שו"ת מהרי"ט, חלק ב, חושן משפט צ״זTeshuvot Maharit, II, Choshen Mishpat 97
א׳מעשה שהיה כך היה ה"ר שלמה נסע מפה לרודיס ללכת לא"י ובהיותו שם ברודיס שמע שמת בנו ר' מרדכי ושלח מרודיס בששה לחשון השפ"ו והרשה הרשאה לפ' ופ' שיהיו מפקחים על כל ענייניו ועזבון בנו הנז' שימכרו הבתים הידועים לו כאשר יראה בעיניהם וז"ל כל מה שאתם עושים מקטן ועד גדול מכל וכל כאלו נעשה ונגמר על ידי ממש בין מצד הבית בין מהזהב ומכל נכסי בנו הנפטר וכתב להם שרצונו שהמעות התם יהיו לקרן קיים בידם שישלחו לו פירותיהם שנה בשנה ואחר פטירתו יהיו חציים לק"ק קאטאלני' וחציים לת"ת ובבא הכתבים והרשאה מיד פקחו המורשים על כל נכסיו ועזבון בנו הנפטר והזהב ומיד מכרו הבית לאיש א' בהרשאתו וכתביו כנ"ז בשטר כתוב וחתום וקבלו המעות בשלמות וכתבו לה"ר שלמה איך עשו ככל אשר צוה אותם וקבלו כל הנכסים ומכרו הבית לפ' וקבלו המעו' אמנם מענין ההקדש אשר כתב צריך שישלח להם שטר הקדש מהיום ולאחר מיתה כראוי למען תחזקנה ידיהם לטרוח בחייו להעמידו בא"י ואחר מותו לזכות ההקדש וגם ממכירת הבית אשר מכרו אעפ"י שמכר על פי ההרשאה ועל פי הכתבים וקבלו המורשים עליהם אחריות מכל מקום היו רוצין שתבא ההרשאה מפורשת ע"ד הבתים וכן עשה וכתב הרשאה מוחלטת על כל נכסיו ובפרט על ענין מכירת הבתים כתב עוד אמר לנו ה"ר שלמה הנז' היו עלי עדי' וקנו ממני בק"ג וכו' איך אני מקדיש מעתה ומעכשיו ולאחר מיתתי כל הנכסי' שלי אשר ביד המורשי' הנז' שיהיו ביד' לקרן קיים חציים לחבר' הת"ת וחציים לק"ק קאטלאניש יע"א והפירות מה שיהיו ישלחו לי שנה בשנה פ' אשלאניש בתנאי שאם הקרן הנז' לא יעשה פירו' ישלחו מן הקרן עד סכום הנז' ומתוקן ומסודר בכל חזוקי סופר ותמיד יהיה יד המורשים ובאי כחם על העליונה בנאמנו' גמורה בפי' וכו' כשני עדים כשרים וכו' וקנינא מ"ה שלמ' להם ק"ג והיה יום א' לאדר השפ"ו פה רודיס.
1
ב׳והנה עתה אחר פטירת ה"ר שלמה הנז' לבית עולמו קמה אחותו יורשת ה"ר שלמה הנז' ואומרת שהקדש זה בטל לפי שבשטר שבכתב ההרשא' שהרשה אותם עדיין לא היו כל הנכסי' בידם וכתוב כל הנכסים שלי אשר ביד המורשי' מכלל שמה שלא היה בידם לא חל ההקדש ובפרט הבתים אשר לא נמכרו זולתי אחר זמן ההקדש ולא יהיו האפטרופסים נאמנים כנגד מה שמוכיח מן השטר והאפטרופסים טוענים שאז כל הנכסים כבר היו בידם שמכח הרשאה הראשונה שזמנה בששה לחשון קבלו כל הנכסים ובאו לידם וגם מכרו הבתים לאיש א' וקבלו מעותיה בידם וכתבו לה"ר שלמה הנז' ברודיס איך הכל כאשר לכל בא לידם הנכסים ודמי מכירת הבתים הנ"ז וע"ז כתב בשטר ההקדש כל הנכסים שלי אשר ביד המורשים ומה ששוב מכרו הבתים לאיש אחר לא היה מפני שנתבטל המקח ע"י שום תנאי אלא שבעל המולק היה מתרעם היה שואל ממנו להוסיף על השכירו' והאיש הזה היה מתנכר ולובש מלבוש נכרי ולא היה יכול לתת עצ' בכח הסכמת החזקות והכריחו המוכרים להחזיר לו מעותיו וחזרו ומכרו את הבית לאיש אחר ונתפשר עם העכו"ם בעל המולקי באופן שאותם הנכסים דמי הבית יצדק עליהם לומר שהם נכסי' של ה"ר שלמה שהם בידם וטוענים היורשי' שמלשון השטר שכתוב שעושה אותם מורשים על כל נכסיו ובפרט על ענין מכירת הבתים אשר לו מוכיח שהוא היה יודע שעדיין לא גבו ולא מכרו הבתים. ועוד טוענים שהנכסים שהיו בידם באותה שעה מנין לנו שהוא היה יודע שכבר באו לידם שמא יסבור שמקצתם באו ואפילו אם יאמרו שהודיעו אותו בכתבו מנ"ל שהגיע הכתב לידו ועוד טענו היורשי' שלא היה כתוב בקנין ההקדש אגב קרקע ולא נקנו המעות שאין מטבע נקנה בחליפין. עוד טוענים היורשי' שאת"ל שיהיו נאמנים כנגד השטר לומר שכבר היו כל הנכסי' בידם וכבר נמכר הבית אם חייבים לישבע על כך.
2
ג׳תשובה יש להסתפק בזה הלשון אי כל הנכסים אשר לי בדיוק הוא ואשר הם ביד המורשים ברשותם וכחם קאמר כמו ויקח את כל ארצו מידו אנשי המלחמה אשר בידינו או דילמא אשר ביד המורשים בדיוק שנכנסו לידם לאפוקי נכסי' שלו שעדיין לא באו לידם ויד מקבל על התחתונ' אעפ"י שהוא הקדש עניים ומיהו אם איתא למה הוצרך לומר כל הנכסים שלי וחזר לומר כל הנכסים אשר ביד המורשים ולא אמרי' דחזרה הוי אלא פרושי קא מפרש הנכסים שלי אשר הם ביד המורשי' לאפוקי שאר נכסיו תדע שהרי גלה להם במכתביו שרצונו שכל אותם הנכסים יהיו הקדש לת"ת ולק"ק אז אף אם עדיין לא בא לידם נראה שהכח והיכולת שנתן להם בנכסים קורא שהם בידם כמו שנקראים שהם בידו אעפ"י שהם רחוקים ממנו כל שהם ברשותו כדאמרינן אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מנין ת"ל ונתן מ"מ וחצר מדין יד הוא לפיכך קטנה אעפ"י שאינה בת שליחות יש לה חצר ויש לה ד' אמות כמו שיש לה יד לענין גיטין וחצר דקטן משום שליחות אתרבאי וכי היכי שנקראים נכסים הללו שהם בידו של נותן אעפ"י שאינם קרובי' לו כך נקראים ביד המורשים שהם שלוחים שלו לפי שהנכסי' ברשותם הם למכרם ולעשות בהם כרצונם דיד שליח כיד שולחו דמי שכן כתב לו ושמתי ידך כידי וכו' דהא חצרו מדין שליחו' הוא ואלו שלוח' וכיוצא בו הם ולפי שאמר בתחילה כל הנכסים שלי וחזר ופירש שהם בידם לאפוקי נכסים אחרים שיש לו שלא הרשה אותם עליהם. וכבר נשאל הרשב"א באותם שכותבים בשטר וכתבנו ונתננו ליד פ' אעפ"י שינתן ליד שליש או ליד שליח. והשיב אם ירצו לכתוב כן כותבין ואין בכך כלו' דידו זה רשותו דכתיב ויקח את כל ארצו מידו וכמוהו בדברי רז"ל כל שבאת עבירה לידו וכו' וכל לשליח או לשליש יד שלוחו או שלישו כידו וכן ליד אפוטרופוס וכיוצא בזה עכ"ל בסי' אלף קנ"ד ומאחר שכותבין כן לכתחלה אלמא רגילי אינשי למיקרי הכי. איברא שאם היו לו קודם זה נכסים אחרים בידם היינו אומרים שעליהם הוא אומר אבל מאחר שהם יודעים שאין שם נכסים אחרים אלא אלו שהוא מרשה אותם עליהם וכבר גלה דעתו בכתביו שאמר שכל הנכסים שלו הן מטלטלי' הן הבתים היה רוצה להקדיש עליהם הוא אומר אשר הם בידם ולא בא למפט' אותם אלא שלא מסר כחם ביד' א"נ כל הנכסים שיבאו ליד המורשי' הנז' ומכחו קאמר שיהיו ביד' לקנין קיים וכו' שלא בא עכשיו למעט אלא לפרש שאל"כ לא היה צריך לכתוב בתחלה כל הנכסים שלי אלא כל הנכסים אשר לי ביד המורשים שמאחר שרבה בתחלה רבה הכל נכסים אשר לו ופירש שהם ביד המורשים הנז' ואם אי אתה אומר כן הדבר מוכיח כמו שאומרי' המורשים האפטרופוסי' מאחר שכבר קדמה הרשא' אחרת משש' לחשוון ומכחה קבלו הנכסים ומכרו הבית וקבלו דמיה והודיעו לה"ר שלמה הנז' ועל כן כתב שכל הנכסים שלו שהם בידם ונאמנים הם בכך שאין זה סותר משמעות לשון השטר שכתב שם שהוא מרשה אותם עתה על כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי וכו' ובפרט ע"ע מכירת הבתים לא אמר על הבתים שימכרום אלא על מכירתם שכבר ידע שנמכרו ובא עכשיו לקיים מעשיה' ואפי' אם נאמר שאותו המקח נתבטל מעיקרו ואיגלאי מילתא שאותם המעות לא היו דמי הבית מ"מ הדבר ידוע שכונת המקדיש להקדיש אלו הנכסים נתכוון לפי שחשב שהיו מעות הבית בידם כתב כן. ואם איגלאי מילתא שהמעות חזרו לבעליה' מ"מ נקנו הנכסי' להקדש בכל מקום שהם שמ"ש שהם בידם מראה מקום הוא שכן היה סבור שהם בידם. ואע"ג דבפרק גט פשוט אוקים אביי בשיטה הא דמראה מקום הוא לו גבי היכא דא"ל פשוט וכתב מקושר דאמר רשב"ג הכל כמנהג המדינה ואמר רשב"ג ור"ש ורבי אליעזר כלהו ס"ל מראה מקום הוא לו ולית הלכתא כוותייהו אלא לעולם תלי' בקפידא התם היינו טעמא דכיון ששנה השליח ממ"ש לו בעל הדבר איכא קפידא אבל הכא ליכא שינוי דכיון שדעתו היה להקדישם מה לי שהם במעות ביד' כמו שהוא סבור מה לי אם נתבטל המקח והרי הקרקע במקומו מסתמ' אית לן למימר שלא אמר להם שהם בידם ע"ד שהמקח קיים ונעשו בידם דמים אבל כבר גמר והקדיש כל הנכסים והקנה אותם בקנין.
3
ד׳ולענין שבועה אם חייבים המורשים שבידם הנכסים שבועה כיון שכתוב בשטר ותמיד ידי המורשים הנז' ויד באי כחם על העליונה בנאמנות גמורה בפי' כשני עדים הא המנינהו וכ"ת עליו האמינ' ולא על יורשיו מאחר שנתן להם כח ורשות בנכסים בחייו ולאחר מותו שיהיו לקרן קיים לאותם ההקדשי' באותן הנכסים האמינם כדאמרי' בפ' הכותב דשלח ר' זכאי מנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשיו משביעין אותה מנכסיה אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה.
4
ה׳ואע"ג דאיפסיקא הלכתא כאבא שאול בן אימא מרים דאמר אבל מה אעשה שהרי אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. זהו דוקא כשבאין להוציא מהיורשים אבל כשבאו היורשי' להוציא מאחרים לא מחייבה להו שבועה כיון שהמורשים פטורים ולכן אמרו כשבאי' היורשים לגבות בשטר מאחרים וכתוב בו נאמנות ללוה ומצי למימר פרעתי משום דהני שטרא מעקר עקר ומהני ליה נאמנות לגבי יורשים. ואע"ג דהתם מ"מ שבועה בעי משום דמצי למימר נהי דהימנך לומר פרעתי מ"מ בשבועה כדאמרינן בס"פ המוכר את הבית מאי נאמן בשבועה כמו שהביא שם הרא"ש מתשובת רבינו האיי ז"ל התם הוא משום דמצינן לפרושי נאמנות לענין פרעון שאל"כ לא היה נאמן לומר פרעתי דא"ל שטרך בידי מאי בעי להכי כתב ליה נאמנות אבל לא פטרו בפי' על השבועה אבל כאן מורשים אלו בעלי פקדון הם ולעולם לא היה עליהם חיוב שבועה הילכך נאמנות דכתב לה היינו משבועה ועוד מורשים אלו מאי איכפת להו בהני נכסי אם יהיו להקדש או ליורשים ואפי' היה אחר נאמן הוא על מה שבידו לומר כדאמרינן בס"פ זה בורר אמר להם א' אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם כללו של דבר כל שבידו ליטלם דבריו קיימים ה"נ בידם הם ומצו למימר נאנסו. ועוד אפי' איכא עדים וראה כשרים לעדות הם דאמרי' הן הן שלוחיו הן הן עידיו כדאמרינן בהאיש מקדש. ושבועה נמי לא מחייבי שהרי הנכסים בידם הם ומביאין לפני ב"ד לא שייכי כלל דאפי' היכא דשייכי מעיקרא כגון השכורי' אמרינן בפרק חזקת דמתחזק אפומא דאגירי דאמרי אנן אגירנא מיניה ולאו נוגעין בעדותן הן כיון דנקיט אגרא בידייהו ואמרי למאן ניתביה.
5
ו׳וכי תימא דחשיב נוגעין בעדותן לפי שיהיו המעות בידה ויש להם טובת הנאה מתלמידי ת"ת ומבני הקהל כדאסיק רבא בפ' אלו נדרים גבי כהנים אלו לויים אלו יטלו אחרים דטובת הנאה ממון הוא ודלא כהא דאמרי' בס"פ האיש מקדש אליבא דעולא דטובת הנאה אינה ממון כדכתב ר"ח דאנן אדרבא סמכינן לפסוק הלכה וזהו לענין נדרים וקידושין אבל מכל מקום לענין ממונא מוכיח בפ"ק דמציעא דטובת הנאה אינה ממון גבי עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר דפרכינן וכי לא היה להם סודר לקנות בו ומשני טובת הנאה אינה ממון. והכא אפילו טובת הנאה ליכא שלא נקרא טובת הנאה אלא כשבידו ליתן למי שירצה וכאן בעלים נוטלים בע"כ דומי' דלקט שכחה ופאה שאין להם טובת הנאה לבעלים ודוקא במידי דמטי הנאה לדידיה הוא דנפסלין לעדות כאותה שאמרו בפרק חזקת תנו מנה לעניי עירי אין דנין להם בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אות' העיר ומוקי לה בס"ת ואמאי קרי להו עניים שהכל עניי' אצל ס"ת כלו' דכיון שאין להם ס"ת אין לך עניות גדול מזה א"נ מוקי לה בעניים דרמו עלייהו ואע"ג דקיץ להו דכיון דרווח רווח פרשב"ם ואפילו אם יתנו עכשיו חלקם לסוף נהנים הם אלמא כל היכא דליכא הנאת ממון לסהדי מקבלי' עדות' ועניי עירם נמי אי לא רמו עלייהו אלא על עשירי העיר דליכא חשש הנאת ממון כשרים אף על גב דאפילו אותם דלא רמו עלייהו דעת' קרוב' אצל עניי עירם שהרי הם קודמין לכל במצות הצדקה דאמרי' האומ' תנו מנה לעניי' סתם נותנים לעניי אותה העיר דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ה"נ שהאפטרופסו' הנזכר' הם מהק"ק לאו נוגעי' בעדות' הם והא דמשמע בפ"ב דכתובות בההיא דעד שלא חתמו אין מעידין עליו וחותם מההיא דפ"ק דקמא דאמר לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומ' עלי דמשמ' קצת דמידי דלאו הנאת ממון נמי חשיב הנא' כבר ביארתי במ"א ואין זה מקומו.
6
ז׳ומה שטענו עוד היורשים שם שהרי מטבעות ולא נקנו אגב קרקע ואין מטבע נקנה בחליפין ואולי ירצו לומר דאף המטלטלים לא נקנו כמ"ש המרדכי בפ' מי שמת במקנה לחבירו בקנין קרקעות ומטלטלי' ומעות בבת א' דיש מי שאומ' דדמי לקנה את וחמו' וכי היכי דלא קנה המעו' אף מטלטלין וקרקעות לא קנה. כבר כתבתי במ"א דלא אמרה אלא במקנ' בדמים דאיכא הקפדה וכמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין וכיון שנתבטל המקח במקצתו נתבטל כלו אבל במתנה דלא שייך הך טעמא וליכא למ"ד וכבר הארכתי באותן השמועות במקומן ומ"מ הכא בנ"ד אין אנו צריכין לכך שהרי בתחילה הרשה אותם ואמר לעדים הוו עלי עדים וקנו ממני אגב קרקע ועוד נתן והקדיש ואמר וקנו ממני כראוי ואח"כ קנו מידו קנין אחד לשתיהם כי היכי דמהני אגב להרשאה מהני נמי למתנה ומה שלא פירש בדבריו במתנה לומר קנו ממנו קנין סודר כראוי כלומר כראוי להם כמו שפירש בתחל' ומתוך שהוא יודע שהכל בא ליד' זכו בהם מדין רשות (ומדין) הגבוה שהגבוה קונה בכל מקום וכו' ולענין אי מקרי נוגע בעדות בדבר דלאו הנאת ממון אלא משום שדעתו קרובה לבני קהלו וכיוצא בזה כבר נדפס לעיל בסימן פ' לענין עדות.
7