שו"ת מהרי"ט, חלק ב, אורח חיים ג׳Teshuvot Maharit, II, Orach Chayim 3
א׳שאלה מה שנהגו בקצת ק"ק שכל גבאי וגבאי אשר באותו כנס' כדי להדר ולרומם את בית אלקינו והוא לנו מקדש מעט כל אחד ואחד כפי יכולתו מקשט את בית הכנסת בבגדים נאים ומרבדים בשלש רגלים ובפרט בר"ה וביה"כ לפאר את בית ה' ולעורר את הלבבות ולשוב בתשובה נהגו לכתוב בחתיכות נייר פסוקים מעניינא דיומא כגון ביום הכפורים כי קדוש היום לאדונינו וכמו כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' וכגון שמע ישראל וכיוצא בזה ותולין אותן הפתקות סביב סביב למעלה מן התיבה או בפתחי ב"ה ולפעמים מוזהבים הניירי' בשפתותיהם לכבוד וכו' ויש מי שרינן על זה באמרו לנו טעמו שיש איסור לתלותן וצריך למנוע על ידן בשתולין את השם וראייתו ממה שאמרו חז"ל התולה תפיליו יתלו לו חייו ומעתה מי נימא דהתם דוקא שיש בהם קדושת תפילין דחמירי טובא ולא דמי לנדון דידן שיש פסוק אחד בלבד ושרי להו כיון שעושים לרומם את בית אלהינו וכו' ולתת לב לכל אחד ואחד בבואו אל הקודש צופה ומבי' את הפסוקים ושב בתשובה בכל לבו ובכל נפשו שפיר עביד ולית לן לשנויי את המנהג משום אל תטוש תורת אמך או לא. יורנו המורה צדק ושכרו כפול ומכופל מן השמים.
1
ב׳תשובה ראיתי כל מה שהאריך מר להוכיח ההתר דלא דמי להתול' תפיליו דפרק מי שמתו ולא לההיא דההופכו על הכתב דפ' המוציא תפילין דהתם איכא בזיון משום דבעי הנחה וזה שהוא תולן דרך זלזול הוא אבל הכא מעיקרא להכי עבידא לתלות אותם בגובה בית הכנסת שיהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומכוונים את לבם לאביהם שבשמים ואין בתליית' שום נדנוד עבירה ולא זלזול וכל דברי מעכ"ת סובבים על קוטב זה להכרעת הדברים ורואה אני אותם טובים ונכוחים.
2
ג׳ומיהו אי קשיא לי הא קשיא שיש נדנוד איסור מצד אחר מהא דאמרי' בשלהי דהניזקין דאין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ופרכינן ממתניתין דיומא אף הי' עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה ומוקי לה בסירוגין ובאלף בית פי' תחלת המקרא היה כתוב בה תיבה שלמה ולבסוף ראשי תיבות וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהלכ' ספר תורה שאין כותבין מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה והרב האלפסי ז"ל לא הביא כל זה אלא כתב כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכתא וכבר תמה עליו הר"ן ז"ל דהא מוכח התם בהדיא דהלכה כמ"ד אין כותבין וגם הרא"ש ז"ל כתב על דברי הרי"ף וז"ל ותימא הוא כיון דרבא השיב לאביי אין כותבין וליכא מאן דפליג עליה ועוד ראוי לפסוק הלכה כתנא קמא דר' יהודה דאמר תורה כותבין ואם דעתו להשלים מותר ואפשר דסבר הלכה כר' יוחנן דאמר תורה מגילה ניתנה ולא חייש להא דאמר כיון דאדביק אדביק דא"כ אפילו חומש לא נכתוב כיון דאדביק ועוד ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני בישראל לכתוב תורה שלימה לבנו ע"כ. ומה שנתן טעם להרי"ף משום דסבר דהלכה כרבי יוחנן לא נהירא לי כיון דאפילו לרבי יוחנן דאמר תורה מגילה ניתנה מבעיא ליה לאביי דדילמא כיון דאידבק אידבק. וכי משני ליה רבה אין כותבין אמרינן ומה טעם לפי שאין כותבי' כלו' לאו משום דסבירא ליה דתורה חתומה ניתנה אלא אפילו למ"ד מגילה מגילה ניתנ' אין כותבין דכיון דאידבק אידבק וכן פירש"י שם והוא מוכרח דאל"כ מאי קאמר אין כותבין מ"ט לפי שאין כותבין ותו אי טעמא דרבה דפשיט לאיסורא משום דסבר כמאן דאמר תורה חתומה ניתנה אלמא לא סבירא ליה כרבי יוחנן בהא ומ"ט פסק הרי"ף כרבי יוחנן ולא חשש לפסקו של רבה. ועוד יש לי להביא ראיה דאפילו לר' יוחנן דאמר מגילה מגילה ניתנה אין כותבין דאיקרי ספר כדפרכי' לר' יוחנן והא כתיב לקוח את ספר התורה הזאת ומשני לבתר דאידבק תדע מדאמרי' בשלהי פ' כ"ג דסנהדרין אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ואי ס"ד כותבין מגלה בפני עצמה אימא שירה גרידתא אלא היינו טעמא לפי שאין כותבין פרשה אחת וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהל' ס"ת וז"ל מצוה על כל איש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנא' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ע"כ. ומה שאמר ועוד ראיה להקל משום דלא אפשר לכל אדם עני מישראל לכתוב תורה שלימה לבנו והיינו טעמא שהוזכר בגמ' כיון דלא אפשר וכמ"ש מוהרי"ק ז"ל בטור י"ד סי' רפ"ג דכיון דאסיקנא דשרי למקרי בס' דאפטרת' משום דלא אפשר הכי נמי שרי למיכתב מגילה לתינוק כיון דלא אפשר. ומ"מ טעמו של הרי"ף ז"ל לא נתברר ולא שבקינן מה שפסקו הרמב"ם והרא"ש והר"ן ז"ל דאין כותבין דאי טעמיה דהרי"ף משום דלא אפשר וראה להקל היכא דאפשר אין כותבין והרמב"ם ז"ל כתב בתשובה הביאה בב"י שם שאסור לכתוב פסוקים מן התורה וגם כתב שאסור לרקם פסוקים בטלית מהטעם הנזכר. ולי הוקשה מה טעם החמיר בריקום דמשמע דלא מיקרי כתב מדאמרינן בפ"ב דגיטין עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא לפנקס יצא לחרות אבל בכתב שעל גבי כיפה ואנדוכתי ופירש"י שרוקמים במחט אינו כתב לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד ושני ראשיו קבועים וכיון דלא מקרי כתב אין בו קדושה כלל מ"מ למדנו מדבריו שאסור לכתוב פסוקים נפרדים מן הטעם שאמרנו וכן ראוי להחמיר ולהורות ומ"מ אם הדבר מנהג קבוע מאבותיהם נוחי נפש לא הייתי מוחה בידם מאחר שיש להם יתד להתלו' מדברי הרי"ף ז"ל שמא הרבנים הראשונים הורו להם כפשוט דבריו.
3