שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט צ״וTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 96
א׳אנחנו הבאים על החתום נכנסנו לבקר את החולה הנבון וחשוב כר' משה זאלמא בכר' שלמה נ"ע ומצאנו אותו שוכב על ערש דוי אמנם דבריו ומלוליו נכונים ונכוחים ושאלנו אותו והשיב לנו על הן הן ועל לאו לאו וראה שהכביד עליו החולי ורוצה לצוות מחמת מיתה ואמר לנו בבקשה מכם הטו אזנכם לאמרי פי שאני מצוה בפניכם מחמת מיתה ומסדר סדר זה בנכסי עזבוני שכל מה שימצא מנכסי ממקרקעי וממטלטלי כל דבר דמתקרי נכסי מחוט ועד שרוך נעל אחר שתפרע אשתי שטר כתובתה יטלו היורשים הנוגעים בנחלתי י' אלפים לבנים בלבד שאני משאיר להם מנכסי ולא עוד. ואח"כ יטלו חברת ביקור חולים של ספרדים י' אלפים לבנים וחברת ת"ת של ספרדים י' אלפים לבנים וכל מה שישאר הכל כאשר לכל אני נותן לאמי היקרה וחשובה מ"ר שולטאנה תמ' במתנה גמורה שרירה וקיימא ותעשה היא מהם כל מה שלבה חפץ כטוב וכישר בעיניה להקדיש כל מה שתרצה ולהוריש ולהנחיל ולתת במתנה כחפצה ורצונה ואינש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם. כל הדברים האלהי צוה כר' משה הנ"ז מחמת מיתה וצוה שלא יהיה רשאי ושלא יוכל שום נברא בעולם לבא נגד צוואתו זאת לא בכלה ולא במקצתה. זהו מה ששמענו מפי המצוה כה"ר משה הנ"ז ולראית האמת כתבנו וחתמנו פה שמותינו ביום חמישי ח' ימים לחדש ניסן שנת חמש' אלפים שפ"ד ליצירה פה קוסטאנטינא והכל שריר ובריר וקיים. צוה לחתום כ"ר משה הנז' ומודה בה לפ"ק. משה ארוך מעיד. אברהם פומיינטה עד. בנימין מוסאל עד.
1
ב׳תשובה זו צריכה לפנים ולפני ולפנים פה קדוש יאמר דבר זה הדבר הקשה יביאון א"ל משה גדול הדור לפני פרנסו והוא זן ומפרנס לכל לפי עניינו והלמד מעניינו הרי אני כבן ותלמיד היושב לפני רבו הוי שואל כענין ויהי כמשיב להלכה. זאת אשיב אל לבי הנ"ל ע"ד דמתנה זו מבוטלת היא תבטל ולא תהוי כעבורי אחסנתא ומתנה על מ"ש בתורה. ותנן בפי"נ איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום כו' וכתוב בטור בשם הרמ"ה ז"ל בסימן רפ"א וז"ל היכא דתלה לירוש' דראובן בלא יירש דשמעון כגון שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא וה"מ דתליא נחלת ראובן בהעברת נחלת שמעון אבל אם אמר ראובן בני יירש נכסי ולא יירש שמעון כיון דאמר ראובן בני יירש קנה ודקאמר שמעון בני לא יירש מילתא באנפי נפשה היא עד כאן.
2
ג׳מיהו הנ"י ז"ל כתב ואמר אם סיים בדברים ואמר אלא שאר בני יירשו כל הנכסי' דבריו קיימים כל' וכן מ"כ בחדושי הרשב"א והר"ן ז"ל שכתבו ודוקא כשאמר כן ושתק אבל אם אמר איש פלוני בני לא יירש עם אחיו אלא אני נותן כל שאר הנכסים לשאר בני דבריו קיימים עכ"ל בח"י מב"י ומ"מ הכלל התפוס ודפוס בידנו הוא מה שאמר הטור בשם הרמ"ה ז"ל סתם ואין אחר כך מחלוקת. וכתוב בב"י שדבריו נכונים ונמוקם עמם וקצת דברים אלו כתב ה"ה ז"ל בפ"ו מנחלות וז"ל לפיכך האומר בני בכורי לא יטול לפי שנים בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום וכו' פירוש כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבירור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכשאמר בלשון מתנה ופשוטה וי"א שאם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו ואין צריך לומר אם אמר בלשון מתנה כך כתב הרשב"א ז"ל עד כאן. ותמיה אני דאדרבה יראה דפליגי שהרי אמר לגבי בכור הדין דאומר אבל אני נותן כולי ולשון אבל נראה שהוא חוזר למ"ש בתחילה בני בכורי לא יטול פי שנים וסיים באבל ואמר אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו ונראה דאין לחלק בין מסיים במתנה לירושה ואף כי אמרו בבכור בלשון מתנה היינו משום דכתיב ביה לא יוכל לבכר ולא סגי בלאו הכי אבל לגבי פשוטים וכן בן בין הבנים הכל דבר אחד וה"ז חולק עם הרמ"ה ז"ל שכתב באומר לא יירש שמעון אלא ראובן שאין בדבריו כלום. והרמ"ה ז"ל נמי הוא דינו באומר לא יירש שמעון אלא אני נותן במתנה גמורה כו' ויראה דהא ודאי לא שנא בראובן בנו או אחד מן השוק כל שתלה מתנתו דלא יירש דשמעון ובדידיה תליא מילתא ולא במה שהוא נותן או מוריש אלא במה שתלוי בו ויש לגמגם בדברי ה"ה ז"ל שפתח באבל לגבי בכור וכשאמ' לא יירש עם אחיו דקאי אפשוטים לא כתב בו אבל אלא סיים סתם באמרו ושאר אחי יירשו כולי ואי הוי אבל שאמר בתחלה בדוקא הול"ל ה"נ לגבי פשוטים כיון דחדוש הוא שחדש וי"ל ע"צ הדחק דשמא הב"י משמע ליה מ"ה דאבל לאו דוקא א"נ דאפילו פליג עליה בחדא מכל מקום ז"ש בקצת מדברי הרמ"ה ז"ל כתב ה"ה ז"ל והיינו הך דכשלא אמר אבל ולא שתק אלא סיים ואמר ושאר בני יירש בזה כ"ע מודו ואף כי הרשב"א ז"ל אמרה כשאמר בתחלה לא יירש וסיים לומר ושאר בני יירשו והרמ"ה ז"ל מפרשה כשאמר בתחלה ראובן יירש ולבסוף הוא דאמר ולא יירש שמעון ואפשר היה לחלק בדבר בדקות אלא דמכל מקום אעפ"י שאין ראיה זכר לדבר הוא.
3
ד׳ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ונכסי בחזקת יורש קיימי ובנ"ד הרי אמר שאחר שתפרע אשתו כתובתה יטלו היורשים עשרת אלפים לבנים בלבד שהוא משאיר להם ולא עוד ואמר דאחר כך יטלו החברות כולי ומה שישאר הוא שנותן לאמו במתנה גמורה והז"ד למ"ש הרמ"ה ז"ל ועדיפא מינה ואפשר לפרש בכה"ג דלא מפרשינן במחלוקת והכא שאני דבפ"י אמר בחברות שיטלו אחר כך ור"ל אחר שלא יירשו עוד היורשים שאינו משאיר להם עוד וה"נ אמר לגבי אמו שמתנתה הוא במה שנשאר מהיורשים ע"פ דבריו שאמר שלא השאיר להם עוד ולא יטלו כי אם אותם הי' אלפים בלבד ובכה"ג ה"ז מתנה על מ"ש בתורה ואין דבריו קיימים את זה קיימתיו מסברא אנא דאמר ליה ידענא והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי נחת הוא הצעיר.
4
ה׳הא דחזי לכ"ת תיוהא בהך מתנתא ממ"ש בה יטלו היורשים י' אלפים לבנים שאני משאיר להם ולא עוד ואח"כ יטלו החברות כך וכך כו' וכל מה שישאר אני נותן לאמי במתנה דמדמה לה למה שהביא הטור סי' רפ"א בשם הרמ"ה היכא דתליא לירוש' דראובן בלא יירש שמעון כגון שאמ' לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא ואמר שהרשב"א ז"ל חלוק עליו כמ"ש המ"מ בפ"ו מה' נחלות שכתב עלה דאיש פ' בני בכור לא יטול כו' כגון שלא אמר יותר אבל אמר בבכור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו כו' ופשוט אם אמר יירש אחיו ושאר אחיו יירשו הכל זכו כולי ותמה על זה הרב מהריק"א ז"ל שכתב על דברי הרמ"ה ז"ל דברים נכונים הם ונמוקם עמם וקצת דברים אלו כתב המ"מ בשם הרשב"א דאדרבא נראה דפליגי במ"ש אבל אני נותן כו' על החלוקים אנו מצטערים אלא שבאת לחלק עלינו במה שהם שוין כאן וכמדומה דמשמע ליה לכ"ת דטעמיה דהרמ"ה דתליא לירושה דראובן בלא יירש שמעון לומר דאי לא הא לא קיימא הא שאם לא יתקיים דבורו במ"ש לא יירש שמעון לא יתקיים ג"כ מה שאמר שיירש ראובן והא ליתא דאדרבא במה שחזר ותקן דבריו כי מ"ש לא יירש שמעון לפי שראובן יירשנו ומנ"ל שתלה דבריו זה בזה אלא טעמו של הרמ"ה ז"ל שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לאיזה מבניו שירצה אבל אין לו רשות להוריש חלק בן זה לאחיו וכן ביאר בתחלה שאם אמר ראובן יירש חלקו וחלק שמעון לא אמר כלום דלאו כל כמיניה לאורותי חלקיה לאחריני וכמ"ד לא יירש שמעון דמי ואמר וכן היכא דתליא לירושה דראובן בלא יירש דשמעון כו' נראה דמהך טעמא גופא הוא שלא הנחילו מעצמו כלום אלא שחלק שמעון רצה שתה' עובר' לראובן דא' לא יירש שמעון אלא ראובן וא"א לה שתעבו' והוא אינו רשאי להעבירה אבל אמר לא יירש שמעון אלא ראובן יירש כל הנכסים שפיר דמי דירש מכחו קאמר ובהא פליג הרשב"א ז"ל שהבי' המ"מ דודאי בתורת מתנה יהיב ליה ומה לי דאמר בתחילה לא יירש שמעון דלא מכלל זה יורש ראובן אלא שזיכהו בפ"י וכן בדין הראשון אם אמר פלוני בני אני נותן לו חלקו וחלק אחיו דבריו קיימים ולא אמר הרמ"ה אלא כשאמר בלשון יירש חלקו וחלק אחיו לא כל הימינו לאורותי חלקיה לאחריני יתר מכאן דאפילו אמר בלשון ירושה למי שראוי לירושה אם מכחו כגון שאמר לא יירש שמעון אלא אני מוריש לראובן הכל דבריו קיימים ואין דברי הרמ"ה ז"ל אמורים אלא באומר לא יירש שמעון אלא ראובן דמשמע דהירושה מאליה ממשמשת ובאה לראובן מחמת שעקרה משמעון ואפשר נמי דאפילו אמר אלא ראובן יירש כן הנכסים דמהני כדי שלא יהיו חלוקים דברי הנ"י לדברי הרמ"ה דכיון דאמר יירש כל הנכסים מכחו קאמר שהתורה נתנה לו רשות להנחיל לכל מי שירצה אף בלשון ירושה דש"מ שהמתנ' קרי לה ירושה לאומר לא יירש שמעון אלא ראובן שלא זיכהו מעצמו כלום אלא מכלל שלא יירש ראובן רוצה שתהא נחלה ממשמשת ובאה לשמעון מאליה ובר מן דין דלישניה של צוואה זו אפילו אם היה אומר לשון ירושה למי שראוי לירש דבריו קיימים שהלשון שאמר יטלו י' אלפים שאני משאיר להם ולא עוד לאו ולא יירשו עוד קאמר אלא הכא קאמר יטלו לאחר מיתה י' אלפים שאני משאיר להם עכשיו ולא עוד וזהו לפי שחלק ונתן נכסיו לאחרים לא נשארו לו זולתי הי' אלפים אלו ולא עוד יותר. וכ"ת א"כ איך אמר ואח"כ יטלו החברות כך וכך וכל מה שישאר וכולי דמשמע שהי' אלפים של היורשים קודמים ואחריהם כל מה שישא' יהיה לאמו א"כ היאך אפשר לפרש דשאני משאיר היינו אחר שנתן לחברות ולאמו איכא למימר דבנתינה לאחר מיתה קאמר שיטלו תחלה עשרת אלפים היורשים ואח"כ החברות ואח"כ אמו אבל עכשו בחיי' הוא הקדים מתנת אמו והחברות לשל היורשים ולכך אמר בשל יורשים שאני משאיר להם ולא עוד.
5
ו׳מה שפקפקו עוד בצואה זו לפי שכתוב בה זמן והיה זה וכו' וקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום קאמר כמ"ש הרשב"א הובא בח"מ סי' ר"ז שטר שיש בו זמן אין צריך לתנאי כפול שהרי הוא כמעכשיו וכל מעכשיו לא צריך כפילה הא ליתא שזמנו של שטר מוכיח לפרש את הסתום אבל לא לסתום את המפורש שכתוב בו מצוה מחמת מיתה דמשמע דלא קני אלא לאחר מיתה ועוד לא אמרו שהזמן מוכיח אלא לקיים את השטר ולא לבטלו ואילו היה כתוב בו מעכשיו היה השטר בטל דלא גמר להקנותו אלא מעכשיו ואין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה אבל הזמן מוכיח שאם נתן לאחר קודם זה מבטל את הראשון ואף לאחר מכאן נתן יתבטל זה מפני האחרו' שהרי אמרו דייתקי מבטל דייתיקי כ"ש שלא אמרו שזמנו של שטר מוכיח אלא כשצוה לכתוב את השטר שכתב ואמר לנו כתבו וחתמו כו' אז תולין שגם צוה לכתוב את הזמן להוכיח אבל צוא' שאין כתוב בה אלא ספור דברים מפי העדים מה ששמעו מה שכתוב והיה זה ביום פלו' מוכיח על זמן שאמר הש"מ את דבריו כדי שיבטלו דבריו האחרונים את הראשונים. ומה שמצאו עילה במה שהמצוה חתום ע"י אחר צוה לחתום פ' ומודה כל הכתוב לעיל שרצו לומר דכיון שצוה לחתום הוי כמי שצוה לכתוב את השטר ושמא לא גמר להקנותו אלא בשאר גם זה אינו שהרי אמרו בש"מ שמסדר ענינו וגומר צוואתו ומצוה לכתבה ודאי אינו מצווה לכתבה אלא לזכרון דעלמא דווקא באומר בלשון מתנה שדי נתונה לך ואמר כתבו ותנו הוא דאמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כמ"ש הטור סי' ר"נ ובהא נמי לא אמרן אלא באומר תכף כתבו ותנו לו את השטר מסתמא לו לחזור בו ממתנה ראשונה נתכוון אלא לייפו' כחו כמ"ש הטור משמו של הר"ר יונה ז"ל ועוד אמרו משם הר' יונה דוקא באומר כתבו ותנו דמשמע תנו לו את השטר שיקנה בו אבל אמר כתבו לבד לא נתכוון אלא לזכרון דברים שרשב"ם ז"ל סבור דה"ה באומר תנו מנה לפלו' וכתבו דבעינן יפו כח שיאמר אף כתבו ובאומר כתבו ותנו נמי לא אמרן אלא כשלא נכתב ונמסר מחיים אבל אם הגיע ליד המקבל מחיים קנה דע"כ לא נחלק הראב"ד אלא כשנכתב השטר מחיים ולא נמסר דבטל שליחותם אבל אם נמסר מחיים שפיר דמי ויש לי דקדוק דברים בדברי הרמב"ם והמ"מ ז"ל כתבתים במ"א הילכך אין בזה בית מיחוש אפי' אם היה מצוה לכתוב כ"ש בחתימתו זאת שלא הי' יכול לחתום וצוה לחתום שרצה שחתימתו וחתימת העדים תעיד על המעשה דוכרן פתגמי' דהוה באנפיהון. ומה שטענו עוד דהואיל דמדינא דמלכותא אין החזקות יכו' להורישם כל שאין לו בן או בת אלא חוזרים למלך הא לא אקרו נכסי שיהיו בכלל המתנה וכיון דלא קנה יכול היורש להפקיע זכותו בכל ענין שיוכל ע"י האומות והא נמי ליתא דבחייו נכסי איקרו והיה יכול למכרם ולתתם לכל מי שירצה אך יש לפקפק אם נאמר מאחר דהאי לאו בר ירושה הוא בהני נכסי ואינו רשאי מדינא דמלכותא להנחיל' ולירשי' אף במתנת ש"מ לא מצי להקנות דמתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כדאמרינן בפ' מי שמת גבי עובד' דאיסור גיורא היכי נקנינהו רב מרי נר' דמתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה איברא דלהרי"ף ז"ל דביורש בלחוד הוא דאמרינן הכי אבל באיניש בעלמא דבריו קיימים אע"ג דליתי' בירוש' ניחא אבל להרא"בד וגדולי האחרוני' שכתבו דל"ש בני' ול"ש אחר הואיל וליתי בירושה ליתיה במתנת ש"מ הא נמי ליתיה בירושה ואיכא למימר דגר דליתיה בירושה כלל שאני אבל ישראל דאיתיה בירושה בכל מילי אע"ג דחזקות אלו לא מצי לאורותי מצי יהיב במתנ' ש"מ ואע"ג דגבי הלואה אמרי' דהואיל ויורש יורשה יכול ליתנה במתנ' ש"מ הכא אע"ג דאין יורש יורשה יכול להקנותה במתנת בריא לאחרי' ודברי ש"מ ככתובי' וכמסורים דמו ועוד הני נכסי נמי איתנהו בירושה אם יהיה לו בן או בת השתא נמי דלית ליה יכול ליתנו במתנת ש"מ דחשיבא כירושה אצל הבן. ומיהו אם נאמר דמה שהמלך זיכה את הבן כל זמן שיהי' לה בן עומד תחתיו או בת יורש' נחלה חשיב כמו נכסי לך ואחריך לפ' דלא מצי למיהב לאחריני במתנת ש"מ דחשיבא כירושה דלא זכה בה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך כדאמרי' בס"פ יש נוחלין ובמתנת בריא נמי לא אמרן אלא באומר ואחריך לפלוני אבל באומר ואחריך לעצמי לא כדעובדא דרב ביבי דהתם לפי' רבוותא דאמרי דאעפ"י שמכר או נתן הבעלים מוציאין מיד הלקוחות דאדעתא דהכי לא יהיב ולפי' ר"ת והרמב"ם ז"ל שפירשו לא שאנו אלא לאחר שהקנם לאחר הקנס לבנו דכעצמו דמי לא הכא נמי אמו כעצמה דמי הואי' ודעתו קרובה אצלה שהרי נתן לה כל שאר הנכסים וכ"ש דלדידהו אם נמי יורשת היא וכעצמו דמיא. יוסף בכמהר"ר משה מטראני ז"ל.
6