שו"ת מהרש"ם חלק א קל״טTeshuvot Maharsham Volume I 139
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יצחק צבי אמסעל נ"י מו"צ ד"ק סטראפקיב בארץ הגר. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנשא גרושה ותיכף בבעילה ראשונה רמ"ת על הסדין וכתונת של הבעל ויען שלא ידעו חשש איסור רמ"ת ספרה ז' נקיים וטבלה וחזרה וראתה מ"ת עד ה' פעמים בל"ט ואחר זה דרשה ברופאים ועל ידי זה נודע הדבר והרופא עשה הבדיקה המבואר בתשו' א"ש שלקח גוממי העשוי כמדה הראויה לבדיקת נשים ועליו כרך מוכין וואטע ותחב בעומק ויצא נקי ומזה שפט שאין לה שום חולי והגם שאמרה שמרגשת כאב לא האמין לה ולפי דברי האשה ישבה עם בעלה הראשון ערך חצי שנה ולא אירע לה בשום פעם אחר הבתולים וכעת פסק וסתה ועוד לא הוכר עוברה אבל לפי דעתה נתעברה. עכת"ד השאלה:
1
ב׳והנה מ"ש רו"מ מדברי הש"ך סימן קפ"ז סקי"ד שהחמיר כדעת רש"י דבבעל ראשון ל"מ בדיקה הנה הגם שבשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן י"ב ביאר יפה כונת הש"ך ושכ"ה בביאור הש"ך על הטור מכל מקום הרי הש"ך עצמו סיים דכל האחרונים מקילים ובתשו' אמונת שמואל סימן נ"ז נשאל ממהר"ם זיסקינד בזה והשיב להתיר וגם בתשו' מהרמ"ז בעצמו העתיק תשובתו והגם שלא ירדו לעומק כונת הש"ך בכ"ז הנה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סימן ס"ה ביאר כונת הש"ך בענין אחר ובכ"ז הביא מתשו' שב יעקב והגאון מאמשטרדם שעשו מעשה להקל בזה ודלא כהש"ך והוא העלה דהיכא דאתחזקה בביאות של היתר שדעת הר"ח להקל ברמ"ת אף שבסה"ת חולק עליו ולא קי"ל כותיה מכל מקום לדעת רש"י ז"ל דמודה לסמוך על הבדיקה ומכל שכן באשה שיש לה וסת ע"ש ואף שבנ"ד העיר רו"מ דלא מקרי הוחזקה בביאות היתר כיון שבבעל זה לא הוחזקה בהיתר רק בבעלה הראשון ואפשר דאצבע של בעל השני גורם ד"ז. אבל מכל מקום הרי יש לה וסת וגם הרי לא בדקה קודם תשמיש וכבר כתבתי בתשו' מדברי האשכול הלכות נדה סימן מ"ח שהביא דעת י"א להתיר בלא בדקה ק"ת וזהו כדעת הפרישה וכ"ה בבעה"נ להראב"ד ודלא כהאחרונים שרצו להעמיס כונה אחרת בדברי בעה"נ ואף שהאשכול חולק עליו מכל מקום הרי הח"ס סימן קס"ד העמיס כן בדעת רש"י אם כן ממ"נ אליבא דרש"י יש להקל וגם עכ"פ חזי לאצטרופי להקל על ידי הבדיקה וע' תשו' תשב"ץ ח"ד טור א' סימן מ"ט שפסקו הר"ש דוראן ועוד גדול אחד להתיר על ידי בדיקה גם לבעל ראשון אך דרו"מ פקפק בהיתר בדיקת הא"ש בנ"ד על פי דברי הנו"ב מ"ק סימן מ"ג ומ"ת סימן צ"ג שחידש דלבעל ראשון ל"מ בדיקה כשלא מצאה על הצדדים כלום דשמא אין כל האצבעות שוות וגם לשיטת הב"י דאין לחוש לזה להחמיר מ"מ בנ"ד שלא ראתה בהיותה עם בעלה הראשון איכא הוכחה לזה וגם הב"י מודה דיש לחוש לכך ויפה העיר בזה. והנה בגוף דברי הנו"ב כבר כתב בתשו' א"א שם דבתשו' מיימוני להל' אי"ב סימן ג' מבואר כהב"י וז"ל ועתה נראה לי דאפילו בדקה עצמה על ידי שפופרת ולא מצאה דם כלל תוכל לשמש אחר כך דלמא נתרפאית שהרי על ידי הכנסת שפופרת רגילה לראות כמו על ידי אצבע דאם לא כן מה הועילו חכמים בבדיקה זו הלא שמא לא תמצא דם כלל א"ו על ידי השפופרת רואה תדיר כל זמן שלא נתרפאת ועל היתר זה ראוי לסמוך אפילו לבעל נפש וכו' עכ"ל ומבואר דגם בלא ראתה כלל מהני הבדיקה ובאמת שכבר הביא מזה הש"ך סקי"א ופסק גם כן כן אך שנראה מדבריו שדעת הפוסקים דגם בלא נמצא כלל תלינן שבא מן הצדדים ואחר כך הביא בעצמו מתשו' מיימוני הנ"ל דטעמא משום דתולין שנתרפאה וכבר האריך בזה הסד"ט סק"ו אך דמכל מקום בנ"ד שלא ראתה תחת בעלה הראשון יש לומר דלא תלינן להקל על ידי שפופרת אבל הנה בתשו' הנ"ל הבאתי מהספר חסידים סימן תתשכ"ג דגם ברמ"ת לפעמים הוא רק מפני שבועל בכח ועצתו שיבעול שלא בכח ובהכנסת מקצת האבר ולא תראה עוד ע"ש ואף שאין לסמוך ע"ז ברמ"ת גמורה אבל בנ"ד שבדקה בשפופרת שוב יש לסמוך על עצת הס"ח הנ"ל ולנסות אולי לא תראה עוד על ידי שינוי באצבע. ועוד דלפמ"ש בתשו' ח"ס סימן קפ"א ליישב דברי הב"ח שכתב דגם בלא נמצא כלל תלינן שבא מן הצדדים והביא מרמב"ם סופ"ד דמפורש כהב"ח וביאר הדברים על נכון ואף שגם הסד"ט סוסק"ו הביא מדברי רמב"ם ונדחק בזה והוכיח מהראב"ד להיפוך הנה הח"ס שם ביאר ליישב כונת הראב"ד דלק"מ וגם השוה דברי תשו' מיימוני שלא יסתור לזה ותוכן דבריו דאדרבא כיון דאין האצבעות שוות תולין בחיכוך בצדדים שעל ידי זה מתהוה הדם באצבע זה ולא באחר אם כן לפי זה גם בנ"ד ליכא הוכחה ממה שלא ראתה מבעל הראשון דאדרבא תולין בזה שאין האצבעות שוות ע"ש ותבין. וכה ראיתי בשו"ת הרי"מ יו"ד סימן י"ב שהאריך לפקפק הרבה בענין בדיקת הא"ש ושגם הא"ש לא התיר אלא בצירוף שהרגישה כאב בשעת תשמיש. והנה גם לפי דבריו הרי בנ"ד מרגשת גם כן כאב לפי דבריה ומכחשת דברי הרופא שאמר רק בהשערה בעלמא ועוד דכל פקפוקו שם מפני שבדבר רך אי אפשר להכניס כל כך בעומק הראוי אבל בזה"ז שעושין מן גוממי והוא נכנס בעומק הראוי גם הוא מודה שהבדיקה מועלת:
2
ג׳והנה כפי ציור השאלה שנתעברה ויגיע זמן היכר העובר כבר הביא רו"מ דברי הנו"ב מ"ת סימן נ"ה שהתיר בזה כל זמן שתהיה מעוברת ומינקת והחוו"ד סק"ג חולק והנה כל טעמו של הח"ד משום דחיישינן שבא הדם מחמת חימוד ולזה אין השפופרת מועיל וכפי ציור השאלה שפסקה ראייתה על ידי שנתעברה ואם יבורר על ידי היכר הולד שנתעברה יוודע למפרע שנתעברה מעת שפסק וסתה והרי ג' חדשים הראשונים קשה תשמיש לאשה כדאי' בנדה (ל"א ב') ואפילו הכי רמ"ת אם כן איכא הוכחה שאין הדם שלה על ידי חימוד אם כן באשה זו שפיר יועיל היכר העיבור להתיר בכל זמן הנ"ל גם לשיטת הח"ד ועוד שהרי אומרת שהרגישה כאב וצער בכל תשמיש אם כן לא בא מחמת חימוד ובאמת שבאשכול סימן מ"ח פסק כהמחמירים דל"מ בדיקה בבעל ראשון דחיישינן שמא מחמת חימוד תשמיש ראתה דם וכיון דבשפופרת ליכא חימוד אין להקל על ידי בדיקה אלא לשלישי משום דליכא תקנתא אחריתא לא חיישינן לחימוד ע"ש אם כן לשיטת המקילים דמהני בדיקה גם לבעל ראשון בע"כ ס"ל דגם שלא להוציאה מבעל ראשון לא תלינן בחימוד אלא דמכל מקום יש לחוש לחולי דממלאת ונופצת לשיטת הח"ד ומה"ט ס"ל דגם בימי עיבור יש לחוש אם כן בנ"ד שבדקה בהכנסת הגוממי שהוא בדיקת הא"ש ולא ראתה ליכא נמי הך חששא ובזה אין מקום לחוש מפני שראינו שבבעל ראשון לא ראתה ואיכא הוכחה שאין כל אצבעות שוות שהרי הח"ד עצמו כתב דנגד חשש חולי שממלאת ונופצת ליכא למיתלי בשינוי אצבעות כלל דבכל דבר שמכניסים למקור מחויב הדם לצאת משם ולכן לענ"ד גם הח"ד מודה בנ"ד להקל כל זמן העיבור והנקה:
3
ד׳אך שלא נתבאר במכתבו אם האשה עצמה השגיחה בעת בדיקת הרופא בהכנסת הגוממי שלא היה שום דם על המוך דהרופא ודאי שאינו נאמן ובאופן זה צריכה שתבדוק עוד הפעם כן ואז תהיה מותרת עכ"פ כל זמן עיבור והנקה וגם בלא"ה כבר האריך בשו"ת זית רענן ח"ב חיו"ד סימן י"ט ובנה דיק על כל דברי הח"ד וסתר ראיותיו והעלה דהעיקר כדעת הראשונים עיין שם היטב:
4
ה׳והנה רו"מ הביא דברי המנ"י שחידש דגם בראתה ג"פ מ"ת בליל טבילה מותרת לשמש בשאר הלילות והביא מדברי הח"ס סימן קפ"ג שהחזיק בדעתו אלא שסיים שמתשו' הרשב"א סימן תתל"ט ל"מ כן ורו"מ כתב דמ"ש הרשב"א ואם הורגלה לראות סמוך לטבילתה כל שעת תשמיש הראשון וכו' ר"ל תשמיש הראשון ששימשה ליל ב' אחר טבילה שהרי אסורה לשמש שנית בל"ט אם כן אין סתירה משם אבל הנה באשכול שם כתב וז"ל ומינה איכא למילף אם ראתה לעתות קביעות בשעת תשמיש כגון בליל טבילתה ובינתים לא ראתה תפרוש פעם אחרת בל"ט ואם לא ראתה בו א"צ עוד לחוש לל"ט כדאמרינן גבי ווסתות ראתה ליום מיוחד כגון בר"ח וכו' ואם שמשה ג"פ בל"ט וראתה מתשמיש זה ובינתים לא ראתה הוקבע ראייתה בתשמיש בל"ט ולא תשמש עוד בל"ט אבל בשאר הימים מותרת וה"נ תניא אם יש לה וסת תולה בוסתה כלומר אם רמ"ת בעונות קבועות תולה בוסתה ולא תשמש עוד בעונות אלו עכ"ל וע"ש בנח"א בביאור הדברים ועל כל פנים מבואר דדוקא בלא ראתה בינתים ששמשה בינתים קודם שרמ"ת ג"פ אז תולה בוסתה שבל"ט אבל בסתמא אסורה בכל הלילות:
5
ו׳ומ"ש רו"מ להוכיח כהמנ"י מהא דמותרת לבעל ב' בלא בדיקה ותלינן דלאו כל אצבעות שוות ואי נימא דטעמא דרמ"ת משום חימוד א"א לחלק בין אצבע לאצבע ולא בין כח לכח ובע"כ דתולין כדי שלא להוציא אשה מבעלה דעיקר החשש שמא ע"י הדוחק בכח או אצבע העב שכיח שיבא הדם יותר באצבע זו מבחברו ותולין גם במלתא דלא שכיח א"כ ה"נ יש לתלות במעשה הטבילה ג"כ להקל במכ"ש ממה שתולין להחמיר יותר בל"ט. והנה מ"ש דלענין חימוד אין לחלק בין אצבע לאצבע ליתא שהרי מבואר ביומא (כ"ט ע"א) למה נמשלה אסתר לאילה וכו' רחמה צר וחביבה וכו' וה"נ יש לומר דכל מה שהאצבע עב יותר יותר יש חימוד גם לאשה ועל כל פנים כיון שמדברי האשכול מוכח להחמיר א"א לסמוך ע"ד המנ"י והן אמת שראיתי בדג"מ מהד"ק שפסק ג"כ כהמנ"י אבל גם הוא לא ידע מדברי האשכול שהוא רב קדמון. ולכן אין להקל בזה:
6
ז׳אולם מה שנתבאר לעיל להקל בימי עיבור והנקה בצירוף הבדיקה הדבר פשוט דאחר עבור זמן הנ"ל תחזור לאיסורה ואין להקל על פי בדיקת הא"ש שעשתה דכיון שהיתה כבר מסולקת דם בזמן ההוא כפי טבע הנשים שבזה"ז אף שאין סומכין ע"ז להקל וע' בשו"ת רע"א סימן קכ"ח באמצע התשו' מכל מקום יש לחוש עפ"ז להחמיר דשמא עי"ז לא נמצא דם על המוך ולכן תצטרך אז לעשות שנית הבדיקה ובצירוף עצת הס"ח נוכל להקל:
7
ח׳והנלע"ד כתבתי:
8