שו"ת מהרש"ם חלק א קי״חTeshuvot Maharsham Volume I 118
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה ישראל נ"י אבד"ק האראדניצא בארץ רוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בהעגונה מ' ריזל אשת מרדכי בן יעקב רוטינבארג שהיה אגענט מסוחר א' מעיר ווארשא ונסע למרחקים למכור סחורותיו וכמ"פ בא לביתו לעיר ראהטשיב לאשתו וילדיו ובשנת תרנ"ג עבר עליו רוח אחרת לגרש אשתו הנ"ל והיא לא רצתה ואמר לה שאם לא תקבל גט אזי יאבד א"ע לדעת וכן אמר בפני כמה אנשים ובפני אביו ואמו וסיפר להם שהוא דבר השכיח ובקיץ הנ"ל בא מכתב מאתו לאביו שבדרך נסיעתו בק' ארלאוו נגנבו מאתו חפצים ומעות והפאס שלו ועשה אצל שרי הפאליציע פאבליקאציע על אבדת הפאס ונתן להם זאוואלעניא וקיבל לידו קאפיע זאוואלעניא מהשרים הנ"ל וגם מהפאליציא מק' ארלאוו כתבו להפראווע מראהטשיב אשר מרדכי בן יעקב רוט"ב נאבד לו הפאס ודרשו מהפראווע להודיע להם באיזה יום נמסר לו הפאס משם נסע לק וואראניזש ומשם כתב מכתב לאביו ואמו תדעו שבעת שיגיע לכם מכתב הזה ע"י הפאסט לא יהיה עוד בעולם כי הוא ממית א"ע ומבקש מהם שירחמו על ילדיו וכשהשיגו המכתב פחדו מאד ושלחו את אחיו לק' זוועהיל והלכו לרב הממשלה היהודי ושלח ט"ג לרב הממשלה דק' וואראניזש להודיעו מה חדשות נשמע שם והשיב כי הכל שלום לנכון רק ביום י"ג מאי שהוא יום ו' העבר המית א"ע יהודי א' שמו מרדכי בן יעקב רוטנבארג מעיר ראהטשיב ואז אמר אביו קדיש כל השנה ואח"ז דרשה האשה העגונה מרב הממשלה דק' וואראניזש מעטריקע על מיתת בעלה ושלח לה מעטריקל צייגנוס שנכתב אצלו שביום הנ"ל נקבר מרדכי וכו' שהמית א"ע על ידי פוסטילעט וגם נכתב אצלו שכפי שניתן לו רשיון מהפאליציע לקבור את איש הנ"ל כתב לו שר הפאליציע שמו ושם אביו ושם כינויו ושם עירו וגם כתבו וחתמו ב' קברנים יהודים שלא הי"ל שום סימן רק שערות ראשו נכתבו כפי שהם ועוד כתב הרב כי הדעקימענטין של ההרוג נמצאו אצל השופט ואחר שעברו ב' שנים דרשו מן שרי הפאליציע להודיע סדר מציאת ההרוג ושלמו ש"ט להכותב והשיבו כי ביום י"ג מייא תרנ"ג בא משרת א' ערל מסטאנציע פ' והודיע להם כי ביום י"ב הנ"ל בא איש א' שאינו ידוע וניכר להם בשעה ד' אחר חצות ושאלתיו על פאס וא"ל שיתן אחר שינוח מעט והאורח סגר הדלת מחדרו והיום בבקר דרך החלון ראיתיו מת וקראתיו ואין קול ואין עונה והלכו שרי הפאליצייע ושברו הדלת ומצאוהו הרוג ע"י פאסטילעט לתוך פיו ומצאו מכתב כתוב שלא יחייבו שום אדם במיתתו כי הוא המית א"ע ומצאו אצלו הזאוואלניע איך שנתן בעיר ארלאוו זאוואלניע על חפציו והפאס שנגנב וקיבל קאפיע ונכתב בהקאפיע שמו ושם אביו וכינויו ושם עירו ועוד כתבו שאחר חקירה ודרישה נודע שיש הרבה יודעים את האיש וגם נודע לאנשי הסוד אשר ביום י"ב מייא בשעה ג' היה ההרוג באכסניא אחרת שהיה עומד תמיד בה והעיד המשרת שנתן לו מרדכי רוטנב' הנ"ל ב' תיבות סחורות להובילם להקאנטאר מהבאהן ומשקלם כו"כ ושלחם לווארשא וקיבל קוויטאציע ונתנה לו ונטל חפצים שלו ונסע מהסטאנציע הנ"ל ושלחו הפאליצייע להקאנטאר מהבאהן ומצאו כן כדברי המשרת ושם האיש בווארשא שנשלח לו הסחורה נכתב בר"ת ולא נודע אם ידיעת הפאליצייע הי' על ידי אנשים ערלים המכירים אותו או רק על ידי הקאפיע שמצאו אצלו עכת"ד השאלה וזה ששה שנים האשה צרורה ועגונה והנה הרב הגאון רמ"ד נ"י מראסטאפין יצא ראשונה להתירה באופן שיסכים עוד גדול א' וכת"ר העמיס עלי להצטרף בזה:
2
ג׳הנה לכאורה היה נראה לצדד דכיון שאמר תחלה בפני אביו ואמו ועוד רבים והוסיף לשלוח מכתב לאביו ואמו שידעו שביום ביאת מכתבו אליהם כבר יהיה מת על ידי שיהרוג א"ע וכן נמצא איש כזה יש לתלות בו שהוא הוא דאף דעביד אינש דגזים ולא עביד מכל מקום הרי מבואר בתוס' זבחים (דף י' ע"א) ובתוס' חולין ל"ט ע"א) ד"ה ר"ל דבשוחט בהמה לזרוק דמה לע"ז דגם לר"ל דאמר מותרת מכל מקום נהרג וא"ל דלמא מימלך ולא עביד כדאמרי' גבי מסית שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך ולא עביד הכא ודאי לא מימלך כיון דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק וכו' עכ"ל הרי מבואר דבעביד מעשה לא מימלך א"כ ה"נ כיון שעשה מעשה וכתב מכתב לאביו ואמו וביקש מהם שירחמו על ילדיו שפיר סמכי' דלא מימלך אבל הנה זה כמה שנים נשאלתי מרב א' שלפי דברי התוסן תיקשי בהא דחולין (פ"א ע"א) דאין מלקות באו"ב דקדשים כיון דכל כמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דשחיט הו"ל ה"ס והא התם נמי דשחיט ע"מ לזרוק מסתמא יזרוק גם כן ולא הוי ה"ס והיה נראה לי דדוקא גבי ע"ז דיצרא דע"ז ומינות כיון דאביק ביה לא מיהדר כדאי' בע"ז (ל"ב ע"ב) גבי ישראל ההולך לתרפות דבחזרה אסור דכיון דאביק ביה מיהדר הדר ואזיל וע' תשו' פמ"א ח"א סימן מ"א מ"ש כזה לכן אמרינן דבעביד מעשה לא מימלך משא"כ בשוחט או"ב דקדשים ולפ"ז גם בנ"ד ליכא הוכחה שזה הוא דדלמא מימלך ולא עביד וליכא למימר דהוכיח סופו על תחלתו שזה הוא שהרי בשבועות (מ"ו ע"א) בההוא דאמר איזול איקטל דיקלא דפלניא אע"ג דאשתכח דקטיל אמרינן דגזים ולא עביד ותולין שאדם אחר קטל הדקל ולא אמרינן דאין ספק מוציא מידי ודאי ואין לומר דאפוקי ממונא שאני שאין הולכין בממון אחר הרוב דז"א דהא לגבי איסור א"א החמירו לחוש למיעוטא כמו בממון כמ"ש התוס' בב"מ (כ' ע"ב) ד"ה איסורא וכו' [וע' בשו"ת עבה"ג סימן מ"ח שהביא בשם נימוקי מהר"ם דאף על גב דגזים אינש ולא עביד ה"מ בצנעה אכל בפרהסיא ובב"ד גזים ועביד ואף דבנ"ד לא היה בב"ד י"ל דבפני אביו ואמו דמי לבפני ב"ד]:
3
ד׳והנה הגאון רמ"ד נ"י צידד על פי תשו' מהרי"ו סימן ע"ט אחר שדחה סברת השואל לומר דאין ספק מוציא מידי ודאי מכל מקום העלה לצרף סימן דכלים אף דחיישינן לשאלה מ"מ כיון שהוא היה ודאי על דרך זה תלינן שהוא הנהרג וה"נ יש לומר דאף דגזים אינש ולא עביד היינו דתולין שחזר בו אחר כך מדיבורו כמ"ש ברמב"ם וחו"מ סימן צ' דאמרינן שנכנס לגזול ולא גזל אם כן י"ל דדמיא לספק ודאי וכיון דאיכא נמי סימן של הקאפיע שנמצא אצלו תולין שזהו הנהרג ודמי לאין מצויות עכת"ד. ואני בתשו א' פלפלתי עפ"ז בהא דיבמות (קט"ו) בעובדא דגברא דהוי בהילולי ואיתלי נורא בי גנני וכו' חזו גבראי חרוכא וכו' וסבר רחב"א למימר היינו עשינו עלינו בית וכו' ואמר רבא מי דמי וכו' ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא וכו' ובריטב"א שם מבואר שהיה ניכר הפסתא שהוא מבעלה וברשב"א שם (דף קכ"א) גבי מעשה בעסיא וכו' מפורש גם כן וכתב דגם לרבא דוקא משום דאמרה חזו גבראי מיקל ע"ש ולשיטת רוב הפוסקים קיימא לן כרחב"א ולהחמיר גם באמרה חזו גבראי וע' בב"ש סימן י"ז ס"ק ק"ס במ"ש ע"ד רמ"ה מהא דסעי' ל"ב ולא ראה דברי רשב"א שם ע"ש ותבין ולכאורה מזה סתירה לסברת מהרי"ו הנ"ל דהתם נמי נימא דאין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ל דהתם שיירות מצויות הוו וגם מהרי"ו מודה אבל הרי כיון שנמצא פסתא דידא של בעלה אף שיש לחוש שמא אתייליד מומא ומשום כיסופא ערק מ"מ לא גרע מסימני כלים דאיכא לחוש לשאלה ואפילו הכי מצרפינן להא דספק וודאי אבל לדעת רמ"ה ורי"ו שבד"מ שם אות ל"ט ותשו' ח"ס חא"ע ח"א סימן ס"ז דדוקא בדהי' שם עוד א' חוץ מבעלה ואותו פס יד אינו מגוף החרוך אז חיישינן דלמא בעלה ערק לעלמא אבל אם פס היד הוא מהאיש החרוך אין לחוש שמא זהו אחר ובעלה ערק וכיון שאמרה חזו גבראי מותרת לעלמא ע"ש אם כן יש לומר כדעת מהרי"ו ואף דהתם בעינן אמירתה חזו גבראי יש לומר דהיינו מפני שהיתה שם וראתה בעלה בתחלה יש לומר דחיישינן בדדמי ול"ש אשה דייקא ומינסבא ואיכא חזקת א"א כמ"ש בתשו' ב"א חא"ע סימן י"א בהא דאתלי נורא דלא תלינן בקורבא דמוכח משום דאיכא חזקת א"א וליכא למימר דחזקה אשה דייקא ומינסבא מגרע חזקת א"א דהכא שהיתה אצל האש חיישינן שאומרת בדדמי ע"ש ולכן רק בצירוף אמירתה חזו גבראי יש להקל משא"כ בעלמא חזקת אשה דייקא מגרע חזקת א"א ואף דבתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סימן מ"ג ביאר ד' התוס' דחזקת אשה דייקא מגרע רק קצת חזקת א"א אבל מ"מ נשארה החזקה וע"ש סי' ל"ח באמצע התשו' וסוף סימן כ"ז בהג"ה ובתנינא חא"ע סוף סימן ס' עוד בזה מכל מקום יש לומר דעל כל פנים כיון דאיתרע קצת חזקת א"א שפיר יש להקל בכה"ג. ועכ"פ מדברי רשב"א וריטב"א יש סתירה לדעת מהרייו ומדברי רמ"ה ורי"ו אין סתירה אבל ג"כ אין ראיה לדבריו:
4
ה׳ומ"ש הגאון רמ"ד נ"י ראיה לסברת מהרי"ו מהא דיבמות (קט"ו ע"ב) גבי גברא דאפקיד שומשמי וכו' סבר ר"ח למימר היינו ב' ת"ח שנטבעה ספינתם ונמצאו וקאמרו סימנים ולא אמרינן הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וא"ל רבא מי דמי התם קאמרו סימנים ולשיטת ריטב"א שם סימן דמנין הוי סימן אמצעי ואפילו הכי הוי ס"ל דבצירוף סברא שלא לומר דהני אחריני נינהו הוה מהני וגם רבא יש לומר דלא פליג על דינו של ר"ח דבצירוף סי"א מהני לא אדע מהו דהא ר"ח הביא ראיה מעובדא דשני ת"ח ובתוס' ד"ה וקאמרי וכו' כתבו דלמ"ד סימנים לאו דאורייתא בע"כ מיירי בסי' מובהקים אם כן מוכח דל"מ שום צירוף בזה ואם כן כיון שדחה רבא ראיית ר"ח דשאני התם דקאמרי סימנים היינו דוקא בסי' מובהקים והוא היפוך דעת מהרי"ו ובפרט לדעת ריטב"א הרי הוכחתי לעיל דהרשב"א וריטב"א בודאי חולקים ע"ד מהרי"ו וע"ע בש"ש להקצה"ח ש"ז פי"ט מ"ש ע"ד מהרי"ו ומדבריו יש לדון לכאן וקצרתי. אבל גוף הדבר שהחליט הג' נ"י דלגבי הקאפיע איכא חשש שאלה לענ"ד צדקו דברי הרב אבד"ק ברעזדיב שהרי על ידי הקאפיע יוכלו להוציא את החפצים מיד הפאליצייע אם ימצאום מהגנב אם כן אף שהוא יוכל ליקח משם עוד קאפיע אבל איך ישאילה לאחר דלמא האחר יגבה עי"ז החפצים הנגנבים מהפאליצייע אם יחזירם הגנב שהרי לשם כך עשה הזאוואלאניע ולקח עבור זה את הקאפיע ואם ניחוש שמא נזדמן לו יודעו ומכירו שהוא איש נאמן ובטוח זה דמי לשאלה דיחיד דאין לחוש לכך. ומ"ש מדברי חוט השני סימן צ"ו בשם גדול א' שהביא מפסקי מהרא"י סימן קס"א שאין להוסיף על מה שנאמר בש"ס שהם מידי דלא מושלי הנה דעת כל האחרונים אינו כן כמ"ש בפת"ש סקצ"ה בשם כמה אחרונים ואני מצאתי בקה"י חלק מדות חכמים סימן ס"ג שכתב בשם תשו' פני משה שפסק ג"כ להקל בפנקס שיש בו חשבונותיו ובתשו' חוט השני סימן ע"ד בתשו' הגאון מהר"ם אבד"ק פ"פ העלה להתיר בכתב קיבוץ וביאר דאף שהמהרא"י כתב שאין להוסיף על הנאמר בש"ס מכל מקום מה שעדיף יותר מהנך שבש"ס יש להקל ואף שבעל חוה"ש בהג"ה פקפק דבכתב קיבוץ יש לחוש שמא רצה לשלוח לביתו וכו' ורמז למ"ש בסימן צ"ו הנ"ל אבל בנ"ד ל"ש ד"ז ומסתברא שזהו עדיף מהנך מילי המוזכרים בש"ס וגדולה מזו מבואר בר"ן שבועות פכ"ה בהא דאמרו בש"ס דהבו דלא לוסיף אדרב ושמואל דמ"מ גם בתובע חשוד דינא הכי שאין זה בכלל הוספה דהיינו הך ע"ש ומכ"ש הכא שלא אמרו בגמ' דהבו דלא לוסיף והסברא נותנת דעדיף מכיס וארנקי המוזכרים בש"ס דהתם רק משום דלא מסמנא מלתא לא עבידי דמושלי והכא שהיה סוחר עובר ממל"מ והיה נחוץ לו הקאפיע בכל שעה ובכתב זה היה לו תקוה להשיב לו החפצים הגנובים ואם יתנה לאחר יוכל השני לגבותם לעצמו עי"ז איכא קפידא טפי ליתנה לאחר ודמי לטבעת דחייש משום דמזייף כדאיתא בש"ס ורש"י ב"מ (כ"ז ע"ב) וה"נ בנ"ד וא"כ היינו הך והוא בכלל מה שנאמר בש"ס ואינו בכלל הוספה על הנאמר בש"ס כמש"ל בשם הר"ן. אך שלא נתבאר אם העיד על מציאת הקאפיע אצלו המשרת יהודי או רק משרי הפאליציע נודע ד"ז אבל לענ"ד כיון שהשרים הודיעו להרב דממשלה מעצמן לצורך קבורתו ולכתוב המאורע בהמעטריקע בשמו ושם אביו וכינויו א"כ אם לא הי"ל ידיעה מפי אנשים המכירים אותו רק על ידי הקאפיע שמצאו אצלו זהו בעצמו הוכחה שמצאוה אצלו וגם כיון שהמשרת מאכסניא שעומד בה תמיד אמר כי ביום הקדום היה שם מרדכי רוט"ב ושלח על ידו סחורות לעיר ווארשא ע"י הבאהן והקוויטאציע היה בשמו הנ"ל וגם אם לא נזכר בה שם אביו רק שם כינויו הרי שם המשפחה מהני שפיר כמ"ש הב"ש סקנ"ח בשם רשד"ם ובתשו' ב"י דיני משאל"ס סימן ב' פסק דעדיף משם אביו אם כן איכא הוכחה ורגל"ד שזה הוא ההרוג שהרי בעלה היה אגענט מן סוחר מווארשא ואיך נחוש לשאלה שהשאיל הקאפיע גם כן לאיש שהוא גם כן אגענט מסוחר מווארשא שהרי ד"ז דומה לשאלה דיחיד וכבר פסקו האחרונים דבכה"ג לכ"ע אין לחוש לשאלה. וגם אין לחוש שמא בהאכסניא האחרת היה בעלה ואח"ז נזדמן שהיה בעיר הנ"ל עוד אחד ששאל הקאפיע מבעלה ונזדמן שהרג א"ע באכסניא אחרת שבאותה העיר שגם זהו דבר שאינו מצוי וטפי יש לתלות שזהו בעלה שהיה מקודם בהאכסניא שרגיל להיות בה:
5
ו׳ובענין נאמנות ערכאות הארכתי בתשו' לק' מעדניצא והעליתי דגם מה שהם שואלים מהמשרתים וכדומה הוא בכלל מסל"ת כיון שאין להם נ"מ לגבי דיני ישראל והבאתי ראיות מדברי הר"ן בחידושיו לנדה ל"ג ומתשו' מהר"ח א"ז סימן ע"ו והארכתי בזה לדחות מ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סימן נ"ה להחמיר בזה ועמ"ש בתשו' ח"ס א"ע ח"ב סימן קל"א קל"ב ואכמ"ל ועל כל פנים במה שהודיעו תחלה לרב הממשלה לצורך קבורה והמעטריקא בזה בודאי יש להקל והרב הנ"ל הודיע גם כן במסל"ת להרב השני מה שאירע בעירו בימים שעברו ובצירוף אומדנא שנאבד זכרו זה כמה וגם מה שביקש מאביו לרחם על ילדיו ונזדמן באותן הימים ומאותה העיר ממש שנהרג שם איש כזה ובצירוף שאר טעמים שכתב הגאון ר' מרדכי דוב נ"י הנני מסכים להתיר את העגונה ויושיבו ב"ד של ג' ויתירוה להנשא. והנלע"ד כתבתי:
6