרים הנקראים אגזיר ולהיות כי היה שמה איש יהודי ושמואל שמו עושה מלאכת התפירה ופה היה אחד הנקרא ר' משה חוסרוס ויהי היום ויצא משה והלך לאגזיר ונתחבר עם רבי שמואל הנז' ובמלאת הימים כי בא מועד חג הפסח בא ר' משה הנז' שלם בביתו ונשאר רבי שמואל הנז' באגזיר לבדו ונדר לו ר' משה כי אחר המועד ישוב יאחז דרכו וישים לדרך אגזר פעמיו לעשות מלאכתו בחברת רבי שמואל הנז' ובמלאת הימים הלך ר' משה נע ונד לרגל המלאכה הוא ואחיו אברהם עמו לשבור שבר להתעסק במלאכת התפירה הם יצאו מן העיר לא הרחיקו רק כדרך יום כה אשר הלכו לבדם ויחנו בגבול כפר הנק' באטרן ומשם עברו כפי הנראה כי שם היתה הריגתם בעוונות והנה לא נודע דבר כלל רק ראה ראינו שמואל בקוראי שמו שלח הנה כתב לר' משה לאמר מהרה חושה אל תעמוד כי המלאכה רבה היא ועלי ועליך לגמור ובוא וסייעני כאשר דברתי ואז איגלאי מילתא כי לא הגיעו לאגזיר ושלחו מהרה רץ לבקשם באגזיר ובדרכים בקשם ולא מצאם כי אם המולות תשואות קול ענות נשמע בעיר כי נהרגו במלון בדרך והשמועה בא משלוחי מצוה העומדים על הפקודים ושלח האימור יוסף הוא השליט על כל תחומי הארץ הוא המשביר משנה שברון לכל עם הארץ לאמר לנו השמרו לכם לבקשם פן תהיו אתם גרמא בנזיקים ששר העיר ירגיש ויתפוס אנשי הכפרים להומם ולאבדם ולכן החרישו כי אני את דמם אבקש ואנקום נקמתם כי עלי המלאכה לגמור ומפחדו ואימתו איש ממנו לא יצא לבקש דבר באמור לו ישטמנו יוסף עד אחר ימים אשר עבר האימור דרך ארצם ומדי עברו תפס את אנשי הבטרון וישימם אל משמר ומאיימם להמיתם על הריגת האחים הנז' ובכל זה עדות ברורה לא באה ולא נודע מהם עוד.
2
ג׳והעיד בר' יצחק דרייליש יצ"ו כי להיות שהיו מרננים על שר א' מאנשי האימור כי ידו היתה במעל וכי א' ממשרתיו רשעים שלח ידו ביהודים לאבדם והשר נקרא אבועאלי ופתאום כאשר באו משרתיו מהשד' רצה לברר הדבר וישאלם בפני רבים לאמר לו איך היה המעשה ואמרו הן אמת כי עברו עליהם השני יהודים בשלום ומשם והלאה קרוב לבטרון נהרגו שניהם ובלילה נשאום בכתנת' והשליכום במגדל הבטרון ואח"כ אשר הרגישו אנשי הבטרון בדבר מפחדם לקחום לילה והשליכום בים לאמר אל יודע הדבר. והעידו אנשי הבטרון בהיותם מל"ת כי האימור המושל עליהם בראותו אותם שמנים דשנים ורעננים נתן עיניו בהם אמר בלבו עת לבקש תואנה להתעולל עלילות וכה צוה לאנשיו שילכו לתחו' הבטרון ולדם יארובו וכל הנמצא ידקר וישליכוה' במקום הנראה וסמוך לבטרון כדי שבזה ימצא מקום לגבות מהם ממון רב ולעשות רעות במדת קרקעות ותחומי העיר הקרובה אל החללות באותו פרק ובאותו מקום הגיע תור גזרת עילא' ונהרגו האחים הנז' שם נמצאו ושם היתה הריגתם כאשר נצטוו ועשו אנשי הבטרון והעיד הנעלה כהר' ישועה חבר יצ"ו כי בצאתו את העיר ללכת לביירוט מיום צאתו מהנה שכב בכפר הנקרא אנפיי שהוא קודם הבטרון והשכים לקום בעוד לילה והלך לדרכו עד נכון היו' ויפגעו בו עוברי דרך לאמר אם שכב בבטרון שמהר ללכת כ"כ בעוד יום א' והשיב לא ויאמרו לו מיום שנהרגו השני אחים אשר יצאו מסינים בבטרון נזהרו היהודים שלא לשכב עוד במקום ההוא כי אותו המקום מוכן לפורענות שאירע בו מקרה בלתי טהור מהריגת היהודים אשר יצאו מסינים.
3
ד׳עוד העיד ר' יצחק ברכה יצ"ו כי יום אחד הלך לבית גוי אחד סוחר הנקרא ן' אל קלא וישאלהו הגוי הנז' לאמר מה מעשיך ובמה אתה טרוד והשיב מפני חמת המציק אני בורח אשר תפס שר העיר את אחינו העברים וישימם אל משמר על לא חמס בכפס רק ברשע להתעולל בדרכם ובעלילותם באמור אליהם אתם המיתם את האחים ואת דמם מידכם אבקש והשיב הגו' הנז' כן דברת כי הגד הגידו שנהרגו קרוב לבטרון והשליכו במגדל העיר הנז' ואנשי המקום נשאום והשליכום בים ה' ינקום נקמתם יען וביען היו גרמא בנזקין לכם ולאנשי הבטרון אז רבי יצחק נשאל לגוי מי הם היהודים אשר אתה שמעת עליהם כדברים האלה והשיב הנה הנם בני הזקן התופר אשר חנותו ליד שערים לפי קרת אצל פתח איבראהים ניליב"י והיו תופרים באותם חנות ה' ינקום נקמתם כי האימור אכל מהבטרון שני אלפים גרושוש עליה' ולהיו' כי בקבל' עדות של ר' יצחק ברכה יצ"ו אנו מסופקי' אם הדברים אשר אמר הגוי הנז' היהודים הנהרגים אם בני הזקן התופר אשר חנותו אצל פתח איבריהים גיליבי כי הם דברי סוחר ן' אל קלא הנז' ומסברתו ואומדן דעתו אמרם כי מסתמ' הם הם היהודים הנז' בני הזקן או נאמר כי הם דברי המגיד הראשון אשר הגיד לן אל קלא ענין הריגתם.
4
ה׳ואחר ימים רבים חזר רבי יצחק ואמר לעכו"ם הנז' האם הדברים אשר אמרת שהם בני הזקן אשר חנותו אצל פתח איבריהים גיליב"י הם דבריך שאתה מכירם שהם הנהרגים וממך הכל ואומד' דעת' שאם לא איפוא מי הם או אם מפי השמוע' הוגד לך ושמעת מהמגיד שהם בני הזקן ואז העכו"ם הנז' חדל להשכיל להיטיב ואמר המגיד לי מהיכן ידעם או יכירם כלל ועקר ע"כ ועתה אנו יודעים ומכירים העכו"ם הנז' שהוא שכחן בטבע עוד אכלו בפיו בין שיניו בלילה ולמחר בטרם בקר לא ידע בין ימינו לשמאלו ולכן לא נשמע ונקבל רק לדבריו הראשונים אשר דבר דברים הוללים באמו' היהודים הנהרגים בני הזקן אשר חנותו בצד פתח אבריהים גיליב"י כי אז היה מסיח לפי תומו או נאמר כי פיו המדב' ומסבר' ואומדן דעתו אמרן כי אם לא מי יהיה בלתם יורונו רבותינו באיזה עדות מהנז' נתנהג להתיר' אם מא' מהשלשה הכי נכבד הוא אם מהשלשה כאחד או אם עד השלש' לא בא ולא אחד בהם יספיק להתירה או אם נאמר כי מאחר אשר בימים ההם ובאותו פרק לא יצא מהעיר כי אם האחים הנז' משה ואברהם יורונו רבותינו כאשר יורו אתכם מן השמים ושכרכם כפול מאדון הגמול והשלום כאות נפשכם זכה וברה וטהורה המלאה לה דעת ויראת ה' כיש את חפץ נפש מתאבק בעפר רגליכם והוא הצעיר יצחק ברכה.
5
ו׳תשובה מה שיש לפקפק בעדיו' הללו אשיב על ראשון ראשון ראשונה בעדות יצחק דרייליש שהיה שם לפני השר שהיו מרננים אחריו שידו היתה במעל וכי אחד ממשרתיו שלח ידו בהם וכדי לברר הדבר שאלם פתאום בבואם בפני רבי' איך היה המעשה הנז' אין עדות זה כדאי להתי' אשת איש לעלמא חדא דלא מיקרי מסיח לפי תומו כיון שהשר שאל מהם בכוונ' על המעשה בפני היהודי ר' יצחק הנז' ודאי שלא התירו חכמים ערוה החמור' על עדותם של עכו"ם אשר פיה' דבר שוא אלא כשאין כוונת העכו"ם על אותו המאורע שאין אד' בודה מלבו אלא כמתכוין להגיד אותו ענין אבל כשהוא על ענין אחר ומסיח אגב דבריו אין השקר מורגל על לשונו לאומרו תמיד בין מתכוי' בין שאינו מתכוין ולא שאני אומר שכל שלא הסיח הדבר בקשר אחד לפניו לא יקרא מל"ת אע"פ שהר' מהר"ר דוד הכהן ז"ל האריך בתשובותיו הרב' לבא' דמי שמודיע הדבר לבדו לא מקרי מל"ת וחל' עליו הרב מהר"ר יוסף טאייסאסק זלה"ה והאריך בראיו' ובדברי' ארוכים ואין משיבין את הארי לאח' מית' אבל לע"ד נראה שראיותיו אינם מכריחות כי מה שהביא מההוא עובדא דמעשה באחד שהיה מל"ת ואמר אני ואמי נשבינו לבין העכו"ם וכן למטה הביא ההיא דהגוזל בתרא כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריה' ואשה וקטן מל"ת מכאן יצא נחיל זה לפי פירו' של רש"י הבעלים מרדפין אחריה' לא נקט אלא לומר דרגלים לדבר ורוצה הוא ז"ל לדקד' משם דכיון דהת' חוץ לב"ד היו מסיחי' אותם הדברי' ואע"פ כן הוצרכו לומ' בגמר' מסיח לפי תומו דהיל"ל ואמר אני ואמי נשבינו לבין העכו"ם וכן אההיא דהגוזל ואש' או קטן אמרו מכאן יצא נחיל זה ואין זה דקדוק דמל"ת אמרו לאפוקי שלא הוה על ידי שאלה ששאלוהו אלא מעצמו אמרם וזהו מל"ת. ומה שהביא מסוף דיבמות אפי' ששמע מן התנוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני משמע דוקא דאמרי' בכה"ג אבל מהסתם לא מהימנינן דלא הוי מל"ת התם ודאי צריך שיספרו ענין ההספד והקבורה כדאמרינן בגמרא כך וכך ספדנ' היו וכו' דאל"כ איכא למיחש דילמא קמצ' שכיב להו ואסיקו שמיה הכי ומשום הכי נקט בברייתא ענין ספידה וקבורה ואה"נ שאם הסיחו לפי תומן בלא קדימת דברים מת פ' ושוב ספרו עניני הספדו וקבורתו כך וכך ספדנ' היו וכו' דשפיר דמי ועוד האריך והרחיב לדקדק מדברי קצת מפרשים כדעתו והרואה יראה שאין מדבר א' מהם הכרע כלל ותשובה מפורשת עליו ז"ל מההיא דפונדקית דסוף יבמות דפרכי' בגמרא והא אי' חברינו קאמרי' לה פי' ואין זה מל"ת ומשני כיון דחזיתינהו בכיה אמרו לה איה חברינו אמר' להם מת וקברתיו הרי כאן שעקר מה שסמכו על עדות הפונדקית הוא על הבכיה שהתחילה היא לבכו' מעצמ' שאע"פ שמת וקברתיו ולא אמרו אלא ע"י שאלה דלא חשיב מל"ת כיון דהתחילה לבכות היא בלא שאלה יש לה דין מל"ת אע"פ שלא היה שום קדימת דברים לפניו וראיתי לו ז"ל שהביא שמועה זו בתשובתו הראשונה והוקשה לו ממנה למאי דק"סד דפרי' והא איה חבירנו קאמרי לה אמאי לא פריך והא אין זה מל"ת כיון שהתחילה בלא קדימת דברים סבר בזה להשיב דעדיפא מינה פריך ועוד נדחק להשיב יעויין בדבריו ובמחילת מחכמתו כי רבה היא אדרבא עקר ראיה הוא לפי המסקנא דמסיק כיון דחזיתינהו בכיה ועקר מה שאנו סומכים הוא על הבכי' שה"ל כאלו אמרה בפי' שמת אעפ"י שלא הי' שום קדימת דברים אחרים ויש לי עוד להביא קצת ראי' מדאמרי' בפ"ב דגיטין ובשאר דוכתי רב פפא כי אתי שטרא פרסא קמיה קרי להו לשני עכו"ם זה שלא בפני זה במל"ת ומגבי ליה ממשעבדי ופשיטא שע"י שהי' מבקש מהם רב פפא היו קוראים וקרי להו מל"ת שלא ידעו שאנו צריכין לעדותן ואע"פ שהר"ן ז"ל בתשובה כתב ולענין מה שאמר' אי עכו"ם בא לפנינו ואמר מל"ת איש פ' מת לבד אם נאמר שהוא מתכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני וכו' אין ספק בזה שכל שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו לפי שאין כוונתו כדרך ספור דברים ומי שאומר מסיח לפי תומו אינו אומר אותו דבר בפני עצמו אלא בקשר ענין לפניו ולאחריו וכו' נראה בעיני דלא אמר הר"ן ז"ל כן אלא בבא העכו"ם לפנינו ואמר לנו אלו הדברים דמוכח דעקר בואו לפנינו היתה להעיד דבר זה כיון שלא הי' שם ספור דברים אחרים שנתלה לומר לא בא אלא לספר אותם דברים שקדמו וזהו ממש מתכוין להעיד דתנן ובעכו"ם אם היה מתכוין אין עדותו עדות דהא מסקינן ל"ש מתכוין להתיר ל"ש מתכוין להעיד לאו כלום הוא ומפרשי התם בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו מתכוין להתי' מת סתם זהו מתכוין להעיד וסבור הרב ז"ל דלאו דוקא בא לפני ב"ד אלא אפי' בא לפני אנשים או איש אחד ואמר מת סתם מתכוין להעיד הוא ואין זה מסיח לפי תומו כיון שבכוונה בא לפנינו להגיד ענין מיתתו משמע שהיה מחזר על הדבר ולא בא כל עקר אלא לדבר זה אבל עכו"ם שנמצא אצל ישראל לענין אחר וספר לו מעצמו בלא שאלה אלא כאדם שמספר שמועות לחבירו ודאי דלא נפיק מתור' מל"ת ויש לי להוכיח כן מדברי הר"ן ז"ל עצמו בהלכות בפרק ב' דכתובות אהא דמבעיא לו אי מעלין משטרות ליוחסין ואמרינן היכי דמי אילימא דכתיב ביה אני פלוני עד מאן קמסהיד עליה וכתב הר"ן ז"ל כלו' ופשיטא דאין מעלין הימנו ליוחסין מיהו לתרומה דרבנן מהימן דלא גרע ממסיח לפי תומו דמכשרינן לקמן ע"כ והרי שם איכא קדימת דברים רק שחותם על השט' בעד ואיכא לספוקי דילמא לאחזוקי נפשיה בכהני קאמר או לעדות קמכוין דומיא דהכא אם מתכוין להתי' או מתכוין להגיד וכב' העיד לנו רבותינו הרא"מ ז"ל בתשובה והרב מהר"י קארו ז"ל שכבר פשט המנהג להתיר ע"פ גדולי הדור נוחי נפש אבל בנדון שלפנינו פשיטא דלא מיקרי מל"ת כדמשמע בירושלמי שהביא מרדכי שלהי יבמות איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ריש לקיש אמר כל ששואלין אותו והוא משיב ור' יוחנן מחמיר טפי מריש לקיש כדמוכח בתלמודא דידן הילכך בנ"ד כיון ששאלם השר בכונה על הענין והם השיבו ע"פ שאלתו לפני ישראל לא דינא ולא דיינא דלא מהניא כלל. ועוד יש לפקפק בעדות זה שבא בשאלה שהיו מרננים אחרי השר ההוא שמשרתיו היתה ידם במעל וזאת היתה כוונתו באותה השאלה ששאל להם בפני העם כדי לנקות עצמו ואת משרתיו ולפי זה יש לחוש כי כל מה שאמר שנהרגו אחרי עוברם עליהם קרוב לבאטרון והשליכו' למגדל ואנשי הבאטרון לקחום לילה והשליכום לים לנקות עצמן אמרו כן שראו העולם שעברו על אותו המקום שהיו שם האנשים הללו ושוב אבד זכרם ולא נודע מקומם איה אומרים בדימוי שאלו האנשים משרתי השר הרגום שאם לא כן היכן נשתקעו שלא נודע להם זכר וזכרון כלל לכך הם בודים מלבם כל אותם הדברים שהרגוהו באותו מקום והשליכוהו לים ולאחזוקי שקריהו מחפאים כל אותם הדברים דכל היכא דאיכא למיחש דמשום איזה אמתלא' אמרו כן חיישינן כי ההיא דסוף יבמות ההוא עכו"ם דאמר ליה לבר ישראל קטול אספסתא ואי לא קטילנא לך כדקטליניה לפלניא וכו' וכן ההיא דפ' כל הגט שמע מקומטריסין של כותים איש פלוני נהרג לא ישיאו את אשתו דעבידי לאחזוקי שקריהו שהם הורגין בערכאות שלהם והוא הדין בכל מילתא שיש לחוש דמשום הכי הוא דקאמרי ובלבד שיהא הדבר מוכיח מתוך הענין לא שנבדה מעצמינו חששות אחרות דאם כן אין לדבר סוף אבל כגון האי מילתא מוכחא היא שאפי' אם לא ראו ולא ידעו דבר רוצים לחפות כל אותן דברים כדי לנקות עצמן.
6
ז׳ועל דברי אנשי הבאטרין שאמרו מל"ת שהאימיר להתנכל עליהם צוה לאנשיו והרגום אם הזכירו בפירוש את שני האחים הנז' או שני אנשים שיצאו מסינים באותו דרך היה כדאי להתיר את נשותיהן על פי עדות זה אלא שג"כ היה בדב' לפקפק שלא הזכירו בעדות שקברום. והרמב"ם בסו' ה' גירושין הצריך שיאמר קברתיו בעכו"ם מסיח לפי תומו ואין בכל הפוס' ראשונים ואחרונים נוחי נפש שהסכימו עמו בזה אבל אמרו דודאי בעכו"ם מל"ת לא בעי שיאמר קברתיו וכל הנהו עובדי בשלהי דיבמו' שאמרו בהם קברתיו וקברנום מעשה שהי' כך הי' וכן מוכח מהנהו עובדי דמאן איכא בי חיואי שכיב חיואי וההוא דאמר ווי ליה לפרשא זריזי דשכי' דשריא בלא קברתיו וזקוק אני לכתוב זה מפני שראיתי לרב מהר"י קארו ז"ל בבית יוסף שהביא על דברי הרמב"ם ז"ל יצא ישראל ועכו"ם מעמנו למקום אחר הביא מה שכתב הרשב"א ז"ל ומה שכת' הריב"ש כי מי יקל ראשו להקל בדבר של ערוה נגד אבות העולם הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרז"ה ז"ל וכן כתב הריב"ש וכי הרי"ף והרמב"ם ז"ל קטלי קני באגמא אינון הלא הם גאוני עולם ועמודי ההוראה כו' וגם הביא תשובת הרשב"א ז"ל שבסי' תת"קף במעי' על אשה שצריך לומר מת וקברתיו שכל שראו אותו שטבע או ירד במלחמה סומך ואומר על דרך הדמיון ויש מי שהתיר בלא קברתיו והראשון עיקר ותמה על הרשב"א שהזכי' בתשובתו עד אחד ואמר דמשמע מדברי הרמב"ם שלא הצריך שיאמר קברתיו אלא בעכו"ם מל"ת ולא בישראל ואגב ריהטיה נתחלפה השמועו' כי מה שכתב הרשב"א והריב"ש ז"ל שיש לחוש לדברי הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל זהו על מלחמה או מים דדמו למלחמה שמצריך הרי"ף ז"ל קברתיו אף בעד כי היכי דבעינן באשה עצמה משום דאמר בדדמי ואחריו דרך הרמב"ם ז"ל ותפס סברתו וגם הר"ז הלוי ז"ל גם הוא סובר דבעינן קברתיו בעד אחד במלחמה דסבירא ליה דבעיא דלא אפשיטא היא ואזלי לחומר' ובזו אע"פ שאחרוני' נוחי נפש דחו את דבריהם ואמרו דלא בעינן קברתיו אפילו במים או במלחמה אלא באשה עצמה אבל בעד אחד אפשיט' בעיי' לקולא מההוא דטבע בדגלת והדברים ארוכים ומבוארים בספרי האחרוני'. ומ"מ כלם חשו לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל בזה שלא להקל בערוה החמורה מקום שאבות העולם חלוקי' בו. ודברי הריב"ש שהבי' הרב מהרי"ק זלה"ה בתשובה שע"ז ושם היה מעשה בעכו"ם מל"ת במים שאין להם סוף ולכן החמיר גם הוא כדברי הרשב"א ז"ל אבל בעכו"ם מסיח לפי תומו שאמר איש פלו' שיצא עמי מת שסבו' הרמב"ם ז"ל דבעי מימר וקברתיו אדרבא דחה הריב"ש את דבריו בתשובה שלאחריה ודחק לחלק בהנהו עובדי דמייתי התם דעובדא דחיואי ופרשא זריזא וכתב ומיהו אין החילוק ההוא נכון ובזה לא הצריכו הרי"ף והרז"ה ז"ל שיאמר קברתיו וכיצד יכתו' הרשב"א משמם ואף הרמב"ם ז"ל לא הצריך אלא בעכו"ם מל"ת אבל בעד ישראל לא עלתה על דעת אדם מעולם שיהא צריך שיאמר וקברתיו אלא אין דברי הרשב"א ז"ל אמורים אלא במלחמה או מים דדמו למלחמה כמו שנראה בהדיא בתשוב' תתק"ף יצא לנו שבנדו' שלפנינו אע"פ שבעדו' זה לא הוזכר שקברוהו או שטלטלוהו ממקומו ולא היה נודד כנף דמהני' כמו קברתיו מ"מ אין לחוש אלא לדעת הרמב"ם ז"ל והוא יחיד אצל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' ואם לא היה כאן אלא חשש זה לבד היה ראוי להתיר על פי עדות זה לחוש לעיגונ' דאתתא אלא שלא נתפרש בעדות זה שאותם העכו"ם היו מכירים את האחים הנז' או שראו שיצאו מסינים שנאמר מאח' שלא יצא מהעי' שום אדם שנאבד זכרו אלא שני אנשי' הללו ודאי שהם הם וכדתני' בתוספת' יצא מעיר פלוני' מפשפשין באות' העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו הלכך אין בעדו' זה ממש.
7
ח׳ועדות ה"ר ישועה גם הוא אין בו ממש כי מה שאמרו לו מיום אשר נהרגו הב' אחים אשר יצאו מסינים בבטארון נזהרו היהודי' מלשכב עוד במקום ההוא מאחר שכל העולם כלו מאומד לבם אומרים כן ששם נהרגו כי ראו שעברו דרך שם ולא חזרו ודאי שכל היהודים חששו לשכב עוד במקום ההוא שאומרי' שהוא מקום מוכן לפורענות וזהו מה שאמרו לו העכו"ם שלא עשה יפה לשכב במקום ההוא ומאומדן דעתא אמרו כן לא שידעו הם דבר מהריגת' ואע"פ שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכו' גירושין וז"ל כבר הודענו שהעד שאומר שמעתי שמת פ' אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלו' ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת וכו' שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק עכ"ל מוכח מדבריו שאע"פ שהעד לפנינו צריך לבדוק את פיו כיצד ראה או ידע שמת דשמא מעיד בדברים שרובן למיתה כשהעיד אחד מפי אחר הרואה שאין הרואה לפנינו אין לחוש שמא הרואה לא העיד אלא בדברים שרובן למית' ומאומד לבו אומר שמת שאני הכא לפי שכל עצמן לא באו אלא לתפוס על האיש ההוא שלן שם במקום ההוא שמאחר שכל היהודים הוזהרו שלא לשכב במקום ההוא בעבו' אותו המעש' שאירע שהרי הוא תקוע בלב העולם ששם היתה הריגת' שהרי האימיר אכל מהם ממון רב היאך זה הקשה לבו ולא חש לדבר. ועוד נראה שאפילו היו אומרים מסיח לפי תומ' פלוני נהרג סתם לא היינו משיאין על פיהם עד שנשאלם כיצד הם יודעים שנהרג ושמא מה שאומרים כן הוא בדדמי כמו שכל העולם אומרים וכבר יצא הקול ונתפשט שנהרגו בדרך ואטו שיחה בטלה של עכו"ם עדיפא ממה שאנו וכל העולם אומרים וזה שמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל שהעד שאמר שמעתי אין צריך לשאול את פיו היאך ראית ובמה ידעת זהו בדבר שלא נודע לנו אלא מפיו של זה דחזקה אינו אומ' בסתם שמת אלא בדבר ברור אבל בנדון שלפנינו שכבר הוחזק לכל העולם ומרגלא בפומייהו שנהרגו בדרך בלכתם מה ראיה היא במה שיאמרו העכו"ם הללו גם הם פלוני ופלוני נהרגו בזה המקום אם לא שיאמרו אנחנו ראינו בעינינו הריגתם ושיעידו בדבר הברור ומפורש וכיוצ' בזה כתב מהר"ר איסרלן זלה"ה בתרומת הדשן סי' ר"מ ובכתביו סי' קס"א שכל מה שסחו העכו"ם אחר יציאת הקול בהכי איכא למיחש דאמרי בדדמי וגדולה מזו כתב הרשב"א ז"ל בתשובת כתיבת יד סימן צ"ה על ראובן שיצא לכפרים שאמר עכו"ם בעל חובו שיביא את שטרותיו ויפרע לו וכן עשה והלך לו אצל העכו"ם ולא חזר ולא נמצ' עוד ויצא קול שאותו העכו"ם בעל חובו הרגו וגם נתפס העכו"ם והוא בבית האסורים ואחי ראובן באים להכנס בנחלה כי אומרים שיש לה עדות עכו"ם מל"ת מספר ענין הריגתו ואמר שספרה לו עכו"ם אחת שנהרג בביתם והשיב הרב ז"ל שאין העדו' ראוי לסמו' עליו אפי' להשיא את אשתו שכל כיוצא בזה אין סומכין על האומר נהרג שכלם אומרים כן בדימוי שהם אומדין שכיון שנכנס שם ולא נמצא עוד לאח' מכאן בידוע שהעכו"ם שהיה חייב לו הרגו ודמי למלחמ' ולמים שאין להם סוף דלא מהימן עד שיאמר מת וקברתיו או שיאמר מת על מטתו והביא ראיה לדבריו ז"ל משמעתין דעד א' במלחמה דפ' האש' שלום ומאן דמחו ליה בגיר' או ברמח' וסבי' דמת וכו' השת' נמי מאח' שראוהו שנכנס ולא יצא אמר בדדמי וכו' עוד בתשובו' להרמב"ן סימן פ' כתוב מה ששמע' שמת בעלה לא שמעה כן אפילו מע"א אלא קול הברה בעלמא יצא בעיר ואם הדברים כן אינה מותרת להנשא לאחר כך נראה לי הרי שאע"פ שהעידו ענין הריגתו בפי' כתב הר' ז"ל דלא מהני עד שיאמרו מת וקברתיו כ"ש כאן שלא אמרו אלא שנהרגו לבד שאין בדבריהם ממש.
8
ט׳ונבוא אל עדות הר' יצחק ברכה שאמר לו הסוחר מסיח לפי תומו שהגיד לו שנהרגו קרוב לבאטרון והושלכו במגדל העיר ואנשי המקום נשאום והשליכום לים וגם בזה יש לפקפק אם עכו"ם מפי עכו"ם מהני או לא לפי שהריב"ש ז"ל כתב בתשובת שע"ז דעכו"ם מל"ת חידוש הוא והבו דלא להוסי' עלה דאע"ג דעבד מפי שפחה מהימן שאנו מאמינין מתורת עדות ואין צריכין שיהיו מסיחין לפי תומן לפיכך נאמנין עב' מפי שפחה אבל עכו"ם שאינו נאמן בתורת עדות אלא במה שראה לא במה שהעיד מפי אחר שהרי אין העכו"ם בקי אם חבירו היה מל"ת או מתכוין להעיד הרי שהרב ז"ל סתם את הפתח לומר שאפי' אמר עכו"ם זה שחבירו הגיד מ"לת לא מהימן שאין הכותי בקי להכיר בדבר מיהו הר"ן ז"ל בתשובה ג' כתב שכל שהוא אומר מל"ת ששמע מפי כותי אחר מל"ת הרי הוא כאשה מפי אשה. וגם מה"ררי קולין ז"ל כן דעתו בשרש קפ"א ואע"פ שהרב מהר"י קארו ז"ל צרף דעת מהר"י' קולון עם דעת בעל תרומת הדשן ז"ל שכתב בסימן ר"לט שאע"פ שלא הגיד העכו"ם האחרון היאך שמע מהעכו"ם שחבירו אם כמ"לת או לאו אתתא שריא אין כן דעת מהר"י קולון ז"ל שהרי כל עיקר טעמו שהתיר בגוי מפי עכו"ם הוא מק"ו דעבד מפי עבד מפי אש' דס"ל דמסיח לפי תומו עדיף מנייהו. ואם אין מסיח לפי תומו בעכו"ם הראשון פשיטא דגרע טפי מאשה אלא אתי מק"ו דעבד ואשה שהרי אין לעכו"ם תורת עדות אלא כשהוא מל"ת מפי עכו"ם מל"ת וכן באו דבריו להדיא ומדחזינ' דאשה מפי אשה מפי שפחה מהימנא כ"ש עכו"ם מל"ת מפי עכו"ם מסיח לפי תומו. ואע"פ שבשאר מקומות בתשובתו כתב סתם עכו"ם מפי עכו"ם במסיח לפי תומו סמך על מה שפירש כאן בהדיא ועל המבין עיקר דברי ראייתו והר' בעל תרומ' הדשן גם הוא כשדן ק"ו זה מאש' מפי אש' לא דן אלא לענין עכו"ם מל"ת מפי עכו"ם מל"ת אלא שאחר כך הורה להקל אע"פ שלא היה העכו"ם האחר מסיח לפי תומו מטעם אחר דלא חיישינן שהאחר אמ' מחמת איזו אמתלאה וגם ס"ל דאפי' שאלו העכו"ם מקרי שפיר מסיח לפי תומו דדוקא כששאלו ישראל הוא שאין לו דין מל"ת דשמא מתכוין להעיד אבל עכו"ם שלא בפני ישראל שפיר דמי וכל האי מילתא דתליא בסברא לא היה לנו להקל בערוה החמורה כ"ש שהמחמירים הם גדולי עולם אלא שאני רואה שכמה גדולים ורבנים מובהקים הורגלו להתיר ע"פ הרב בעל תרומת הדשן ז"ל אף אנו נלך בעקבותם אבל בר מן דין יש ריעותא בעדות זו לפי שלא אמר העכו"ם הסוחר אם אותם המגידי' אמרו לו מי היו אותם האנשים אם היו מכירים אותם או ראו וידעו שיצאו מן העיר סינים כדי שנאמר הואיל ולא יצאו מן העיר באותו זמן זולתי אלו האחים ודאי שהם הם ואע"פ שהר' יצחק שאל את העכו"ם ואמר מי הם אותם היהודים ששמעת עליהם כדברים האלה והשיב שהיו אותם השני אחים שמא מאומד לבו אומר כן שחשב שלעצמו שאל הר' יצחק אם היה מבין מי הם העכו"ם מי היו היהודים והוא היה משיב פלוני ופלוני היינו אומרים שעל פי שאלתו השיב ששמע שהיו אותה האנשים אבל עכשיו שלא שאל אלא סתם לסוחר מי היו אותם האנשים שמא מה שהשיב מדעתו השיב שאמר שודאי הם אותם האחים בני הזקן ואנו יודעים כי הוא לא ראה ולא ידע ענין הריגתו שכל שהדבר ספ' בגופא של עדות אין כאן עדות דספיקא דאורייתא היא ולחומרא ולא מקילינן משום עיגונא דאתתא כמו שכ' הגהות מיימון והוכיח מדאמרינן בריש פרק יש בכור כי הקילו בסופה אבל בתחילתה לא הקילו פי' בסופה אחר שנחקרה העדו' יפה בטביעות עין גמור אבל בגוף העדות לא הקילו וכן מוכרח כלה שמעתא דלעולם תלינן לחומרא. ואפילו תימא מספיקא תלינן לקולא משום חומר שהחמרת עליה בסופה עכשיו הרי הוא עצמו חזר ופירש את דבריו שהוא מעצמו אמר אותם הדברים ונתן טעם כי אותם המגידים לו מהיכן היו מכירין את היהודים כלל ועיקר אלא שיש בדבר להסתפק קצת שלא כדין כלל אלא על פי דבריו הראשוני' שאמרן מסיח לפי תומו ולא נסמך על דבריו האחרונים שלא היה אז מסיח לפי תומו ומיהו נרא' דגם לבסו' לא נפק מדין מסיח לפי תומו כמו שכתב הרי"ף ז"ל בההו' עובד' דפונדקי' שלהי יבמו' ומהא שמעי' שכל שמתחיל העכו"ם והסיח לפי תומו. אע"ג דמהדרינן ומגלינן לה למילתא מינה שפיר לא נפיק מדין מסיח לפי תומו ואין חלוק בין שאלוהו באותה שעה לשאלוהו אחר ימים רבים על אותם הדברים שאמר כיצד היו לא קרינן ליה מתכוין. ופשיטא שאם לא היה אז מזכיר שם האנשים ועברו ימים רבים ושוב שאלוהו על מה שאמר מסיח לפי תומו מי היו האנשים ואמר פלוני ופלו' נאמן יכשם שנאמן להקל כך נאמן להחמיר.
9
י׳איברא שאם היו עושים מעשה על פי דברי הראשונים והתירוה להנשא ודאי דמשום דבריו האחרונים לא תצא מהיתרה הראשון כדאמרינן בפרק האשה שלום גבי עד אחד אומר מת והתירוה לא תצא מהיתרה הראשון אלא שקרוב הדבר לומר שכל שלא נשאת עדיין אע"פ שכבר התירוה להנשא לא תנשא לכתחלה כדרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשו' פה ולזות שפתי' הרחק ממך כדאמרי' בפרק שני דכתובות שכל שאלו לא התירו' עדיין לא היו מתירין אותה גם כשהתירוה אע"ג דמדינא שריא איכא לזות שפתים ואין לומר כשם שעד א' שנתקבלה עדותו ושוב סתר את דבריו או הוסיף על דבריו לא חיישינן כלל אלא לדבריו הראשוני' ועליהם אנו דנין ואפילו משום לזות שפתים ליכא גם עכו"ם זה אע"פ שאח"כ פירש דבריו לא נדון אלא ע"פ דבריו הראשונים מאח' שנתקבלה עדותו והתירוה על פיו דליכא לזות שפתים לא דמי כלל דעד כשר שיש לו דין עדות או עבד או שפחה שיש להם דין עדות באשה כיון שנחקר' עדותן בב"ד שוב אין יכולין להוסיף על דבריהם ולא לסתור את דבריהם כלל שאעפ"י שעדיין לא הותרה להנשא מתירין אות' דמשהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הילכך גם לזות שפתים ליכא דהא דשרי' לה לאו משום שכבר התירוה אלא משום דנתקבלה עדותן הוא אבל עכו"ם זה שאין בו תורת עדות אלא מתוך סיחתו לפי תומו אנו מתירין אותה לא שייך משנחקרה עדותו וכל שסתר או הוסיף לפי תמו לא אזלינן בתר דבריו הראשוני' דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא משום שהותרה להנשא על פי דבריו הראשוני' הוא דאמרי' לא תצא מהתירה ולעולם לא אמרינן לא תצא מהתירה אלא לענין שאם נשאת לא תצא אבל לא שתנשא לכתחילה דכל שהיתר ב"ד גורם איכא לזות שפתים והדבר זה צריך הכרע. אבל בנדון שלפנינו שלא הותרה להנשא כלל איני רואה כלל להקל משלשה טעמים חדא שהלשון הראשון מסופק כמו שהשיב שהיו אותם השני אחים בני הזקן אם הם דברי עצמו ומסברתו או דברי העכו"ם המגידים לו ומה שגרם לנו הספק הזה הוא לפי שהעכו"ם לא הציע כל דבריו כאחת שאילו היה אומר מעצמו בכלל דבריו שהיו האחים בני הזקן לא היה בדבר ספק שודאי לא נתלה שמעצמו ומאומד דעתו אומר אבל עכשיו שלא אמר אלא ע"י שאלת הר' יצחק ששאלו לו מי הם אות' היהוד' ששמעת עליהם כדברים האלה איפשר שלעכו"ם בעצמו שואל אם היה מבין מי היו ולז' השיב מדעתו שהיו אותם האחי' ואדרב' משמעו' לשון שאלת הר' יצחק מורה על זה שאמר מל"ת ששמעת לבסוף ולא אמר מי שמעת שהיו אותם היהודים וכל שיש ספק בגופא של עדות אין מורין להקל כלל כמ"ש ועוד שאפילו אם היינו דנים להקל מספק כל שחזר אח"כ ופירש את דבריו שומעין לו כל שאינו סותר את דבריו לגמרי לפי שהלשון מסופק ויכול הוא לומר אות' הדברים שאמרתי לא אמרתי אלא מדעתי שחשבתי שלעצמי היה שואל וכגון זה אפילו עד כשר שנתקבלה עדותו בב"ד כל שלא ביחנו דבריו אם חזר ופיר' דבריו בענין שלא יהיו סותרים דבריו הראשוני' ומרא, פנים שזו היתה עדותו מקודם שומעין לו והגע עצמך אילו בא אחד בפנינו והעיד מפי עד אחר שפלו' מת והתרנוה על פיו בלי חקיר' כמ"ש הרמב"ם ז"ל שהמעיד מפי אחר אין חוקרין עליו אלא כל שאומר שמת שומעי' אם בא אותו עד עצמו ואמר אני הוא שאמרתי עליו שמת לפי שראיתיו מגוייד או צלוב או נפל למים שאין להם סוף כלום יש בהתרה ממש אף זו כיוצא בה היא כל שהוא עצמו מסיח לפי תמו חזר ופירש את דבריו ונתן טעם לדבריו כי אותם העכו"ם מהיכן היו מכירין אותם כלומר שהדברי' ידועים שכשהשיב להר' יצחק בסתם לא היה אלא מדעתו. ולא הוצרך לפרש שכבר נודע שאותם העכו"ם לא היו מכירין אותם ועוד אפילו היה סותר את דבריו ממש כל שאמר כן מל"ת כמו שכתב אין מתירין אותה הואיל ולא נעשה מעשה על פי דבריו הראשונים עד ששמענו ממנו הפך דבריו דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואם אי אתה מאמינו על דבריו האחרונים אף אתה אל תאמינהו על דבריו הראשוני' ולא נעשה מעשה על פיו ואוקי אתתא אחזקתה סוף דבר עניה זו לא מצאנו לה צד היתר על פי העדיות הללו שבאו עד עתה עד יחנן ה' צבאות על טל ילדותה שיבא עדו' ראוי לסמוך עליו להתירה לעלמא או אם נתפרש בעדות אנשי הבטארון את שמו' האנשים הנז' שאמר בסתם אותם היהודי' האחים שיצאו מסינים ופשפשו שלא יצאו שני אחים שנאבדו ונשכח זכרם אלא אלו אז מתירין אותם: והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי יוסף בכמהר"ר משום מטראני זלה"ה
10