שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט ס״אTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 61
א׳שאלה ראובן מת והניח בנים ובנות הגדול שבהם כבן י"ו שנה והשאר קטני' ובהם ב' בנות קטנות הא' קדשה ראובן בחייו ונתן לחתנו המדודים ונתחייב בשטר לתת לו נדוניא סכום מה והשניה עדיין לא נתקדשה והנה עשו הק"ק עריכה כוללת ואמרו שלענין נכסי היתומים ישבעו האפטרופוסי' כמה הניח אביהם ועליהם יפרעו המס זולתי שיניחו להם מאה אלף לבנים שכך עשו הנחה לוותר סכום זו כשהם יתומים קטנים ועוד יש להם הנחה שכשהם בנות לא יגבו מהם מס כלל והנה האפטרופוסי' לקחו והזמינו מה שראוי לתת לנדונית הבת המאורסה כפי מה שנתחייב אביה לתת לה גם לבת השניה יחדו כדרך שנתן לראשונה ושואלים עתה האפטרופוסים אם היום או מחר יתבעום הק"ק על דבר העריכה בעד היתומים אם מן הדין הוא לנכות חלק הבנות שלא יתחשב מכלל הקרן של היתומים מאחר שהוא זכות הבנות היתומות ואין עליהם חיוב ובפרעון מסים או אם יכולים הק"ק לומר כשם שאם היה אביהם בחיים לא היה יכול לנכות מה שהיה צריך לתת נדוניא לבנותיו כך היתומים עכשיו במקום אביהם עומדים ושמא יטענו עוד שאף על פי שסופן להשיא את אחותם הרי עתה עדיין שהם אוכלים את הפירות נסתייעו בזה ממה שתקנו בהנחות שנכסי מלוה יפרעו מהם מס אף על פי שאין הקרן של הבעלים אלא הפירות לבדן ועל זה משיבין אפטרופוסי' היתומים וטוענים כי היתומים קטנים ואין יכולין לפקח על הנכסים והאפטרופו' הלואי יוכלו להשגיח על נכסיה' לגבותם ושיהיו במקו' בטוח שלא יאבדו כי בזמן הרע הזה שכר האד' אפי' הגדולי' אינן מספיקין להביא טרף ביתם כ"ש לקטני' וכ"ש שלא יוכלו להשגיח על נכסי היתומות שגם הם צריכות מזונות ומלבושי' עד שינשאו ולזה יחדו מעכשיו חלק הבנות שיהיה שמור ולא יתמעטו ולמה יתנו מס על חלק הבנות מאחר שאין הבנות בכלל המסים יורנו רבינו משפט הנכסים הללו אם חייבים עליהם מס עוד יורנו באיזה מסים חייבים היתומים הקטנים לפרוע לפי שיש מסים כגון כרגא וארנוניות עולי מלכות ויש מהם של צדקות לא"י ולת"ת ולפ"ש והנה עתה הוא זמן העריכה שעדיין לא נתחייבו בשום דבר ורוצים האפוטרופסים לדעת באיזה מיני מסים נתחייבו לפרוע על פי התורה ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה הבנו' אצל האחים כדין ב"ח הם כמו שהעלו בפרק מציאת האשה בת כב"ח דאחי הוא למגבי מבינונית ושלא בשבוע' וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפ' כ' מה' אישות הבת בעישור זה כב"ח של אחין הוא לפיכך נוטלת אותו מן הבינונית בלא שבועה ואם מתו האחין נוטלת אותו מזבורית ובשבועה שהרי היא נפרעת מן היתומים וכו' וכ"כ הטור סי' קי"ב וכתב הרא"ש דה"ה דנ"מ לגבות מן הראוי כיון דבעלת חוב היא אפי' ממה שירשו אח"כ היתומים גובה מהם כדין כל ב"ח וכן כתוב במרדכי ומאחר שכן לענין העריכ' על דבר המס הואיל ומנכין כל החובו שאדם חייב צריך לנכות גם פרנסת הבנות שגם הוא מכלל החובו' ועל מה שישאר להם אחר הניכוי יפרעו וכשם שלא חלקו בחובות בין אותם שהם נפרעים לאלתר לאותם שיש להם זמן ארוך לשנה או שנתים גם חוב של הבנות אעפ"י שאינו חייב לפרוע לאלתר חוב הוא ולא עוד אלא שהבנות נזונית והולכת וצריכות כסות וכלים עד שינשאו מה שאין כן בחובו' של אחרים לפיכך הטענה שבא בשאלה דיתומים במקום אביהם קיימי אינה טענה שהרי לגבי אביהם לא היו בעלי חובות שאם רצה נותן רצה אינו נותן מה שאין כן אצל אחים שחייבים ליתן ועוד אפי' לאחר מיתתו של אב אינן כבעל חוב שאם כן היו צריכי' לגבו' מזבורית בשבועה כדין כל הנפרעים מנכסי יתומים וגם לא היו גובין מן הראוי שירשו היתומים אח"כ אלמא דין ב"ח גמור דאחים יש להם וגם הטענה שיאמרו שאם ישתכרו הנכסים הריוח ליתומי' הרי הוא כנכסי מלוג שהקרן לאשה והפירות לבעל והסכימה בהנחו' שיפרעו מהם מס גם בזה נראים דברי האפטרופוס שממון זה חלו' מנ"מ בשני דברים הא' ששם יש מי שיש' ויתן וישתכר בנכסים וכאן יתומים קטנים לאו בני משא ומתן נינהו והאפטרופוסים אינן ראויים להשתכר בנכסי יתומים יפה אלא בדוחק לצורך מזונות' בצמצום דלא נכלינהו זוזא זוזא כדאמרי' באיזהו נשך הני זוזי דיתמי היכי עבדינן בהו חזינן גברא דמשפו נכסים כו' ועוד נ"מ הבעל מולג ואוכל ואחריות הנכסים אינו עליו נמצא שהם שלו לענין השכר ולא לענין ההפסד אבל כאן בנכסים אלו הם שלה' לענין ההפסד ולא לענין השכר אם במה שאינן משתכרי' בהם ואם במה שצריכי' לפרנסם ולכלכלם ואף בנכסי מלוג כשהם גובין לא משורת הדין הם גובי' אלא מתורת המנהג שנהגו כך שבכל ענייני המסים אין פותחים להם פתח מדינא דגמ' וקדמונים אחזו שער מתורת המנהג ובמה שנהגו נהגו ומה שלא נהגו אין אומרים זו דומה לזו שאפי' בדברי סופרים אמרו אין דנין מאלו על אלו ומה גם כי יש הבדל ביניהם כי בנ"מ היה דעתם לגבות מנכסי האשה שיש לה בעל שאין האשה פטורה מן המסים מן הדין אלא מתורת רחמנות שאין דרכה של אשה לחזור ברחובות קריה להסתחר אבל אשה שיש לה בעל נכסים חייבים ולא הבעל שאם פרע למס ולא נשתכר מנכה מנכסים והו"ל כמוציא הוצאות על נכסי אשתו דתנן הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול אבל כאן יתומות קטנות לא דינא ולא דיינא דודאי פטירי ואם באנו ללמוד דבר מדבר יש ללמוד מכתוב' האש' שכתו' בהנחו' שיסירו תחלה שעור כתובת האשה ועל השאר יפרעו היורשי' אע"פי שהאשה אינה בעלת חוב דוחקת ורובן של אלמנות אין נישאות ויש שאינן ראויות להנשא ויושב' עם בניה' וסופן שאינן גובות כתובה לגמרי והנכסי' בחזקת היורשים עומדים ואם לא נשבעה ומתה אין הכתוב' נגבי' לעולם ואעפ"כ מנכין להם כ"ש חוב של בנות שעתיד ליגבות היום או מחר וניזונו' הם כמו שהאלמנה נזונית הילכך דינן שוה ולמה יתחייבו היתומים הקטנים לפרוע מס עליהם ועל שלהם אנו מצטערים אלא שמגלגלים עליהם של אחרים.
2
ג׳ולענין המס הנוגע אל היתומים הרי אמרו בפ"ק דבתרא דכל מידי דנטירותא רמיא עליהו ורב יהוסף הלוי ז"ל כתב דארנוניות לא רמיא איתמי וכתב הרא"ש יראה לי שכל מיני מסים מידי דנטירותא נינהו שהם השומרים אותנו מן האומות ומה תועלת יש להם בנו אם לא בשביל הנאה שנאותין מאת ישראל לגבות מהם מסים וארנוניות ע"כ ונ"ל שדעתו של הר"י הלוי ז"ל משום דליתמי לא רמי' אלא במידי דברי לן שנהנין ממנו אבל מספק שמא יועיל לא מפקינן ממונא מינייהו דיתמי לאו בני מחילה נינהו וכדאמרי' גבי בריה דפרשא דאי לא מדחל בעי למיהדר ניהלייהו ולא אמרינן מעיקרא לזכות עשו ואם חבו חבו דכל שאין היתומי' נהנין מהם לא מחייבינן דלאו בני מחיל' נינהו הילכך מסים וארנוניות אע"ג דמסתמ' לנטירותא דידן עבדי' שמא לא יועיל ומספקא לא רמי' עליהו ומ"מ ס"ל להרא"ש דכל מיני מסים מידי דנטירותא ובכל שנה יועיל הרבה מה שהם נהנין ממנו כי הא דאמרינן דא"ל לר' יוחנן אתו חבירי לבבל שנה נפל אמר ליה מקבל שוחדא הדין יתיב ותו דממש הם שומרים אותנו מן האויבי' ומן הריקני' שבהם ורבין את ריבנו מהם ודנין את דיננו ויוצאין למלחמת הרשות ואין כופין אותנו לצאת ובמה שאנו נותנין להם והיה שכרם ומ"מ נראה דבפ'אגאש שמטילין על העוארי"ץ אף להרא"ש ז"ל פטירי מאחר שחק המלכו' הוא לגבותו לפי מנין בתי' ובמקו' שאין בתים גובים במכסת נפשות כל שלשה כראג"י באנת א' וכן מטילים הישמעאלים ביניהם וגובין למנין בתים מה שנהגו קהלו' הקדש לגבותו לפי ממון מתור' צדקה הוא שהעשירים מסייעים את העניים ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו ולא רמינן עלייהו צדקה והרב בעל תרומ' הדשן בסי' רמ"ב כתב משם א"ז שאין נוטלי' מס מן היתומי' עד שיגדלו ונשאו וזהו דין תורה ואח"כ כתב ומתוך כובד העול סמכו אאש"רי דפסק דמסים וארנוניות מידי דנטירותא נינהו וכו' וכן נמי מוכח מתוך דברי מהרי"ח דמחייב ליתומים האידנ' משו' דדעת המושל ליקח מכל אדם אף על פי שאינו נושא ונותן כדאמרי' התם אדעתא דכסא דכספ' הוא דקאתו הכא נמי דעת המושל ליקח מכל ממון שנושאי' ונותני' בו נמצא דבאותם המסי' אשר היו בערי אדום שהיו נותני' למושל דעתו הוא שיקחו מבעלי ממון ובתר דעתא דידיה אזלינן אבל במלכו' הזה לענין פרעון העווארי"ץ אדרבא דעתו של מלך אינו אלא ליקח שוה בשוה ולא שיקחו מן העשירים יתר ומדרך צדקה הוא שנהגו כן.
3
ד׳ומילת' דצדק' לא רמיא עלייהו כדאמרינן התם אין פוסקים צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים ויש לשאול כיון דכל מידי דנטירותא רמא עלייהו צדקה מלתא דנטירותא הוא שהיא השומרת אותנו מן האומות כי הא דאמר להו רבא לבני מחוזא עושו אהדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא וכ"ת ליתבו בני העיר דיין בכך מי לא עסקינן שכבר נתנו בני העיר מה שראוי לתת להם ועוד כיון דהך מילתא מידי דנטירותא היא ראוי לסייע בהדייהו הואיל ושייכי בגוה ויש לומר דהא דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום היינו דאם אינם עושים צדקה יהיה ענש' בכך ח"ו שלא יהיה שלום במלכות ובאים א"ה ונוטלים בזרוע והכי משמע מהא דאמרינן זכה הלא פרס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודי' תביא בית וכיון שכן יתמי דלאו בר חיובא ולאו בני מעבד מצוה נינהו לא מענשי' אהך עשה הילכך לא הוי נטירותא לגבייהו אלא שבפרעון העוואריץ מאחר שכבר נהגו ונכתוב בהנחות הראשונו' והאחרונות המנהג עיקר גדול בדברים אלו אבל לחייבם ליתומים בחלק הממון הנוגע לאחיותיהם לא דינא ולאו דיינא כ"ש אחר שהפרישו נכסיהן והרי הוא מוקצה ועומד לצורך נדונייתן הנלע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4