שו"ת מהרי"ט, חלק א ח׳Teshuvot Maharit, I 8
א׳מעשה שהיה בג' יהודי' שהיו הולכים כא' וקמו עליה' שני רצחנים והרגו את האחד לגמרי והשני הכוהו מכות גדולות מכות מות עד שיצא רוק מפיו ופירכס בידיו וברגליו כל זה ראה השלישי הנשאר לפליטה אבל לא הספיק לראות אם זה השני מת לגמרי כי לקחוהו וישליכו אותו הבור ועמד שם שבעת ימים ונעשה לו נס והעלוהו חי ועתה בפנינו ב"ד בא ר' יצחק חיון יצ"ו והעיד איך שמע מפי יהודי אחד ששמע מזה הפליט שעלה מן הבור איך אחר ימים בהיותו מוכר בכפר א' באו הרצחנים הנז' ושאלו ממנו מעט שלקה חנם והוא לא הכירם והשיבם בעזות למה אתן חנם אמרו לו הרצחנים הדין עמך שלא הרגנוך כמו שהרגנו את חביריך אז נתן אל לבו והכירם ע"כ עדות הר' יצחק יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול.
1
ב׳תשובה מיראי הוראה אני וראיתי את השאלה ואת כל אשר נכתב עליה להתיר את האשה ע"פ גדולי הפוסקי' ז"ל להתיר (נכרי מל"ת דנאמן בלא קברתיו יש להסתפק היכ' דאיכא למתלי דאמר בדדמי) בנכרי מל"ת בלא קברתיו אך בדבר אחד אני חוכך להחמיר ושכתו' בשאלה שהכוהו הכאות מות קרוב למיתה עד שפרכ' בידיו וברגליו קרוב לומר שבענין זה לא יהיה נאמן מסיח ל"ת עד שיאמר מת וקברתיו שיש לחוש שגם הרוצחים לא יספיקו לעמוד שם עד שתצא נפשו ובאומד דעתם אומרים שמת מחמת ההכאות שהרי יצא דם מפיו לעיניהם ופרכס בידיו וברגליו ועדיפא הך אומדנא מההיא דתניא עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת אפי' העידה עליו שמת בבירור חיישי' דאמרה בדדמי וכי היכי דלא מהימנא במלחמה לומר שמת כדאי' בגמרא זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברה ודאי מיית ואיכא דעבד סמרתיתי וחיי והשתא ומה אם אע"ג דלא ידעי אי מחו ברומחא או בגירא חיישי' כיון דבמלחמה הוא דילמא בגירא או ברומחא מחו ליה וסברה ודאי מת כ"ש היכא דידעינן דמחו ליה שיתין עוכלי בעוכלא כעין גירא או רומחא דתלינן לומר דבדדמי הוא דאמרי מת ואין חילוק בין אשתו לנכרי מל"ת דאפילו דעד כשר לא מהמני ליה כל היכא דאיכ' למיחש דאמר בדדמי כמו במלחמה או במים עד שיאמר קברתיו ועוד יש להביא ראיה מהאי דתנן פ' המגרש גבי קול דקדושין יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת וקתני ובלבד שלא תהא שם אמתלאה כלומר ששמעו שהקידושין היו קדושי ספק על תנאי אע"פ שהקול הוא שהיא מקודשת ודאית לא חיישי' לקלא שנאמר על אלו הקדושין הגרועים הוא שיצא הקול ה"נ כיון שיש אמתלאה גדולה שקרוב לטעות בהם לא חיישינן למילתא דאימור בדדמי אמר ועוד ראיה בפ' המגרש אמרי' יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזו לה ומצאתי להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה על ראובן שיצא לכפרים ואמר לו נכרי אחד שיביא לו שטר חובו ויפרענו וכן עשה והלך שם ולא נמצא עוד ויצא הקול שאותו הנכרי הרגו וגם נתפס הנכרי והוא בבית האסורים ואחי ראובן באים להכנס בנחלה שאומרים שיש להם עדות נכרי מל"ת שהגיד בהריגתו וענין מיתתו והשיב הרב ז"ל שאין העדו' ראוי לסמוך עליו אפי' להשיא את אשתו שאין סומכין על מי שאומר שמת שכולם אומרי' כן בדימוי שהם אומרין שכיון שנכנ' שם ולא נמצא עוד בברי שהנכרי שהי' חייב לו הרגו ודמי למלחמ' או למי' זהו מה שנסתפקתי בזה והצעתי לפני רבו' והם יבחרו ולא אני הצעי' יוסף מטראני.
2