שו"ת מהרש"ם חלק א קי״דTeshuvot Maharsham Volume I 114
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מנחם מענדל מייזלש מו"ץ דק' זלאטשוב ז"ל.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה זקנה באה בימים שזה כמה שנים חדל להיות לה אורח כנשים וזה ב' שנים שנעקרה האם שלה וירדה למטה והיה קשה לה ההילוך והרופאים עשו לה טבעת ועל ידי כובד ההילוך הסירה הטבעת וזה איזה חדשים התחיל לזוב ממנה ליחות לבנות ולפעמים מעורב דם בהליחות וגם חלוקה וסדינה מלוכלכים תמיד בדם וכששוכבת אינה רואית דם ובודקת ומוצאת נקי ושאלה לג' רופאים א' יהודי וב' אינם יהודים ושלשתן אמרו כי מסיבת נפילת האם שהיא למטה שולט בה האויר ועי"ז נעשו בה בקעים ובועות ומהם יוצא הליחה והדם וגם אחותה ראתה בעיניה פצע וחבורה באותו מקום כי לפרקים האם בולטת לחוץ עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה רו"מ פתח בהיתרה עפ"ד הר"ש שהובא ברא"ש ובש"ע סי' קפ"ח ורמז לדברי נו"ב מה"ק סימן נ"ח דהיכא דירד כל המקור למטה אין שום היתר ובתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סימן ס"ג פסק להיפוך ובאמת שהד"ח לא הזכיר כלל מדברי הנו"ב אבל הלא הנ"ב חידש ד"ז ע"פ פירושו בדברי הר"ש וכבר בא אחריו בתשו' ח"ס סי' קע"א ובפרט בסימן קע"ג וקיים דעת הדב"ש ומע"צ ופליתי דכשהמקור נפל למטה לגמרי היינו דינו של הר"ש והסיר תלונות הנו"ב אבל בנ"ד גם הנו"ב עצמו מיקל כמבואר שם מה"ק סוף סימן נ"ה להקל בזקינה גם במכה שא"י אם מוציא דם וגם הביא שם עדות הרופא דאם יוצא ליחה א"א בלא מכה וכמ"ש גם בתשו' פ"י סימן א' וסד"ט סימן קפ"ז סקי"ד וה"נ בנ"ד ובפרט בנו"ב מ"ת סימן קי"ד ביאר היטב דבאשה זקינה ממ"נ יש להקל ע"ש היטב וגם בתשו' השיב משה סימן ל"ט פסק בפשיטות דבמינקת מסולקת דמים יש להקל גם לשיטת הנו"ב ובפרט בדאיכא נמי ליחה דודאי יש שם פצע וחבורה ודחה שם דברי נו"ב והוכיח דגם במכה שבמקור יש להקל ע"ש וכ"ה בשו"ת תורת נתנאל סימן א' וע"ש סימן ב' ג' אך בנ"ד א"צ לזה דכיון שהעידו הרופאים שראו שיש פצע וחבורה כבר העליתי בתשו' דבכה"ג שהרופאים שבזה"ז יש להם המראה שקורין מוטרשפיגעל ורואים בעיניהם הוי מלתא דעל"ג ולכ"ע נאמנים כמ"ש בשו"ת שם אריה חא"ע סימן י"ב ורו"מ רמז שכ"ה גם בתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סימן ע"ז ועוד דכבר כתב הרדב"ז סימן ת"י והובא בח"ס סימן קע"ה דבדאיכא רגל"ד לכ"ע הרופא נאמן ובנ"ד שגם ליחה יוצא משם הרי איכא רגל"ד ועוד דהא בנ"ד הם כתמים דרבנן שרואת בלי הרגשה הרי בשו"ת רח"כ בסופו בקונטרס שאלת חכם בשם רב א' דברואה בלא הרגשה הרופא נאמן ע"ש ובפרט בנ"ד שגם אחותה ראתה הפצע וחבורה וכבר הביא רו"מ מדברי צה"ב שבסו"ס ב"מ דבזקינה יש להקל גם בספק אם המכה מוציאה דם וע' תשו' ר"מ שיק סימן קפ"א שהביא כן גם בשם תשו' גא"ב סימן כ"ח דאפילו במניקה יש להקל וע"ש שצידד דברואת בלי הרגשה גם, הש"ך מודה דגם לענין ז"נ יש להקל ואף שסיים בצ"ע הנה לא ראה דברי תשו' פ"י סימן א' ושער אפרים סימן ע"ו וכתר כהונה סימן מ"ו ובב"מ ליו"ד ונטיש סימן כ"א בשם שב יעקב סימן מ' שכולם פה א' חלקו על הש"ך ופסקו דא"צ ז"נ אם כן על כל פנים בלא הרגשה פשי' דיש להקל וע' בס' האשכול הל' נדה סימן מ"ח ובנח"א שם שגם דעת רדב"ז כדעת ב"ח דלא כש"ך ע"ש עוד בזה ועל כל פנים בזקינה בודאי יש להקל דאיכא חזה"ת וגם חזה"ג שלא תראה ובתרי חזקות לכ"ע מוקמי' בסד"א בחזה"ת כמ"ש בפתיחה לחיבורי גי"ד אות ט"ז ולכן הנני מסכים עם כת"ר להתיר האשה הנ"ל לבעלה:
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי שב יעקב דבליחה מרובה תולין ההרגשה בליחות והקשה עליו מהא דראתה חי' ועוף נזקקין וחמדה וראתה טמאה והוא שתרגיש שבב"י סימן קפ"ג והא לפמ"ש הר"ן בחי' שהובא בס"ט רסי' קצ"ב דדם חימוד טהור אלא דחיישינן דאגב חימוד מתעוררים גם דמים של נדה ולשיטת הש"י הרי בכה"ג אינו הרגשה ולק"מ דהש"י לא כ"כ אלא בליחות מרובות ובתוכן מעט דם וכתב דתולין ההרגשה ברוב אבל בחימוד אפשר שמתעורר עמו דם נדה הרבה והוי שפיר הרגשה ועוד דהתם טבע החימוד לעורר הדם נדה בהרגשה ואם כן אין לתלות ההרגשה בדם חימוד כיון שדרכו וטבעו בכך ותדע שהרי הר"ן עצמו סובר כדעת הש"י כמ"ש הס"ט רסי' ק"צ וע' בשו"ת ברכת יוסף סימן מ"ג מ"ש ליישב דברי הר"ן מקושית הס"ט שם וגם בלא"ה הרי הא דראתה חי' ועוף נזקקין אינו בש"ס אלא הב"י פי' כן והוא ס"ל כדעת הרשב"א דגם דם חימוד טמא אלא להראות חכמתו אמר כן וכמ"ש הר"ן שם בתחלה וכן צ"ל בדעת תוס' נדה (מ"ה ע"א) ד"ה האי דם נדה וכו' אם כן דרכה לראות מחמת חימוד בעילה אם כן אחר ג' יש להסתפק בדם נדה וכו' ע"ש ומוכח דדם חימוד טמא אבל יש לומר דהכונה שבא ד"נ עם הדם חימוד. והנלפע"ד כתבתי:
4