שו"ת מהרש"ם חלק א ק״מTeshuvot Maharsham Volume I 140
א׳להמופלג החריף מו"ה זאב אביגדור פונק נ"י מטארנא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד ששאל אם מותר לעשות בראזע פולווער בשבת הנה בתשו' א' הארכתי בדין עשיית מי זאדע ביו"ט והעליתי דאסור גם על ידי עכו"ם דהוי כמוליד כהא דאו"ח סימן ש"כ ס"ט דאסור לרסק השלג והברד דהוי כמוליד והרי אפי' מוליד ריחא אסור ומכ"ש בזה והבאתי מפלוגתת רמב"ם וראב"ד שבסימן תק"ב בהא דאין מוציאין אש מעצים ואבנים ושגם הרמב"ם מודה דאיכא בזה משום מוליד ועוד מכמה טעמים העליתי שם לאסור וגם בנ"ד יש לומר דאיכא משום מוליד כח חדש ואף דהתם מתהוה מים או אש הנראה לעינים מכל מקום גם כח הרתיחה נראה לעינים ולא גרע ממוליד ריח דאסור. והן אמת דבשו"ת שערי צדק חא"ח סימן ל"ו כתב להקל אבל הנה מ"ש דבמאכל ליכא משום מב"פ במחכ"ת נעלם ממנו דברי הירושלמי שבת פ"ז דמפורש דאיכא משום מב"פ וגם מ"ש דלא דמי לשריית מלוחים ולא מקרי מתקן לא הרגיש מהחשש שכתבתי וגם בלא"ה יש לומר דמחזי כמבשל על ידי שמתהוה רתיחת המים ועל כל פנים איכא משום עובדא דחול וע' שבת (ע"ד ב') האי מאן דארתח כיפרא חייב משום מבשל מהו דתימא כיון דהדר ואקושי אימא לא קמ"ל הרי דאפילו בישול לפי שעה מקרי בישול והנה בשו"ת גו"ר הספרדי כלל ג' סימן י"ד התיר לרחוץ בבורית בשבת אף על גב שעושה רתיחה והוי כעושה בריה חדשה מכל מקום כיון שאינו אלא לשעה לא מיחשב נולד והביאו רו"מ אבל הנה בח"צ סימן צ"ב הוכיח מהא דעצי בשמים מוללו ומריח והקשה הא מוליד ריח באצבעותיו ובע"כ דבבשר אדם ליכא מוליד ריח ובודאי אינו אלא לפי שעה ובע"כ דס"ל דאין חילוק וגם מהא דפ"ד דביצה אין מוציאין האש וכו' ובתוי"ט בשם רמב"ם שמחככין האבנים זב"ז והאש יוצא ובודאי גם אם אינו מדליק בו דבר אחר ונכבה מיד אסור ובע"כ דלא כגו"ר וגם בונה לפי שעה הוי בנין כמ"ש בירושלמי פ"ז דשבת והנלע"ד כתבתי (ועמ"ש בהגהותי לאו"ח סימן תק"ט ויש לדון משם לכאן וקצרתי):
2