שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט י״גTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 13
א׳שאלה ילמדנו רבי' ושכרו כפול מן השמים קצת יהודים הולכים מעירם במקום אחר וקונים משיות וקיצאות מישמעאלים ומערלים בכפרים שכך היו מתנהגים מימי עולם ומשנים קדמוניות ועתה נתעוררו היהודים שיש באותו המחוז ועשו גאבילה שיפרעו להם הסוחרים הנ"ל והסוחרים טוענים ואומרים להם שאין חפצים לפרוע להם אפי' פרוטה היות שאין קונים דבר מהעיר שדרים הם לבד מהסביבות. זאת ועוד שזה הענין לא נתחדש להם עתה שכך היו מתנהגים כמדובר. ותשובתו הרמתה יבא אצלנו חיש מהרה.
1
ב׳תשובה מה שמטילים גאבילה על הבאים מחוץ שלא כדין הם עושין כיון שכלם תחת ממשלת מלך רב וכלהו בהדי הדדי שייכי בברג"א דמלכא וכל הברג"א של בני המלכות הכל הולך אל מקום אחד. וזה יתבאר מדרב הונא בריה דרב יהושע בפ' לא יחפור וכו' וכבר הארכתי במה שיש לי לישא וליתן בזה במ"א והנה בנ"ד יש טעם לשבח שאינם מסתחרי' בעירם אלא בכפרים אשר סביבותיה לא חשיבי כעיר שלהם כדאמר' בפ' הנודר מן הירק הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס בעבורה של עיר וגבי מגלה אמרינן בפ"ק כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך ומפרש סמוך בתוך מיל דהינו תחום שבת. והכא כיון דטעמא משום רווחא דבני מתא כל שהוא בתוך העיר אעפ"י שעדיין לא בא הרי הוא כמי שהגיע לידם וכההיא דאמרינן התם בפרק לא יחפור מרחיקין ממצוד' הדג כמלא ריצ' הדג אבל מחוץ לעי' ולחוץ לתחו' חשיב רחו' טפי מריצ' הדג ואכתי לא מטא זכות' למקומ' כלל וכההיא דפ"ק דמציע' ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זכה ואפילו דינא דעני המהפך בחררה אין שם כדפי' ר"ת דגבי מציאה שאינו מוצא במקו' א' לא מיקרי רשע ושפיר דמי וכאן אפי' תימא שאותם המוכרים בכפרי' אם לא היו אלו הולכים שם לקנות היו באים הם בעצמם לעיר ומוכרים להם כיון שעדיין לא הגיעה הנאה לידם הקודם בה תחלה במקומה זכה וגבי מצודת דגים אחרים שאני דגים שהם להוטים אחר אכילתן ורצים ובאים וכנצודין ועומדין הם אבל בענין זה כמה ידי ממשמשי בהו קודם שיבאו לעיר ועוד מאחר שכך היו מתנהגים מימי עולם ושנים קדמוניות כמו שאמר בשאלה כבר זכו בני עיר אחרת במקום זה תחלה ואדרב' בני העיר הזאת המוחי' קפסקי לחיותיהו ולאו כל כמינייהו. איברא דכל כה"ג צריך לאודעי שזה כ"ג שני' שנעשית גאביל"ה פה קושטאנדינה לצורך פדיון שבויים על כל המביאים סחורות מבחוץ אשר לא מיושבי העיר המה ורצו חכמים לעכב בידם אלא שבאו מחמת טענה הא' שפדיון שבויים אלו הבאים מרוסיא יום יום אכולי עלמא רמי לפדותם כי עתה מקרוב היה מקור נפתח דרך הים השחור דכל יומא מייתו מינייהו צורני צורני ואיכא דוחקא דצבורא טובא כאשר מודעת זאת בכל הארץ. ועוד שאינם לוקחים גאבילה אלא מאותם שלוקחים בעירם גאבילה מהסוחרים שחוצ' לה וכאשר עשו כן יעשו להם וכל המשנה ובא אחר ושנה בו פטור אבל מאנשי עיר שאינן לוקחים אינם לוקחים מהם והואיל ונתנו אמתלאה לדבריהם לא מחו בידם חכמים ונתנו להם רשות לגבותה לקרא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח ושלום, יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2