שו"ת מהרי"ט, חלק ב, אורח חיים ב׳Teshuvot Maharit, II, Orach Chayim 2
א׳וששאלת החכם אם מותר ללוש את העיסה בדבש שעושים בצמוקים ששורין את הצמוקים במים וסוחטים אותם ומבשלים אותם דהוי כמי פירות עם מים דאסרי רבוות' שממהר להחמיץ. זו לא שמעתי אבל שמעתי ביין צמוקים שמותר ללוש שכן כתב הרב אבא מארי זלה"ה בתשובותיו סי' ר"ח שמצא בתשובה משם הרב"ד דודאן ז"ל על יין צמוקים שהוא כיין ענבים לענין מי פירות שאין מחמיצים כי המים ששרו בהם הצמוקים נשתנו מברייתן אח"כ כמו המים של גשמים שנשתנו בתוך הענבים ע"כ. ובאגדת חמץ שחבר הרב ר' דודאן הנז' כ' כן יין צמוקים הוא כיין של ענבים ע"כ ואבא מארי ז"ל הסכים כן הלכ' למעשה והביא ראי' מדאמרי' בפרק המוכר פירות יין צמוקים לא יביא ואם הביא כשר יין מזוג לא יביא אם הביא פסול משמע דיין צמוקים אינו מזוג ע"כ ורואה אני שהדברים ק"ו בזה הדבש שהמים שבו נשתנו ע"י האור שנוי רב טפי משינוי שע"י היין. ובסמ"ג כתב ואפילו לכתחילה נוהגים לתת מים בשעת הבציר כדי להתיר נצוק בכלי העכו"ם אעפ"כ אין לחוש למים הואיל וכבר נתבטלו המים קודם שלשו העיסה והאי דקאמר הואיל וכבר נתבטלו המים שנתבטלו מתורת מים לא מפני מיעוטן אלא מפני שנתיישנו עם התירוש ונשתנו מברייתן ונעשה הכל יין. והא דקאמר שנתבטלו קודם שלשו את העיסה ולא קאמר שנתבטלו סתם דהיינו קודם שנעשה יין שהרי בשעת הבציר נתערב משום דקשיא ליה דהא קיטומא פי' דבר מועט משמע דכל שיש בו תערובות בלישה לא אמרי' שיתבטל להכי אמר דקיטומא בשעת לישה לא מתבטל אלא לחודיה קאי ומפעפע בה וממהר להחמיץ אבל כגון זה שנתבטלו קודם לכן אע"ג דהוי טפי מנ"ט הואיל ונשתנו מברייתן כיין דמו.
1