שו"ת מהרש"ם חלק א ק״כTeshuvot Maharsham Volume I 120
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אפרים סטאניסלאבסקע נ"י אבד"ק מיאסקיבווקא, ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט שכ"מ שנסתכן מאד ולא הי"ל בנים והי"ל אח איש רע בליעל ואשתו אשת נעורים אלצה עליו בבכיות שיגרשנה בג"פ ולא רצה ואח"ז באה האשה בלילה לפני רו"מ בבכיות לדבר על לב בעלה ליתן לה גט וכן עשה וסידר גט בלילה בשם יודל שהוא קצה"ש יען שהקפיד שלא לקרותו גם לתורה יהודא מפני שאביו היה שמו יהודה ליב ואח"ז בבקר סידר גט ב' וכתב שמו אידל שכ"ה בשו"ת צ"צ החדש סימן רל"א ואח"ז נודע אחר שהשכ"מ של"ח שאחד מקרובי האשה שילם להסופר שכר הגט וחושש רו"מ עפ"ד התו"ג סימן ק"כ סק"ו ופת"ש סוף סק"ב דבכה"ג הגט פסול ונחרד רו"מ מאד שלא תשאר האשה זקוקה לחליצה:
2
ג׳הנה בחנם חרד כל החרדה והגט כשר מטעמים שאבאר והנה מ"ש רו"מ לצדד עפ"ד הרא"ש שבא"ע סימן כ"ח סי"ט דהשואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה דמקודשת דאנן סהדי דגמר ומקני כבר קדמו בשו"ת חא"ש להג' מהרש"ק סימן צ"ד באמצע התשובה וחולק מטעם זה על התו"ג ואף דלפמ"ש שם ליישב הא דהוצרכו רבנן לאקנויי לבעל היכא דהאשה נותנת שכר סופר משום דהאשה מתגרשת שלא ברצונה דטב למיתב וכו' ומוכרחת לכך ואינה מכוונת בלבה להקנות לבעל לולא תקנת חז"ל אם כן לפ"ז דוקא היכא דקרובי הבעל משלמים מהני משא"כ היכא דמשלמים קרובי האשה די"ל דגם הם עושים שלא ברצון לבם אבל מלבד שברסי' קל"ג פסק בפשיטות דלית מאן דחש לחומרת התו"ג ובין בשילם אבי הבעל ובין בשילם אבי האשה יש להקל ע"ש וגם גוף סברתו דגבי אשה אינו ברצונה זה ל"ש בנ"ד שבכתה ועשתה השתדלות שיגרשנה כדי שלא תהא זקוקה ליבם ומה גם שבזה"ז הרי מקבלים עליהם בחרם שאם יעמוד מחליו יחזור וישאנה א"כ בלא"ה ליכא האי חששה וגם גוף ראייתו מהא דהוצרכו לתקנת חז"ל י"ל משום דאתתא לא ידעה לאקנויי בכה"ג שחוזר ונותן לה וד"ז תלוי באשלי רברבי למעיין בתוס' ורשב"א ור"ן (לדף כ"א) אם למסקנת הש"ס הוא משום הפקר ב"ד או משום דבאמת האשה מקנית לבעל וגם י"ל דלכתחלה אין לסמוך אהא דבסתמא מכוון להקנות וסתם נשי לאו דינא גמירי אבל גם בגוף הדבר יש לפקפק ע"פ דברי הט"ז באו"ח סימן י"ד סק"ו ומג"א סימן תרנ"ח סק"ג ומחה"ש ויד אפרים שם דהיכא דבעינן שיהיה שלו ממש ל"מ הך סברא א"כ קשה להקל בגט דבעינן שיהיה וכתב ונתן משלו וגם מ"ש בחא"ש שם דבקנין העיקר הוא סמיכת הדעת והמעשה רק להעיד על מה שבלבו כבר דחיתי ד"ז בחיבורי לחו"מ סימן קצ"ד והבאתי סתירה מהרמב"ם פ"ה ממכירה הי"ג ובכ"מ פי"א ה"ז ע"ש בזה אבל הנה בשו"ת ספר יהושע סימן צ"ה האריך והעלה דכיון שהסופר מקנה לבעל הנייר ודיו וכלי הכתיבה והבעל עושהו שליח לכתבו והוא מקבל עליו כן אין חשש במה שאחר משלם שכר הסופר דהוי כפורע חובו של חבירו כיון שמשלמים לו אחר הכתיבה כנהוג ע"ש היטב וכן הראינו בשד"ח מערכת גט סימן ט"ו אות ד' שהביא בשם צ"צ החדש דשקיל וטרי בד"ז הרבה ופסק דגם אם אבי האשה שילם שכר הגט יש להקל ע"ש ובפרט בנ"ד שהסופר הקנה לבעל הגט גם אחר כתיבתו כפי שכתב רו"מ וגם הקרוב היה עומד שם פשיטא דיש להקל דהוי כנתן הוא במתנה חלקו כמ"ש כה"ג בתוס' כתובות (ק"ח סוע"ב) ד"ה הפוסק וכו' אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא עצמה התנית עכ"ל וע"ע כה"ג בב"י חו"מ סוף סימן רי"ב בישוב שיטת רמב"ם וסוף סימן של"ג בשם תשו' הרמב"ן ובתשו' מהר"ח א"ז סוף סי' נ"ב וסימן נ"ג. ולכן הגט כשר בנד"ד ובפרט במקום עיגון. והנלע"ד כתבתי:
3