שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט צ״דTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 94
א׳שאלה ילמדנו רבינו אשה א' מנשי בני הנביאים נאספה אל עמה ובעת מותה עשתה צוואה ע"פ התורה ובכלל צוואתה עשתה בית אחת אוולד וואקוף כפי נימוס הישמעאלים כאשר כתוב בס' הזכרונות והאשה הזאת הניחה ג' בנים כלם אנשים וב' בנות. וזה לשון הוואלד ואקוף אני האשה מנחת זאת הבית לג' האחים בני מאב לבן נוספת עד סוף כל הדורות ואם חס ושלום יפקד אחד מן האחים בניו ובני בניו ובני בני בניו עד סוף כל הדורות הם ירשו את מקומו בשותפות ב' האחים הנשארים ואם חס ושלום לא ישאר לו זרע זכר יורש עצר בנותיו עד סוף כל הדורות הם ירשו את מקומו בשותפות הב' אחים הנשארים ואם חס ושלום לא ישאר לא זה ולא זה הב' אחים הנותרים ירשו חלק אחיהם הם ובני בניהם ובהעדר זרע הב' אחים חס ושלום ישאר זכותם לשלישי ולבני בניו ובהעדר זרע השלשה חס ושלום מהשכירות הנזכר כסום יכסמו גורל אחד ל"ה לעניי קהל קדוש גרוש וגורל אחד לעזאזל לעניים אשר במיכה. ועתה שאול שאל האיש שאחד מן האחים ירד מנכסיו ורוצה למשכנה או למכרה בסכום מעות וכל זמן שיחזרו המעות ללוקח יחזרו הבתי' לו ולזרעו אחריו אם יש לאל ידו לעשותו כפי לשון השאלה אם אין. המאיר לארץ ולדרים יאיר עינינו בה ושכרו כפול מן שמים.
1
ב׳תשובה ברם לזו לא הוצרכנו לדברי רב אחא בר עויא דאמר בפרק יש נוחלין שלח רב אחא בר עויא לדברי ריב"ב נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה דהיינו דוקא לרבי יוחנן בן ברוקא דאמר התורה נתנה רשות לאב להנחיל בתורת ירושה לכל מי שירצה מבניו אבל לרבנן כיון דאינו יכול להרבות בירושה לזה יותר מזה בלשון מתנה כי אמר נכסי לך לראשון לשון מתנה הוא ויכול להפסיקה וכאן שנתנה אשה זו לשלשת בניה היורשים בפי' אמרה לשון ירושה הויא אפילו לאחין הרי לשלשתן הניחה בשוה כדינן בירושה וירושה אין לה הפסק וזה אפילו למ"ד דלשון הנחה בש"מ הוי לשון מועיל למתנה ש"מ לפיכך זכו שלשתן מדין ירוש' שאין לה הפסק וכל אחד מהם יכול למכור ולתת כאדם שהוא עושה בשלו. וגם אין לחוש משום מצוה לקיים דברי המת כההיא דפ' שפחתי עשתה לי קורת רוח בפרק השולח וכן בסוף פרק קמא דגיטין דכאן לא יצא הדבר מחזקתו ורשותו וגם לא צוה ליורשה בפניהם על כך בין לר"ת בין לרי"בא ולהרמב"ן בין להריטב"א כמו שביאר להם ז"ל והמה בכתובים. ומה גם דלא שייך כאן מצוה לקיים דבריה כנגד מה שכתוב בתורה דכיון דזכו בניה מתורת ירושה הואיל ולא עקרתה בהדיא רוצה היא שתהיה לירושה הפסק כדאמרינן בגמרא איהו אפסקתא ורחמנא אמר אין לה הפסק כלו' דמתנ' על מ"ש בתורה הוא ומשום הכי דבריה בטלים וכיון שאנו מבטלים דבריה לפי שהם כנגד מ"ש בתורה היאך מצוה לקיים דבריה לבטל מ"ש בתורה ודברים ברורים הם שאין בצוואה זו ממש ושלום הצעיר יוסף.
2