שו"ת מהרש"ם חלק א קכ״בTeshuvot Maharsham Volume I 122
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה שלום נ"י רב בק"ק פרעלוקא ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שעשו מקוה חדשה ממי גשמים מקוה בצד מקוה כמו שכתוב בתשו' ח"ס ולאשר עומדים במרחץ בחדר הזיעה מתקבץ מים ששופכין המזיעים עליהם ונבלעים בכותלים ומנטפים דרך הכותלים להמקואות ויש לחוש שנוטף שיעור ג' לוגין הפוסל במקוה קודם שמתקבץ מי גשמים כשיעור מ"ס ורו"מ צידד להתיר עפמ"ש הש"ך סי' ר"א סקצ"ו בשם הראב"ד והב"ח דהמשכה בלא כונה אינה פוסלת אפילו בכולה אך שחזר ופקפק דאף דהאנשים שופכים בלא כונה שינטף למקוה מכל מקום הרי הוי פסיק רישא ואף דלא ניחא ליה הרי בשאר איסורים גם פ"ר דלא ניחא ליה אסור עכ"ד:
2
ג׳הנה לכאורה היה נראה לצדד דמה בכך דהוי פ"ר מכל מקום הרי נמשכו בלא בכונה ואטו יש איסור בהמעשה עצמה דנימא דפ"ר אסור כמו במלאכת שבת וכדומה הרי כאן גוף המעשה אין בה איסור אלא שהמקוה נפסלת בכך וכיון דבלא מתכוון אינה נפסלת אם כן הכי נמי בזה ותדע דהא ר"ש מכשיר בכל שאובין בלא כונה כדאיתא בפ"ב דמקואות מ"ו ונראה מדברי הר"ש בשם תוספ' דגם בפסיק רישיה שרי אבל מדברי הרא"ש פ"ד דמכשירין מ"א מבואר דגם לענין הכשר משקין היכא דא"א בלא אלו המים בשעת עשיית מלאכתו הוי כאלו אחשבינהו מידי דהוי אמלאכת שבת דכל פ"ר הוי כמתכוון ע"ש וצ"ל דהתוספות ור"ש הנ"ל היינו נמי בדלא הוי פ"ר אבל בגוף דברי הש"ך הנ"ל כבר כתבתי בתשו' לארץ הגר דבמחכת"ה של הש"ך לא העתיק דברי הב"ח כהוגן שהרי מבואר בב"ח שלא כ"כ רק לשי' הראב"ד והוכיח שם דהרא"ש והטור לא ס"ל כן שהעיקר לדינא כדעתם ובזה ישבתי דברי הרא"ש שבסעיף מ"ז שלא הקיל מטעם זה דהרא"ש לשיטתו אזיל וגם הבאתי מלשון בעה"נ להראב"ד בשער המים דמפורש דדוקא בבאו המים מאליהם אף שהלכו דרך כלי כשר בכה"ג שהומשכו אבל היכא שהמים נשפכו ביד"א ונעשו שאובין אף שנמשכו אחר כך בלא כונה לא הוכשרו ולכן בהא דסמ"ז גם לשיטת הראב"ד אין להקל מטעם זה והארכתי בזה ולכן בנ"ד אין שום צד להקל מהך טעמא. וגם מ"ש דכיון דארבעה כלים אין מצטרפין מלבד שאי אפשר להבחין אולי מכלי אחד נשפכין ג' לוגין והם נבלעים בהכותלים ונוטפין למקוה וגם כיון דהוי פ"ר יש לומר דהוי כמכוון לרבות כמש"ל וגם כבר הביא רו"מ מהח"ס סימן ר"א דמה דלא ניחא ליה מצד הדין אינו בכלל לא ניחא ליה:
3
ד׳והנה מה שחשש רו"מ גם אם יהיה גשם שוטף ויתמלא שיעור מ"ס להמקוה קודם שיזלו מהכותלים שיעור ג' לוגין דמכל מקום יש לחוש לדעת הרמב"ם דסבירא ליה דמים טמאים אפילו קורטב פוסל המקוה ובנ"ד הזיעה מתהוה מתמצית מים טמאים או דיש להקל כדעת ש"פ שבש"ך סקנ"ט הנה לענ"ד יש לומר דגם לדעת רמב"ם יש להקל בנ"ד עפמ"ש בתשו' תשב"ץ ח"ג סימן כ"ג בביאור משנה דפ"ה דמכשירין בהא דזיעת הבורות וכו' שאין מכשירין דגם אם הזיעה על ידי רטיבות מים כיון שנבלע בכותלים יצא לו מתורת מים לענין הכשר ע"ש א"כ הכי נמי פקע טומאת המים על ידי זה ואף דבהג"ה מבנו הר"ש כתב דבנפלו מים על צדדי המגורה אף שפיה סתום בעפר יש להם דין מים והביא ראיה מהא דבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה דטמאה אבל לענ"ד התם אין הזיעה על ידי רטיבות הנבלע בכותל אלא שחום המים עולה למעלה ועל ידי זה הבית מזיעה אבל בנבלעו המים בעפר מטוהרים מטומאתם כדעת הרשב"ץ ואם כן בנ"ד גם לדעת רמב"ם יש להקל ואין הזיעה פוסל בפחות משיעור שלשה לוגין ולכן אם יוכלו למלא המקוה בשטף מי גשמים קודם שינטפו לתוכה ג' לוגין מהמים הנבלעים בכותלי המקוה יש להקל בפשיטות. אבל בדא"א בכך אין בידי להקל רק שישפכו חלב מקודם להמקוה חלק עשירית מן מ' סאה ולפי דעת הר"מ שי"ק סימן קצ"ט להחמיר בשיעור מקוה שיהיה י"ג איימער ורביע וזיידעל וחצי והוא חמשה מאות ושלשים ושנים מאס והוא שבעה מאות ותשעים ושמנה ליטער כזה 798 ליטער א"כ חלק עשירית עולה ערך שמונים ליטר חלב וכבר עלתה הבחינה לפני שבחלק עשירית חלב כל המים משתנים מראיתם ונוטים לחלב אם כן בכה"ג יש להקל דכל זמן שלא יגיע להמקוה שיעור מ' סאה לא יופסלו בשאובין וכבר העלה בשו"ת חסל"א סימן ס"ה דא"צ בשינוי מראה שיהיה דומה ממש ליין או לחלב וסגי במשונה ממראה מים לכן יש להקל כפי שכתבתי שוב כתב לי הרב הנ"ל כי לא כן גופא דעובדא אלא על ידי ששופכים מים בתנור של האבנים המלובנים שמהם נעשה הזיעה וההבל בבית המרחץ ועל ידי זה נדבק גם בכותלי המקוה הליחות ונוזל להמקוה וכן על ידי עשיית האמבטאות של מים חמין ועל פי זה חזר החשש לשיטת הרמב"ם דפוסל במים טמאים בפחות מג' לוגין. ומ"ש אם יש לחוש לדעת רמב"ם הנה גם בחשש של תורה קיימא לן דהלכה כרבים נגד יחיד ועתוס' תמורה י"ב ובש"ג פ"ד דב"ב דמוכח גם כן דלא ס"ל כהרמב"ם בזה דאם לא כן הרי גם בפחות מג"ל נפסל המקוה בזה"ז ומכל שכן בנ"ד שהוא רק חשש דרבנן כמו שכתוב בס' פתח הבית פ"א דמקואות דמדאורייתא הרי רביעית מים דחזי להטביל בו צינורות מקרי שיעור מקוה ואינו מקבל טומאה אלא דרבנן בטלוהו וע"ש בסוף הפרק עוד בזה שכתב ג"כ כן אם כן פשיטא דאין לחוש לדעת יחיד וערש"י פסחים (י"ז ע"ב) ד"ה בקרקע וכו' דמפורש כן וגם בגוף הדבר יש לעיין דלפמ"ש הכ"מ פ"ב מטו"א הכ"ו אם מי הגשמים שבאו בתחלה הם נקוים ועומדים אמרינן דקמא קמא בטל ודוקא אם המים המכונסים נגרים ועומדים מתטמא מן המים טמאים ולשיטת הראב"ד שם דוקא אם הוחזקו גם כן במי שפיכות ונשכח זכרם מתטמאים ע"ש וע' בתי"ט פ"ב דמכשירין מ"ג מ"ש בזה ומה שרמז להרמב"ם פ"ט הט"ז לא אדע מהו ואולי הוא טעות סופר וצ"ל פ"ה ה"ט שיש מזה סתירה לחילוק הכ"מ ובעכצ"ל כסברת הראב"ד דכל שאין במי גשמים מ' סאה אין מי השפיכות מתבטלים דגם המי גשמים שם שפיכות עליהם ונשכח זכרן לכן פסק הרמב"ם דמקוה שאין בה מ' סאה ונפלו לתוכן מים טמאים אפילו פחות מג' לוגין הכל פסול דגם המים הקודמים שם מי שפיכות עליהם ונשכח זכרן ואם כן לפ"ז בנ"ד כשעושין הצינור בשעת הגשמים שירדו למקוה אפילו אם ביני וביני קודם שתתמלא עם מ"ס יפלו לתוכה נטפי הזיעה מכל מקום בכה"ג שעושה לשם כך ומי הגשמים הולכין וזוחלין להמקוה בודאי ל"ש לומר שמים הקודמים נשכח זכרם וגם הרמב"ם מודה שאין המקוה נפסל בכך:
4
ה׳ועוד יש לדון בזה דהנה הרמב"ם רפט"ו מטו"א פסק דמים שבקרקע אינם מתטמאים אלא לרצון ומדברי הרמב"ם פי"ב מטו"א ה"ב וה"ג נראה דלא סגי בתלישת המשקה ברצון אלא בעינן שיגעו באוכלין לרצון ואף דהראב"ד שם כתב דסגי במה שתלשה בתחלה ברצון ובכ"מ העמיס גם בדעת רמב"ם כן מכל מקום במרכבת המשנה שם העלה בדעת רמב"ם דלא כהראב"ד ואף דמשקין טמאים מטמאים אפילו שלא ברצון היינו משום דהכשרו וטומאתו באים כאחד אם כן דוקא היכא דמטמא שלא לרצון אבל במים שבקרקע שאין מתטמאין אלא לרצון ולא תליא בהכשר שהרי המים מוכשרים הם ואפילו הכי אין מתטמאין אלא לרצון ואם כן יש להבין מ"ש הר"מ סוף פ"ה דמקואות דמקוה שאין בה מ' סאה ונפלו לתוכה פחות מג' לוגין מים טמאים נפסלת ובע"כ משום דהמים טמאים מטמאין המים שבמקוה והא אין מתטמאין אלא לרצון וצ"ל דניחא ליה לבעל המקוה שיפלו לתוכה מים עד שתתמלא כשיעור ואף דהשתא דמתטמאין לא ניחא ליה כבר כתבו התוספ' פסחים (כ"ו) גבי עלה עליה זכר ועוד בכ"ד דבכה"ג כיון דאם יהיה כשר ניחא ליה לכן פוסל (ובזה יש לומר טעמו של הרמב"ם שסיים דאם המקוה מ' סאה חסר קורטב ונפלו לתוכה פחות מג"ל מים אם חזר ונפל לתוכו קורטב מי גשמים כשר ותמה הב"י ע"ש ומ"ש ליישב הוא דחוק מאד ומה לי חסר קורטב ומה לי חסר סאה כיון שכך השוו מדותיהם דחסר קורטב פסול כדאיתא בר"ה (י"ג) ולפמ"ש יש לומר דכיון דחסר רק קורטב הרי לא לרצון שיפלו בתוכה יותר מהקורטב כי הוא ללא יועיל ואם כן אין המים טמאים מטמאים המקוה ואף שיש בתוכן קורטב מים שהוא לרצון הרי מתבטל הקורטב הזה בשאר המים הנופלים עמו בנפילתן יחד וכיון דרובו שלא לרצון אינם מטמאין המים שבקרקע כלל ולכן כשחזר ונפל קורטב מי גשמים חוזר להכשרו אך דמכל מקום לא הונח בזה דאם כן אם נפל רק קורטב מים טמאים יפסלו המקוה והי"ל להרמב"ם לחלק בכך וגם יש סיוע ממשנה פ"ז דמקואות מ"ב אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טמאים וכו' מקוה שי"ב מ' סאה חסר קורטב ונפל קורטב מהם לתוכו לא העלהו ופסלו בג' לוגין ומבואר דגם במים טמאים לא נפסל בקורטב) ועכ"פ בנידן דידן שממשיכין מתחלה מי גשמים בשטף שיש מהם הרבה די והותר כשיעור מ' סאה אלא שאי אפשר שיומשכו ברגע אחד דרך הצינור אבל הם יורדים בשפע בלא הפסק ובודאי אין בזה רצון שיפלו לתוכה טיפות הזיעה המתהוה על גבי הכותלים שאינם מים נקיים כלל ונמאסים והם נופלים שלא לרצון אם כן הרי שלא לרצון אין המים שבקרקע מתטמאין לשיטת הרמב"ם עצמו כיון שנפילתם להמקוה שלא לרצון ואין זה בכלל כל שתחלתו לרצון כמ"ש לעיל בשם מרכהמ"ש בשיטת רמב"ם וגם הרמב"ם מודה דהמקוה כשרה וכיון שכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם יש לסמוך על הסברות שהעליתי ולומר דבנ"ד גם הרמב"ם מודה. אולם במה שכתבתי למעלה מדברי פה"ב דמה"ת רביעית אינו מקב"ט הגם שכ"ה בראב"ד רפט"ו מטו"א אבל יש לפקפק בנ"ד דלמא נפלו נטפי הזיעה קודם שנפל רביעית מי גשמים להמקוה:
5
ו׳ובעיקר הדבר שכתבו הרא"ש ריש הלכות מקואות והר"ן בשבועות בשם ר"ת ותוי"ט פ"ב דמקואות מ"ה דאם נפלו ג' לוגין שאובין למקוה בתחלה פוסל מה"ת היינו רק למ"ד דכולו שאוב פסול מה"ת אבל למ"ד דכולו שאוב רק מדרבנן פשיטא דגם זה רק מדרבנן וע' בס' האשכול סימן נ' שהביא גם כן שיטה זו וכתב עלה שד"ז לא שמענו מרבותינו ולא נמצא בתלמוד ע"ש וגם מדברי הש"ג פ"ד דב"ב בסוגיא דצנור וכו' מוכח להקל ע"ש ותבין. ועפ"ז נראה דאם מכשירין המקוה בחלב או יין אף דלשיטת הראב"ד שינוי מראה פוסל רק מדרבנן ובמק"א העליתי שכ"ה גם דעת רש"י במכות (ג') אם כן יש לומר דל"מ להכשיר פסול של תורה מכל מקום הרי דעת הרמב"ן ורשב"א ונימוקי יוסף יבמות (פ"ב) נראה דסבירא ליה דשינוי מראה פוסל מה"ת וכ"ה דעת המבי"ט בק"ס והלבוש אם כן הוי ספק ספיקא להכשיר גם בנפסלה בשאובין בתחלה:
6
ז׳והנה מ"ש רו"מ דגם לשיטת רמ"א סמ"ד דאם המשיך תחלה מים פסולים ל"מ מה שהביא אחר כך רוב מים כשרים דבלא כונה יש לומר דמודה להקל והביא ראיה מהא דסמ"ז שכתבו הט"ז וש"ך דכיון שנתוסף יותר נטהר ברבים והמשכה. והקשה דהא אכתי קודם שנתמלא מ' סאה מהמעין נבלעו שאובין והוי כהמשיך תחלה ובע"כ דבלא כונה אינו פוסל אבל יש לפקפק דשאני הכא דבצירוף שהוא מעין אין לחוש לזה אבל מכל מקום נראה ראיה לדברי רו"מ מהא דפ"ב דמקואות מ"ז המניח קנקנים בראש הגג לנגבן וכו' דלר"י ב"כ וב"כ ישבר ובתוי"ט שם תמה על הרמב"ם שפסק כר"י והא אין המשכה כשרה אלא אחר רוב כשרים והניח בצ"ע ובתוס"ח שם תירץ משום דהכא לא נתכוון לכך ואף דיש לחלק בין בלא כונה דהתם ובין שלא במתכוון דהכא מכל מקום עכ"פ מוכח דאף דבכל שאובין גם שלא בכונה פוסל לדידן דלא קיימא לן כר"ש בפ"ד מ"ו שם ודברי הרע"ב שם בד"ה לנגבן וכו', שכתב דכיון דלא נתכוון לא נעשו שאובין סותרים למ"ש בעצמו אחר כך דהתם משום דהמשיכוה כשר ולא דמי להא דמ"ט שם דאין כל הכוונות שוות ועכ"פ מוכח דגם להרמב"ם דבעינן המשכה אחר שכבר היו רוב כשרים מכל מקום בלא כונה בכל גווני כשר וה"נ יש לומר בנ"ד:
7
ח׳ומה שכתב רו"מ שבזכרונו שראה באחרונים דפ"ר בדרבנן גם בשאר איסורים שרי הנה כ"ה בתשו' ח"ס חיו"ד סימן ק"מ והוכיח מדברי הרא"ש שבמג"א סימן שי"ד והמג"א כתב דנקט הכי משום שאר איסורים ומוכח דבשאר איסורים לכ"ע שרי אבל אני בהגהותי לאו"ח שנדפסו באונגרין כתבתי דלפמ"ש במחה"ש שם בכונת מג"א נדחה ראייתו וגם הבאתי מהתוספות מ"ק (דף ד' ע"ב) ד"ה מפני וכו' דמוכח להיפוך וע"ש ביד דוד והבאתי מהט"ז יו"ד סימן קמ"ב סקי"ד דמוכח כדעת הח"ס אבל בעיקר הדבר שהבאתי בתשו' הקודמת מדברי הרא"ש רפ"ד דמכשירין דבמה שהוא פס"ר מקרי מכוון שמתי אל לבי דיש סתירה לזה מתוספתא שבר"ש פ"א דמכשירין מ"ד על הא דנחלקו על המרעיד את האילן וכו' ונפלו מבד לבד ומים נופלין על הפירות דב"ה סברי כיון דלא מכוון להשיר מים אין כאן מחשבה וב"ש סברי כיון דאי אפשר זה בלא זה מחשבה הוא והרי הן בכי יתן ע"ש הרי דבסברא זו פליגי ב"ש וב"ה ואנן קיימא לן כב"ה דבכה"ג לא מקרי מחשבה ובעכצ"ל דדוקא בשוחה לשתות בפיו ובשפמו שבשעת שתייתו אי אפשר בענין אחר הוי כמכוון אבל התם שאחר רעידתו נופלים מן הבד השני על הפירות לא מקרי מכוון אף דהוי פס"ר אם כן בנ"ד שהשופך מים להעלות הזיעה למעלה במקום שמזיעין בגובה אלא שהזיעה נופלת גם על הכתלים ואחר כך נוזל הזיעה להמקוה שפיר הוי בלא כוונה ועוד נראה לפמ"ש הרא"ש פ"א דמכשירין מ"ג במשנה דמרעיד וכו' סוכה ענף אינו בכי יתן אף אם היו תחתיו פירות תלושין כיון שלא נפלו המים מן הענף שהרעיד על פירות בלי הפסק הואיל ונפלו מן השני שלא ברצון הבעלים וב"ש סברי דמיקרי ברצון הואיל והרעידה הראשונה להוציא משקין וכו' עכ"ל, ומבואר דלב"ה בכה"ג יש הפסק בינתים ולא נפלו מהמקום שהוא מרעיד להפיל שם מקרי שלא לרצון אף שתחלתו על ענף הראשון היה ברצון אם כן הכא נמי בנ"ד שהזיעה עולה למעלה על התקרה כנראה בחוש והוא מתכוון רק שיעלה למעלה אלא שחוזר ונופל על הכותלים אם כן מקרי שלא לרצון אם כן לשיטת הרמב"ם עצמו דמים שבקרקע אינם מתטמאים אלא לרצון אין חשש בנ"ד וגם יש לדון בזה עפמ"ש רש"י זבחים (צ"א ע"ב) בד"ה הא ר"ש וכו' ואם תאמר פס"ר הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקות מאד הילכך א"נ מכבה בטיפין גסות דשא"מ הוא ע"ש וכ"ה בש"ג שבת פר' האורג ומוכח דאף על גב דהשתא פ"ר הוא מכל מקום כיון דאפשר לעשות המעשה באופן שלא יהיה פ"ר מקרי דשא"מ גם כשעושה באופן שהוא פ"ר [א"ה בהמ"ח כ"ה בחי' הרשב"א שבת פר"א האורג ובמה"צ ביארתי בזה דברי הירושלמי פ"ו דתרומות התמוהים בהא דאיתא שם דמותר להדליק נר חנוכה בשמן שרפה ודוקא היכא דלית ליה שמן אחר אבל אי אית ליה שמן אחר אסור והוא תמוה כנודע ולפי הנ"ל א"ש דהא כ"כ המפורשים הטעם דמותר באם לית ליה שמן אחר משום דמלל"נ ולכאורה הא יש לו הנאה"ג דנהנה מפרוטה דר"י וע' תוספות שבועות (מ"ד) דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכ"כ האחרונים דגם במצוה דרבנן איכא הנאת פרוטה דר"י אבל יש לומר דהוי דשא"מ ומוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו כדאיתא בשבת (כ"ט) רק הא הוי פסיק רישיה ובכה"ג אסור אף באינו מכוון אבל אפשר להדליק בשעה שאין שם עני וכמ"ש התוספו' שבועות הנ"ל דיוכל להיות שיתקע בשעה שאין שם עני ע"ש ואם כן אפי' מדליק בשעה שיש שם עני הוי דשא"מ ול"ה פס"ר דהא אפשר בהיתר וכנ"ל וזהו היכא דלית ליה שמן אחר אם כן אינו מתכוון רק לקיום המצוה והוי שפיר דשא"מ ומותר אבל אם יש לו שמן אחר והוא מתכוון להדליק דוקא בשמן שרפה ושוב הוי דבר מתכוון ושפיר אסור] אם כן הכי נמי בנ"ד כשיעשו על גבי המקוה תקרה באופן שלא יגיע לכותלי המקוה שום זיעה הרי לא יפול מהזיעה לשם אם כן שוב גם עכשיו הוי דשא"מ ובצירוף כפי שכתב כת"ר שעשו סילונות מאבנים וצימענד סביב כותלי המקוה שיזל הזיעה מן הכותלים להם ולא למקוה אך שאינו מועיל לגמרי אבל עכ"פ איכא הוכחה וגי"ד דלא ניחא להו בכך ולכ"ע מהני בכה"ג שיוחשב כשלא לרצון:
8
ט׳ומה ששאל אם מים זוחלים מטהרים השאובין והביא בשם תשו' ב"ש ח"ב סימן ע"ו שחולק בזה על הח"ס ודעתו להקל אבל לא כן הוא דשם הביא רק דעת הח"ס דמי גשמים זוחלין מקב"ט ועל זה חולק עליו אבל להכשיר השאובין מבואר בב"ש סימן פ"ו שהדבר ברור שאין מכשירין והביא כן בשם מהרי"ט סימן י"ח שכ"כ להדיא וע' בשו"ת ר"מ שיק יו"ד סימן קצ"ח שהאריך להוכיח שד"ז הוא מחלוקת הראשונים ובמהרי"ק שרש קנ"ו מפורש להחמיר וסיים שאין להקל בזה וע"ע בנח"א שבאשכול סוף סימן נ"ג שהעיר בקצת ראיות של הר"מ שיק אבל לא ביאר יפה. אך באם הזחילה לא תהיה ניכרת לעין הרואה אף שיבורר שבמשך איזה שעות מתמעטים המים אינו בכלל זוחלין כנודע וכבר ביארתי דיש להקל על ידי החלב גם אחר שיופסלו בהשאובין במיעוטן וגם נתבאר שאין לחוש בזה מכח שיטת רמב"ם דבמים טמאים פוסל גם בפחות מג"ל. והנלע"ד כתבתי:
9