שו"ת מהרש"ם חלק א קמ״בTeshuvot Maharsham Volume I 142
א׳להרב וכו' מו"ה מנשה קאפלער נ"י מבריגעל
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבשלו לצורך חשיב"ס בשר בהמה כשרה בלא מליחה ואחר שפינו התבשיל והדיחו הקדרה חזרו וחממו בה מים תוך מעל"ע ושכחו ושפכו מהמים לתוך תבשיל חלב עד שלא היה בהחלב שיעור ס' גם לפי ערך הדם ונסתפק אם החלב מותר בהנאה אי נימא דלענין בב"ח הרי הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואף שהטעמים אסורים משום דם הרי דם שבשלו דרבנן אם כן אפילו אם נאסר גם משום בב"ח מדרבנן הרי מותר בהנאה והביא מתשובת ב"ש או"ח סימן נ"ה ומתשובת טטו"ד תליתאה סימן קפ"א להיפוך מדברי תשובת ב"ש וגם הביא מתשו' שו"מ תליתאה ח"ג סימן קל"א ומהחמ"ד הל' בב"ח סימן ל"ה:
2
ג׳הנה מה שהביא רו"מ מהשפ"ד סימן ע"ו ס"ק כ"ג שדיבר מספק זה הנה לענ"ד הדבר ברור דהחלב מותר בהנאה משום דלגבי איסור בב"ח הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא שהרי טעם הבשר נקלש על ידי הטעמים ואינו אסור אא"כ היה כבר אסור מקודם ומה שיש בזה איסור דם אפילו אי נימא דבתחלת בישול אסור הדם מן התורה מכל מקום הרי איסור בב"ח אינו אלא דרך בישול ולשיטת הריטב"א חולין (ק"ח) כל זמן שלא נתבשל כמאב"ד ליכא איסור תורה וע' בשו"ת ב"א יו"ד סימן ל' ובמק"א הבאתי מתוספתא פ"ג דמכות המבשל בב"ח ה"ז חייב וכו' כמה יתבשל ויהא חייב כדי שיהא נאכל משום בישול וכו' ע"ש ואם כן כיון דגם באכילה אינו אסור אלא דרך בישול בעינן דוקא בישול שנקרא בישול והוא כמאב"ד אם כן איך נימא דעל ידי איסור הדם יחשב טעם הבשר לנ"ט דאיסורא דאורייתא על ידי הדם הרי בשעה שהדם אסור מן התורה לא היה נאסר הבשר מדאורייתא גם אם נתערב בחלב כיון שעדיין לא נתבשל כשיעור ואחר שיתבשל ויהיה אסור מן התורה בחלב הרי באותה שעה יהיה הדם מותר מן התורה וא"א לשני האיסורים שיהיו ברגע אחד איסורי תורה ביחד לכן בודאי מדאורייתא הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא ומותר בהנאה:
3
ד׳אבל גם אם היה אסור מצד איסור אחר של תורה כיון שאיסור ב' מותר בהנאה ואין לנו נ"מ לדון על איסור אכילה כלל דבלא"ה אסור מדרבנן על כל פנים וכל הספק רק לענין הנאה איך יוחשב לגבי הנאה נ"ט בנ"ט דאיסורא ע"י איסור המותר בהנאה אפילו כשהוא בעין:
4
ה׳וגם בגוף השאלה יש לי לדון בדבר חדש ע"פ מ"ש בהגהת מנ"א שבסה"א מש"ך סימן צ"ה בדעת רש"י דבליעה של קדשים המותר לכהנים אף דאסור לזרים מקרי נ"ט בנ"ט דהיתרא ודלא כהתוס' זבחים וחולין וע' בישויע"ק סימן צ"ה סק"ג שהביא כן בשם הרשב"א וע' תשובת בר"א יו"ד סימן ל"ג ע"ש בזה א"כ לשיטת הסוברים דבמקום פ"נ הותרו כל האיסורים ולא דחויה אם כן הכא שבשלו הבשר לצורך חולה מקרי ממילא נ"ט דהיתרא אף דלכל העולם נאסר וכיון שטעם אחד נבלע בהיתר שוב כשיקלש אחר כך הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא ויש לומר עוד דגם לשיטת התוס' בחולין דבכה"ג מקרי נ"ט דאיסורא יש לומר דמודו הכא דגם לכל העולם אם הם חולים יהיה מותר להם ולא דמי לבשר הנאכל לכהנים דאסור לזרים לעולם וגם להסוברים דפ"נ דחויה יש לומר דמ"מ כיון דעל כל פנים מותר להחולה לאכלו מתורת דחויה מקרי נ"ט דהיתרא כיון שנתבשל לצרכו והוא מותר לו לאכלו וגם יש לומר דבאמת דין דחויה או הותרה באיסורים לצורך פ"נ יש לומר דתליא בפלוגתא אחרת דאם האיסורים הם רק איסור גברא כדעת הריטב"א רפ"ב דנדרים וסייעתו אם כן כיון דבמקום פ"נ אין עליו איסור הוי הותרה אבל אם הם איסור חפצא כדעת כמ"פ הוי רק דחויה וע' ברא"ש פ' יה"כ בשם הר"מ במ"ש לחלק בין איסור שבת לאיסור נבילה דמוכח כסברא זו ולפ"ז באיסור דרבנן שכבר העלו האחרונים שהם רק איסורי גברא אם כן במקום פ"נ פשי' שהותרו א"כ בדם שבשלו לצורך חולה בודאי הוא נ"ט דהיתרא דאף שאסור מדרבנן מכל מקום הרי לצורך זה שמבשלים אותו הוא היתר גמור וגם לשי' הבי"ע דבתחלת בישול אסור מן התורה מלבד דבחי' הרשב"א חולין (קי"ב ע"א) גבי גללי דמילחא במ"ש בשם הרמב"ן דכיון דספיקא הוא אי מטא או לא הוי רק סד"ר מוכח להיפוך אף גם אי נימא כן מכל מקום יש לומר דליכא בזה איסור חפצא כיון שחוזר להיתרא בשעת בישול והוא אסור רק לשעתו והוי רק איסור גברא אבל א"צ לזה שהרי לשיטת רוב הפוסקים גם בתחלת בישול הוא רק מדרבנן ואני מצאתי באו"ה כלל ו' דין י"ח מפורש דדם הנפלט דרך צלייה אפילו בתחלתו קודם שליש צלייתו אינו אלא מדרבנן ע"ש ובפרט אם בשלו הבשר במים בתחלה הרי דם שנתערב במים אם אין בו מראית דם אין חייבים עליו והוי רק איסור דרבנן ע' חולין (דף פ"ז) וע' באו"ה שם דין כ' ובחוו"ד סימן ע' סק"ד ובמק"א הארכתי בזה וממילא גם בתחלת בישולו לא נאסר טעמו אלא מדרבנן וא"כ בנ"ד הוי נ"ט דהיתרא וכה ראיתי בישויע"ק סימן צ"ה שם שהביא ראיה לסברת הרשב"א דבכה"ג מקרי נ"ט דהיתרא מהא דילפינן טכ"ע מגי"נ וכתבו התוס' דהכלים היו בלועין מיין ולכן גם בנזיר טכ"ע והקשה איך מהני ההגעלה הרי המים נ"נ ובאיסור נזיר דהמל"א חנ"נ מן התורה כמ"ש הרשב"א ובע"כ דכיון דלכל העולם הותר שוב גם להנזיר הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא וכתב שהוא ראיה גדולה ואני תמה דהא לשיטת כמ"פ יין פוגם במים ולכ"ע מתבטל בששה חלקים אם כן שפיר היה אפשר להגעיל באופן המותר ואין כאן שום ראיה ומ"ש רו"מ מדברי הטטו"ד מ"ג סימן קפ"א דכיון שאין היכר אם הוא רק איסור דרבנן אסור בהנאה דלא דמי לבשר עוף יעוין בחי' רע"א סוף סימן צ"א דלשיטת הט"ז דבשר שור אינו מתבשל בקדרה שהעבירוה מן האור ורק נבלע בו אם נתחב בשר שור בחלב רותח אחר שהעבירוה מן האור מותר בהנאה ע"ש והתם בודאי ליכא היכר אם נתחב קודם שהעבירוהו מהאש או אחר כך ואפילו הכי שרי וגם בלא"ה מנין לנו להמציא חומרות שלא נזכרו בראשונים. והנלע"ד כתבתי:
5