שו"ת מהרש"ם חלק א קט״זTeshuvot Maharsham Volume I 116
א׳להרב וכו' מו"ה דוד שפערבר נ"י חתן אבד"ק רוספאליאנא בארץ הגר.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שמתפרנס מכמה שנים מן שכר מלמדות ועתה תש כחו וברצונו ליסע לא"י ואשתו מעכבת מיראתה פן ישאר בלא מזון ומחי' והגם אשר מוכר ביתו בעד ת"ק ר"כ וגם הבטיחו לו הממונים ליתן לו פתקא שלו בלא מגרעת וגם קרוביו העשירים יבטיחו לשלוח לו בכ"ז מתייראת שלא יספיק והוא טוען כי לפי שמרגיש תשות כחו גם בהיותו בח"ל ישאר בלא מזון והנה רו"מ הביא מהא דאה"ע סימן ע"ה וד' הדרישה שם ומתשו' מע"צ שהביא בפת"ש סק"ו ודברי הב"ח ס"ו שם דס"ל דטענת חסרון מזונות שייך רק באיש ולא באשה ודברי הח"ס א"ע סימן קל"ב וגם ממחלוקת תה"ד וריב"ש שבהג"ה שם ס"א והעלה דכיון דהבעל טוען שמרגיש תשות כחו מלעסוק בהמלמדות ויגרע ממנו פרנסתו בהיותו בח"ל יותר מבא"י הדין עמו עכת"ד:
2
ג׳הנה בגוף הדבר שדחה המע"צ דעת רח"כ שבתוס' עמש"ל סימן י"ח מכמ"ק דבכה"ג ודאי דאין בידו לכופה ואם אינה רוצית ליסע עמו אין לו רשות לעגנה ולבטל חיובים שבכתובה לנגדה שלא כדת כל זמן שיוכל להתפרנס בח"ל וכשיחלש כחו ולא יוכל לעסוק בהמלמדות אז יסע לא"י וגם היא תהיה מחויבת ליסע עמו אז ואף שמרגיש כי סופו לבא לידי תשות כח במשך איזו זמן כיון שכבר הגיע לידי זקנה כבר כתב הר"ן פ"ג דשבועות דבנשבע שלא יאכל אף שסופו שיסתכן באיזו ימים מכל מקום אסור לו לאכול עד שיסתכן וה"נ בזה כל זמן שיכול להתפרנס כאן ובא"י יצטרך ליהנות משל אחרים א"י לכופה ואין לו רשות לבטל חיובין נגד אשתו:
3
ד׳ובגוף מחלוקת התה"ד וריב"ש בדין אם א"י להתפרנס ורוצה להוציאה למקום פרנסה מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ז שפסק כהריב"ש ושגם להתה"ד דוקא מעיר לעיר שכיוצא בה אבל לא מארץ לארץ ע"ש אבל בתשו' רשד"ם חא"ע סוף סימן קנ"ה העלה דגם הריב"ש ל"ק אלא על הספק שמא ימצא בעיר אחרת פרנסה אבל על הודאי גם הוא מודה ואינו חולק כלל על התה"ד ואת"ל שהריב"ש חולק הגם שא"י לכופה אבל גם בידו לילך למק"א ולהניחה וא"א לכוף לבעל וגם מבואר שם דס"ל דלשיטת תה"ד גם למקום רחוק ומלכות אחרת יכול לכופה ע"ש עוד בזה ובתשו' לחם רב סימן נ"ה העלה ג"כ כחילוק הרשד"ם ועכ"פ פטור משכ"ו וגם התיר לישא אשה אחרת אם גם אחר התראת ב"ד לא תרצה לילך עמו למקום פרנסה ומצאתי בתשו' פאה"ד להרמב"ם סימן קכ"ה בדין א' שעל ידי חובות העכו"ם שעליו רצה לצאת למדינה אחרת אולי ירפא מצרתו והשיב שא"י להוציאה אלא מכרך לכרך כמוהו או מעיר לעיר ע"ש אבל היינו גם כן על הספק משא"כ בדבר ברור והנלע"ד כתבתי:
4