שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט י״בTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 12
א׳שראי דילה בוזנה.
1
ב׳שאלה ילמדנו רבינו על מעשה שהיה שקצת יהודים סוחרים שלחו לוחות ג' אמילוטיש לויניציא"ה על ידי תוגר אחד ויהי בדרך סמוך לעי' אח' נהרג התוגר הנז' ובא הטיפטידאד של העיר ההיא ולקח למלכות כל הנכסים שהיה מולך עמו התוגר הנז' בין של עצמו בין של היהודים ונכסי היהודים היו ניכרים ונודעים כי היה חרות על הלוחות שמותיהם וסימניהם כמנהג הסוחרים והקהל אשר בעיר ההיא גזרו בכח הסכמה ששום יהודי לא יקנה מהסחורות ההם כיון שהיו ניכרים שהם של ישראל עד אשר יבואו בעליהם לחקור עליהם וקצת אנשים לא חשו להסכמה ועברו תורו' וחלפו חוק וקנו מהסחורו' הם וגם הטיפטידאד לא חשש להמתין עד אשר יבואו בעליהן ומכרם תכף בזול הרבה אעפ"י שהשופט אשר בעיר שלח והתרה בו שהיה עושה שלא כדין לא שמע אליו ועשה כרצונו ושאל השואל אי מיקרי זה גנב מפורסם ואין בו משום תקנת השוק והיהודים שקנו הסחורות ההם חייבים להחזיר לבעלים בלא דמים או לא.
2
ג׳תשובה בהגוזל בתרא גרסי' אמר רבא גנב מפורסם אין בו משום תקנת השוק איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקפו אין בו משום תקנת השוק וכל משכנת' וזביני בין שוה בשו' בין שוה יותר עשו בו תקנת השוק והלכתא בכלהו עשו תקנת השוק בר מגנב ופר' בחובו גנב ופרע בהקפו. ובטור סי' שנ"ו כתב אבל גנב מפורסם אין בו משום תקנת השוק וכו' כך כתב רב אלפס והרמב"ם ז"ל אבל ר"י כתב דאף בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק אלא אם ידע הלוקח בודאי שהיא גנוב אז צריך לו להחזיר בחנ'. והרב מהר"י קארו תמה על הטור ועל הגהו' מיימוניות למה כתב שהרי"ף פסק כהרמב"ם ז"ל מאחר שהרי"ף העתיק דברי הגמרא והלכתא בכלהו עשו ת"ה בר מגנב ופרע וכו' ואפשר לפרש בו שסובר כדברי התוס' דאף בגנב מפרסם עשו ויראה דבהדיא מוכח כן מדהביא הרי"ף ז"ל בהל' מימרא דרבא דאם איתא דאף בגנב מפורסם קאמר דעשו לא היה לו להביא כל עיקר וכמו שלא הביא פלוגתא דרבא ורב ששת בזבן מאתן במנה אלא כתב והלכתא בכלהו עשו ת"ה בר מגנב ופרע וכו'. ולעני הלכה איכא למידק היכי עבדי' עובדא דיראה דכיון דר"י והרא"ש סברי דעשו בו ת"ה לא מפקינן מיד הלוקח בלא דמים ואיכא למימר כיון דסוף סוף הנך מטלטלי למהדר קיימי הו"ל בחזקת בעליהם ואי משום דמים שנתן אייתי ראיה דהלכתא הכי דעשו תקנה השוק וטול דומיא דההיא דפרק המקבל יתומים אמרו אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח דאמרינן ארע' כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי משום דמי אייתי ראיה וכו' ודכותא בפ' לא יחפור גבי אילן הסמוך לעיר ספק זה קדם וכו' זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים דאמרינן אילן כיון דלמיקץ קאי כמאן דקייץ דמי ואי משום דמי אייתי ראיה. ואין לחלק ולו' שאני מטלטלין דשייך בהו תפיסה עד כדי דמיהן ואין כופין להוציא בלא ראיה דאדרבה גבי אילן יש אצל בעליו חזקת קרקעו המחובר בו וכייפי' ליה לקוץ בלא דמים והדבר צריך לי הכרע וגם לא דמי לתקפו כהן דקי"ל בפ"ק דמציעא דמוציאין מידו משום דתפיסת ספק הוא הכא נמי מה שהחזיק במטלטלים של זה משום ספקא דדינא תפיסת ספק מיקרי כדכתב הרא"ש ז"ל בפ' כיצד הרגל גבי חצי נזק צרורות דשאני הכא דבהתרא אתא לידיה.
3
ד׳ומיהו בנ"ד לכ"ע אין בו משום ת"ה מאחר שידעו שהנכסים משל ישראל ונודעים ונכרים בעליהן ולקחם הטיפטיר"דאד הו"ל כיודע שהוא גנוב דלא עשו בו תקנת השוק אלא מחזירים לבעלים בלא דמים כ"ש לפי מה שבא בשאלה שהקהל גזרו בכח הסכמה שלא יקנה שום אדם אותם הנכסים מאחר שבעליהם נודעים והם עברו תורות חלפו חק אינהו דאפסוד אנפשיהו.
4
ה׳ושמא תאמר מאחר שבנמוסי מלכות הוא לקחת כל הנכסים שמתו בעליהן ולמכרם עד שיבאו היורשים או עד שיתברר ממי הם אלו הסוחרים שקנו מהטיפטיר"דאד קנינם קנין ואע"פ שהיו יודעים שהם של ישראל זכו באותן נכסים מדינא דמלכותא כדאמרינן בגמרא תדע דקטלי דקלי ועבדי גשרי ועברינן עלייהו שמאחר שהם עושים מדין המלכות הות' לישראל אע"פ שיודעים שהם של ישראל אח"כ. הנה יש בטענת הסוחרים שתי תשובות בזה חדא שלא אחר הטיפטירד"אד לעשות הדבר הזה ותיכף ומיד מכרם טרם יבואו תובעים עליהם וכפי מה שנודע מנמוסיהם אינו בדין למכרם מיד עד כדי שידעו בעליהם בהם ויבואו לחקור עליהם ולכל הפחות יש להן להמתין ג' חדשים ולא זו בלבד אלא שהדיין שלח והתרה בו שלא ימכרם ונתן כתף סוררת וסור לבלתי שמוע בקולו והרי יצא מכלל עושה דינא של מלכות ונכנס בכלל האלמי' בעלי זרוע שגוזלים וחומסים נכסי בני אדם. ועוד אחרת שבא כגנב ולסטים שהסיר את כל מכסה המשאות כדי שלא יהיה בהם סימן ולא יוכלו הבעלים לברר את דבריהם ומי שעושה זה כונתו נכרת מתוך מעשיו שהיה בדעתו לאכול כספם לגמרי ובידו מלא כאשר זמם וזה ודאי תורת גנב יש לו ואסור לקנות ממנו כאותה שאמרו בהגוזל בתרא וכלן שאמרו להטמן אסור לפי שניכר הדבר שהוא גנוב אף כאן ניכר הדבר שכונתו להכחיד' תחת לשונו ולא דיינינן ליה כדינא דמלכותא אלא כגזלן שגזלן לעצמו. ועוד אין לנו לדונו כדינא דמלכותא לפי שזלזל הרבה במכירתם יותר משליש או מחצה ולא יהא כחו יפה מכח ב"ד דתנן בפ' אלמנה נזונית שום הדיינים שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל דקי"ל כר"נ דל"ל מה כח ב"ד יפה אא"כ עשו אגר' בקור' ביניה' והכריזו ודקדקו בשומא וזה ודאי לא הכריז ולא דקדק בשומא שהרי מכר שוה מאתן במנה והיה במחשך מעשיו. ועוד נראה שאפילו אם הכריז ודקדק בשומא אין לנו לדונו אלא כשלוחו של מלך או כשליח ב"ד וקי"ל דשליח כאלמנה שאם טעה בכל שהוא מכרו בטל ופרכינן דהאי שליח היינו כשעשאוהו ב"ד שליח למכור ואע"ג דלאו לדידיה זבין דומיא דאלמנה מ"מ אין לו תורת בית דין של שלשה שתהא מכירתו קיימת כשמכר בהכרזה ודקדוק שומא אף על פי שטעה והרא"ש ז"ל הכריע בהלכותיו כדברי ר"ת ז"ל וזה לא מכר על פי ב"ד שלהם מושב פליליהם אדרבה השופט היה מוחה בידו והוא נתן כתף סוררת ואפילו אם נחשיבנו כשלוחו של מלך אין יפה כחו יותר משליח ב"ד.
5