שו"ת מהרש"ם חלק א קמ״דTeshuvot Maharsham Volume I 144
א׳להרב המופלג מו"ה אא"פ נ"י בבערלין עיר ממלכת פרייסען.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו אשר הציע בבקשת אנשים רבים לאשר עשה שם א' מקוה לטבילת נשים והכשירוה שני דר' הנקראים רבנים והמעשה כך היה שחפרו בור עמוק ומצאו בו מים והחופש (בויא מייסטר) אמר שהוא מעין וכמה בקיאים אמרו אשר לא כן הוא כי בעיר ברלין לא ימצא מעין זולת אחר חפירת ל"ה קלאפטיר ואחרי מצוא המים ניקו המים בכלים שאינם נקובים ובלי שפיכת עפר וחלב וכדומה ומן הבור ההוא עשו פלומפ להעלות המים אל המקוה והמים נשפכים ע"ג קרקע ונמשכים ג"ט טרם בואם להמקוה ואחר כך סתמו ההילוך והצינורות הם של מתכות עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה מקודם אבאר אם יש להבור דין מעין והנה בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סוף סימן י"ח האריך למצוא טעם לאותם גדולים שטרחו לנקות המקואות שמימיהם נובעים שתמה הרא"ש ז"ל דהא מעין אינו נפסל בשאובין ומהרי"ק ותה"ד תי' דס"ל דמעין אינו מטהר בכ"ש לאדם וכמו שאינו מטהר בכ"ש ה"נ נפסל בשלשה לוגין שאובין כל זמן שאין בו מ"ס ומהרי"ט חידש שהגדולים חששו לכמה מקואות שהם מי תמציות כשחופרים בעומק ומי גשמים הנבלעים בקרקע מתמצים לתוך הגומא ועל פי רוב הם מלוחים מעפריות הארץ ורובם פוסקים מימיהם בימי הקיץ כשיבשה לחלוחית הארץ והנהו ודאי אין להם דין מעין אפילו בזמן שבוצצים דהיינו דאמרינן בחגיגה דאף על גב דארעא חלחולי מחלחל בעינן שיהיה מ"ס במקום א' והר"י הביא ראיה מזה דמעין אינו מטהר בכ"ש דבמי גשמים ל"ש לומר דחלחולי מחלחל ובע"כ דמיירי במים נובעים ואפילו הכי בעינן מ"ס וצ"ל דמיירי במי תמציות שלא פסקו והמים מבעבעין ואין מטבילין בהם אדם וכלים בפחות ממ"ס ואף על גב שהמים בוצצין ויוצאים אינו חיבור דרך אותה בציצה דלעירוב מקואות בעינן נקב כשפ"ה ואין המים הנבלעים בקרקע חיבור ותדע שהרי גם המעינות אין כולם שוים דתנן המים המכזבין פ"א בשבע שנים פסולים ולא מקרי מים חיים והיאך יכשירו כל מי בורות מים לא נאמנו ולכן לענין טהרת מקוה מי באר שאינה מושכת ומוציאה מים חיים אלא שהכותלים בוצצין מעט מכאן ומעט מכאן אין להם דין מעין אלא דין מי תמציות ותניא בתוספתא החופר בצד הים בצד הנהר וכו' פסקו מלהיות מושכין הרי אלו כמי תמציות הרי שאף על פי שמתמצה מן הים ומן הנהר נקראים מי תמציות וצריך שיהיה בהם מ"ס אם לא כשיומשך מן המעין שהדבר נראה שהוא המעין עצמו לכך סובר אני להחמיר בבורות שרובן פוסקים בימי הקיץ וכו' עכת"ד ואני מצאתי בס' האשכול הל' מקואות סימן נ' שדחה ראיית הר"י כדברי מהרי"ט הנ"ל וע"ש בנח"א בשם גי"ט בזה והנה בשו"ת נטע שעשועים סימן כ"ג רמז לדברי מהרי"ט בקצרה ובתחלה צידד דמהרי"ט מיירי רק במי תמצית שפסקו ואח"ז דחה והוכיח דגם בלא פסקו אין מוציאין המים מתורת שאובין דאף דלגבי טהרת מים מהני רוב מכל מקום לענין שאובין בעינן שיצאו מילואן ועוד ומסיק דמהרי"ט לא החמיר אלא בבור דלפעמים ע"י רוב החום יבש מקורו ויחרב המעין ויגרע נטפי מים משם לגמרי אבל אם בשום פעם אין המקור יבש גם מהרי"ט מודה וע"ע בהגהת י"ש מ"ש מדברי הכ"מ פ"ט דמקואות בזה וע' בשו"ת ב"ש ח"ב יו"ד סוף סימן נ"א שהעלה דלא כהנ"ש אלא דגם באין בהם מ"ס מטהרין השאובין כל זמן שלא פסקו התמציות ובאמת שמהתוספות פסחים (י"ז ע"ב) ור"ש פ"ה דמקואות וברא"ש הל' מקואות שפסקו כדעת ר"י דמעין בעי מ"ס לאדם מהא דארעא חלחולי מחלחל מוכח דס"ל דגם בכה"ג שבאין מן הנהר דינו כמעין והיינו משום דס"ל דנהר מכיפי' מתברך ודינו כמעין וגם מים הבאים מחפירה שבצד הנהר דינו כמעין לענין זה ודלא כתי' ב' של הכ"מ ובתשובה לק' באכניא הבאתי מהירושלמי פ"א דמ"ק ה"א בהא דבעו מי תמצית שלא פסקו מה הן נשמעיניה מן הדא אלו הן מי תמציות וכו' ר"י בעי פרחה הכרית ולא פסקו למפרע הוא נעשה כמעין או מיכן ולהבא ובפ"מ נדחק בפירושו וראיתי לגדול אחד בתשובה שפירש דמיירי שנתברר אחר כך גם כשפסקו הגשמים ולא פסק הנביעה ובעי אם גם למפרע דינו כמעין שהרי נתברר שהנביעה מעצמו ולא על ידי הגשמים ואם כן לפ"ז נראה כדעת הנט"ש דהיכא דגם בימי עצירת גשמים הבור נובע אזי משם והלאה בודאי דינו כמעין ולענין למפרע הוי בעיא דלא איפשטא. וע"ע בספר דברי חיים הל' מקואות סימן קי"ב מ"ש ע"ד מהרי"ט ונט"ש בזה ועל כל פנים מים העליונים הבאים מן גידי הנהר שתחת הקרקע לשיטת המחמירים בנהרות שאין דינם כמעין כשהנוטפין רבין על הזוחלין אם כן גם הנביעה הבאה מהנהר לחפירות שבצד הנהר אין דינם כמעין וכמש"ל בשם האשכול ולשיטת הסוברים דנהרות דינם כמעין אז יש לומר דבכה"ג שאין הבור מתייבש בשום פעם דינו כנהר דהוי כמעין ואם כן בודאי אין להקל לכתחלה לנקותה בכלים שאינם נקובים כמו שאין טובלין בנהרות אלא בשעה"ד משום דחיישינן שמא אין דינם כמעין ה"נ בזה וע' בתשובת מהר"י אסאד חיו"ד סימן רי"א שהאריך להוכיח דהמים הנובעין אצל נהרות מתחת הקרקע נפסלין בשאובין בפחות ממ"ס לכ"ע ולא מיבעיא לשיטת הב"ח שהובא בש"ך ס"ק קכ"ג דלענין מ"ס גם הימים אין דינם כמעין בודאי כן הוא וגם להט"ז וש"ך שם דוקא בימים ולא בנהרות דכמו שאין לטבול בהם בזחילתן ה"נ נפסלין בשאובין ע"ש באורך וזהו כדברינו ואף דבשיו"ב שבברכ"י אות י"א הביא בשם מהר"ם בן חביב ונו"כ להיפוך וכ"ה בנט"ש סימן כ"ג שם מכל מקום בודאי בלא שעה"ד אין להקל בזה ומכ"ש שאין לעשות לכתחלה מקוה כזו ואם כן במקום שאיננו מעין גמור ונקראים מים העליונים הבאים מן הנהרות יש לנקותם בכלים נקובים ואם לאו אין לטבול בהם:
3
ד׳והנה בתשובה לק' שאטמאר בארץ הגר הארכתי בדין העלאת מים ע"י קיטור וגם בדין הפלומפ [ועמ"ש לעיל סי' מ"ה] והנה בשו"ת הר המור סימן כ"ב האריך בדין עשיית מקוה על ידי פלומפ והעיר שיש בזה ג' חששות משום דהוייתו בטומאה וגם מפני שבאו המים על ידי תפיסת יד אדם וגם מפני שבאו על ידי כלי בית קיבול והעלה דמשום הוייתו בטומאה הרי קיימא לן דבסילונים של מתכות מהני חיבור לקרקע ובפרט בנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע וה"נ בזה וגם משום כלי קיבול אין חשש גבי פלומפ שאין בו בית קיבול כלל אך לענין חשש שהמים באים על ידי תפיסת אדם לשיטת הראב"ד יש להקל על ידי המשכה אפילו בכולו אך מדברי הב"י בהא דזילף בידיו שהביא מדברי הר"ש מוכח דלמאן דפוסל המשכה בכולה ה"נ לענין תפיסת יד אדם פסול והוא תמוה ולכן מסיק לעשות רוב ממ"ס ממי גשמים ולהשלים מיעוטו יש להקל על ידי פלומפ בהמשכה יעו"ש באורך והנה מה שתמה שם ע"ד הב"י כבר קדמו הט"ז סקכ"ח אבל הרי הביא שם מהרמב"ן ותה"א ורא"ש וטור דס"ל דבתפיסת י"א גם בהמשכה פסול אא"כ רוב המקוה בהכשר:
4
ה׳וגם מ"ש דגם אם הוי בית קיבול מהני חיבורו לקרקע הנה בשו"ת גי"ט סימן י"ד שדא ביה נרגא דכיון דהנחתו בקרקע בשביל שישתמש בו האדם באמצעות הכלונס יש לומר דהוי בכלל כלי תשמיש:
5
ו׳וראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' פ"ו שהאריך גם כן בענין הפלומפין אם מותר להריק מים ע"י ולעשות מקוה ע"י המשכה והאריך בענין שאיבה שהמשיכוה כולה לדידן דפסולה אם איכא בזה איסור תורה או רק מדרבנן והביא מחי' הרמב"ן לב"ב (ס"ח) שכתב דהרי"ף דסובר דשאיבה שהמשיכוה כולה כשרה צ"ל דס"ל דאין בשאובין איסור תורה אם כן מוכח דאין סברא לומר שההמשכה תתיר איסור תורה אבל שי' הר"ש שהובא בר"ן פ"ב דשבועות דס"ל שאיבה שהמשיכוה כולה כשרה אף דסובר דכולו שאובין פסול דאורייתא וע' בר"ש פ"ב דמקואות מ"ז בזה אבל מדברי הרא"ש בב"ק פ"ז ב' ובהלכות מקואות בשם הר"ש שדוחה הראיה מפסחים דהא דאמרינן בכלים טמאים היינו וכו' שהמשיכן וכו' מוכח דאם היו בכלים אף שהמשיכן פסולים מה"ת וכן נראה דעת הש"ך סקי"ז ולכן יש לחוש לשי' הסוברים דגם בהמשכה ברובה איכא איסור תורה והאריך בענין הפלומפין דאין החיבור לקרקע מוציא מקב"ט דאין הפלומפ משמש לקרקע אלא אדרבא הקרקע משמש לו וגם יש לפקפק אם חיבורו חיבור גמור אלא דמ"מ מהני לזה המשכה וגם העלה דאם תורת כלי עליו אף דאינו מקב"ט על ידי חיבורו לקרקע ונעשה לשמש עם הקרקע מכל מקום כיון שיש בית קיבול המים הבאים לתוכו נפסלין משום שאובין שהרי הרשב"א והרא"ש כתבו רק בסילון של מתכות שהן פשוטי כלים ואין מקבלין בזה מהני החיבור לקרקע משא"כ ביש לו קיבול הרי קיי"ל דבשל תורה ל"מ קבעו ולבסוף חקקו דמ"מ שם כלי עליו ובפרט דגבי פלומפין הקביעות וחקיקה באים כאחד וי"ל דלכ"ע ל"מ עכת"ד:
6
ז׳והנה מ"ש דהיכא דחקיקתו וקביעותו באים כאחד לכ"ע ל"מ נעלם ממנו מ"ש בתשו' ח"ס סי' רי"ז להוכיח מתשו' הרשב"א דגם בכה"ג מהני אבל בגוף הדבר דל"מ החיבור לגבי איסור תורה כמ"ש הנו"ב כבר כתבתי בתשו' לק' קאמינקא מחוז קיעב ברוסיא שכן מפורש בתורי"ד לשבת (ט"ו) והביא גם כן מש"ס דב"ב (ס"ו) שהביא הנו"ב וכ"ה בפיה"מ להר"מ פ"ד דמקוואות מ"א והבאתי מתוספתא שלהי עוקצין דהמחובר בטיט הוי כקרקע לכל דבר ומוכח דגם בשל תורה מהני וגם כבר הביאו בשו"ת גי"ט סי' ו' והגהת י"ש ליו"ד מירושלמי פ"ט דשבת דגם בשל תורה מהני אבל אני הבאתי בתשו' הנ"ל ראי' מש"ס סוף חגיגה דלרבנן דר"א מזבח הנחשת מקב"ט אי נימא דציפויו לא בטל לגבי מזבח והרי המזבח מחובר לקרקע כמ"ש הרמב"ם פ"א מביהב"ח הי"ג ומקורו מש"ס דזבחים וגם נעשה מתחלה לכך לחברו בקרקע ואפילו הכי מקב"ט ובע"כ דבשל תורה ל"מ החיבור ובאמת שבירושלמי שם מפרש טעמייהו דרבנן משום דהכתוב קראו למזבח דבר המטלטל ובשי"ק שם תמה דהא טעמא קאמרו מפני שמצופה ולפמ"ש ניחא דהירושלמי לשי' אזיל דסובר דהחיבור מהני גם בשל תורה לכן הוצרך לטעם זה ואף דמבואר בפי"א דכלים מ"ב בנגר ומנעל ופותה וכו' ובפ"ח מ"ט גבי פורנא דמשום שנעשו לשמש עם הקרקע טהורים כבר ביאר הח"ס סי' רי"ח דדוקא היכא דצורתו מוכחת עליו שהוא עשוי רק לשמש עם הקרקע טהור משא"כ היכא דאין צורתו מוכחת עליו ולשי' הנו"ב מ"ת סי' ק"ט דוקא היכא דהקרקע מסייע בשימושו כהא דדלת ונגר משא"כ בדף של נחתומין יעו"ש ואם כן י"ל דגבי מזבח אף שמדינא צ"ל מחובר מ"מ גוף שימושו יוכל להיות בלא החיבור ואין גוף צורתו מוכחת עליו וכיון דזהו מחלוקת בבלי וירושלמי אם כן גבי הפלומפין שאין הקרקע מסייע לשימושו ואין צורתו מוכחת עליו שנעשה לחברו חיבור גמור עם הקרקע דגם בלא החיבור יעשה מלאכתו שוב גם כשיחברנו לקרקע אין החיבור מועיל כלום ובפרט לפמ"ש האמרי אש הנ"ל לחלק דדוקא לענין קב"ט מהני החיבור ולא להוציאו מדין כלי לענין שאובין אם יש לו ב"ק אם כן פשוט דאין להקל כלל:
7
ח׳אך דבאמת בפלומפ אין בו קיבול כלל אבל הנה בשו"ת שו"מ תליתאה ח"ב סי' קכ"ב ושו"ת ב"ש ח"ב סי' פ' פ"א כתבו דהפלומפ דמי לטוטרס דא"ח סי' קנ"ט ולפעמים צריכים לשפוך בו מים מעט שנעשה מלאכתו ולכן יש לחוש דמקרי בית קיבול ע"ש, ואף שבשו"ת שירי טהרה לסי' ר"א סי' נ"ג כתב בפשי' דלא מקרי כלי קיבול מכל מקום קשה להקל באיסור תורה ובפרט לעשות כן לכתחלה ומלבד זה הרי בשו"ת אמרי אש שם האריך עוד לענין חשש תפיסת יד אדם דלשי' הרשב"א והרא"ש כל שנעשה ביד"א פסול והרשב"א הביא כן גם בשם הראב"ד והעלה שהרשב"א הי"ל ג' אחרת בבעה"נ ומ"ש בבעה"נ בהג"ה דממתני' ל"מ כן זהו הג"ה לחכם א' ולא מהראב"ד וגם נראה דהעיקר כדעת הב"ח דאם עשה כן בכונה גם הראב"ד מודה דאפילו בהמשכה פסול והא דקתני במתניתין משיקו כשערה מיירי בפסול דרבנן דאל"כ הרי ל"מ השקה כשערה ואף שהב"ח עצמו לא ס"ל כן כדמוכח מדבריו שהובאו בש"ך ס"ק קי"ז מכל מקום אנן לדידן י"ל כן לקיים שי' הב"ח ולכן אין להקל על ידי פלומפ שכל הנענוע להעלות המים הם בכח האדם ולא דמי לשיבור קנקנים שבסי' ר"א סמ"א וסמ"ב וסמ"ג שעושה רק גרמא והמים עצמן באים אחר כך שלא ביד"א משא"כ הכא וסיים וז"ל ולפ"ז יש תרתי חששי לעשות מקוה על ידי פלומפ אם מפני שאיבתן בכלי ואם מפני ביאת המים על ידי כח אדם היפוך טבען מעתה מי ימלא לבו לעשות מקוה בתחלה הרחמן יצילנו משעה"ד כיוצא בו וכ"ש שלא בשעה"ד והרי הגאון בעל ז"י אוסר והביא שגם הגאון ר"ד אפענהיים ובל"י אסרו ובכל קהלות קדושות טורחים וכו' ולא עלה על לב מן הגדולים להתיר על ידי פלומפין וכו' עכ"ל וגם בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סוף סימן רט"ו כתב על זה וז"ל כי גדול שבאחרונים בשו"ת גי"ט סי' י"ד האריך וסיים סיומא דפסקא שא"א לסמוך על היתרים אלו לעשות מקוה בתחלה בענין זה ואפילו בשעה"ד גדול לפי שיש כאן כמה מקומות של תורה שאין בידינו להכריע וכו' בכן אין להתיר כזאת. עכ"ל:
8
ט׳אך בגוף הדבר שהעלה בתשובות א"א הנ"ל דשאובה שהמשיכוה כולה פסול מה"ת ראיתי בספר ד"ח בפתיחתו למקואות שהביא מדברי מרדכי בשם רא"מ דהלמ"מ דמשיכה כשרה אף דסובר דשאובה פוסל מה"ת והביא ראיה לזה דהא כל פסול שאובה נלמד רק מקרא דמה מעין ביד"ש ובת"כ מייתי עלה אי מה מעין שא"ב תפיסת י"א אף מקוה וכו' יצא המניח קנקנים וכו' ת"ל בור והך ברייתא אתיא לר"א וכן לר"י לכל חד כדאית ליה כמו שכתוב בתוס' יום טוב פ"ב מ"ז בשם הרא"ש וב"י והרי ר"א אינו מכשיר בקנקנים אלא אם כן רוב המקוה מי גשמים ובכה"ג ודאי דכשר מה"ת אפילו בשאובה גמורה ולמ"ל ההיקש דדומיא דבור הא בלא"ה כשר מה"ת ובעכצ"ל דקרא אסמכתא הוא וכן אליבא דר"י דסובר דלשי' הר"ש דשאובה שהמשיכה כולה כשרה וגם בכלים שבורים הוי המשכה בע"כ דס"ל דשאובה כולה רק מדרבנן דאל"כ מה מועיל המשכה לשי' הא"א הנ"ל וצ"ל גם כן דקרא אסמכתא בעלמא אם כן מנ"ל לאסור מן התורה עד כאן דבריו ובאמת שהרע"ב שם לעיל כתב בעצמו דטעמא דמניח קנקנים משום שלא נעשו שאובין לפי שלא נתכוון לקבל המים וכן הוא בפי' הרא"ש שם וכן מצאתי בספר האשכול סוף סימן נ"ב שדחה פי' הראשון שהוא פי' הר"ש והעלה כפי' הרא"ש הנ"ל ור"א ור"י פליגי אם במקצת תפיסת יד אדם אסור יעש"ה ואם כן אין ראיה לנגד דברי הא"א הנ"ל:
9
י׳אבל בתשו' תשב"ץ ח"ג ענין י"ב בסופו כ' בפשי' דשאובה שהמשיכוהו אינו אלא פסול דרבנן וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן ס"ב מה שכתב בזה וע' בנח"א שבאשכול סוף סי' נ"א מה שכתב על דברי הני"ט בזה וע' בישויע"ק סי' ר"א סקט"ו שהביא מרש"י חולין (פ"ד) דמוכח דס"ל דשאובה ברובו והמשיכוה פסול מה"ת וע"ש מה שכתבתי בזה וע"ש סקכ"ח שהעלה דבדליכא רביעית מים כשרים במקוה בתחלה פסול מן התורה ועל כל פנים בכה"ג שכל המים באים על ידי פלומפ יש לחוש לאיסור תורה לשי' כמ"פ וכמש"ל [והנה כ' לי ח"א בשם צ"צ החדש סי' קס"ג שהביא בשם הרמב"ן דשאובה דרבנן שהמשיכוה אפילו כולה מדרבנן וכולו עלמא מודו והביא ממהרי"ט יו"ד י"ז שצידד להקל בשאובה שהמשיכוה כולה אם יש עוד ספק להקל והביא מבעה"נ בהשגתו על הרי"ף בדין שאובה שהמשיכו כולה מהא דמעין שהעבירו ע"ג השוקת דמוכח דגם בשאובה דרבנן והמשיכו כולה פסול אך הרז"ה חולק עליו]:
10
י״אועוד יש לי לדון בדבר החדש ע"פ מה דאנהיר לן הצל"ח בפסחים בסוגיא דרחסה"כ אות קנ"ו בסופו דגם להסוברים דכולו שאוב אפילו בכלים שמקב"ט הוא רק מדרבנן מכל מקום היכא דהמים עצמן נטמאו לכ"ע פסול מה"ת ע"ש והנה בד"ח סוס"ק ל"ו הביא בשם מאורי אש שתמה איך משכח"ל שאובין הא נטמאו המים בשאיבתן דהא כולנו ט"מ והוכיח שם דגם מים טמאים שנשפכו לארץ לא נטהרו כמו שכתב הר"מ פט"ו מט"א ותירץ כיון דמחוברים לקרקע אינם מיטמאים ע"ש ואם כן לפ"ז אחר שנשאבו בכלים שפיר מקב"ט מן האדם שהוא ט"מ ובכה"ג בכולו שאוב לכ"ע פוסל מן התורה ובזה י"ל הא דאיתא בתוספתא לגיון העובר ממל"מ וכן בהמה העוברת וכו' ולשי' הראב"ד היינו בהוליכן עם הקרקע דבכה"ג אפילו עשו כל המקוה בכך כשר דכיון שאינם שאובין גמורים מהני המשכה אבל בשאובין גמורים ל"מ בכולה והדבר יפלא מה בין זה לזה ולפמ"ש י"ל דהא דמהני ההמשכה בקרקע משום דבעודו מחובר אינו מקב"ט וכיון שהמים טהורים גם בשאובין בכולה מהני המשכה אף שהיא ביד"א כיון דפוסל רק מדרבנן אבל בשאובין גמורים שהיה כבר בתלוש שנטמאו המים ומן התורה פסול בכה"ג ל"מ המשכה להפקיע איסור תורה כיון דכשהמים טמאים פוסל מה"ת. ואם כן בנ"ד שנתלשו המים לתוך הפלומפ ואינם מחוברים לקרקע כיון דניצוק וקטפרס אינו חיבור ונטמאו המים אם כן לכ"ע בכולו שאוב ל"מ ההמשכה:
11
י״באך דלפ"ז י"ל דאם עושים הנענוע על ידי עכו"ם שאינו ט"מ מדאורייתא אלא שגזרו עליהם שיהיו כזבים כמו שכתב הר"מ פ"א מטו"מ אם כן ליכא איסור תורה בשאוב כולו לשי' כמ"פ ומהני שפיר ההמשכה לטהרן אבל י"ל לפמ"ש המל"מ פ"ז מתרומות בטמא שאכל תרומה טמאה מדרבנן כיון דרבנן טמאוה הויא מחוללת מן התורה אם כן הכי נמי י"ל דהיכא דהמים מדרבנן פסולה המקוה מן התורה וע' שעה"מ פ"ח מלולב בזה. וע"ש בד"ח שכתב עוד דאם שאב להניחן בקרקע אינם מקב"ט אבל צ"ע ומדברי רמב"ם פ"ב מטו"א ה"ח דאם שאב המים בכלי ונתנן בקרקע אינם מכשירין משמע דכל זמן שהם בכלי מכשירין אף ששאב אדעתא ליתנם בקרקע:
12
י״גוכה ראיתי בנח"א שבאשכול סי' נ"ג שהאריך בדין הפלומפין ואחרי שהוכיח שאין בו קיבול כתב דגם אי נימא דתפיסתו ביד"א יש להתיר בהמשכה בצירוף אם על ידי נענוע חזק לא נפסק קילוח המים ומחובר עם המים שבבאר אזי אמרינן ניצוק חיבור והנה בד"ז יש אריכות בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' י"ז ונט"ש סי' כ"ד וכתב סופר סי' צ"ו ור"מ שיק סי' ק"צ קצ"ה והארכתי בענין זה בתשו' ופלפלתי הרבה בכל זה וגם הבאתי מירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ו דמפורש דגם בדרבנן פליגי ר"י ורבנן וקיימא לן כרבנן דלא הוי חיבור ע"ש ותבין וע"ע בשו"ת דברי חיים חלק ב' יו"ד סי' פ"ח ואכמ"ל בזה יען כי כפי הנראה בנ"ד לא אסקו אדעתייהו לדקדק אחר זה כלל:
13
י״דוגם מה שכתב הנח"א בפשי' דכולו בהמשכה אין בו אלא איסור דרבנן כבר נתבאר שגם בזה איכא עיקולי ופישורא וגם מה שכתב שאין בזה משום תפיסת יד"א דהוי רק גרמא קשה לסמוך על זה ובתשו' אמרי אש פשיטא ליה להיפוך ובפרט דבנ"ד יש חשש גם על המים שבבור אם יש להם דין מעין כלל ואם אין להם דין (מים) [מעין] הרי נפסלו בשאיבת כלים שאינם נקובים וע' בשו"ת דברי חיים חיו"ד סי' צ"א שכתב בפשי' דהמעינות שנראה שהם מים עליונים אין להם דין מעין כלל וצריך להביא חול ועפר הרבה עד שיהיה יבש וכשחוזר ונובע אז יוכשר ע"ש ואם כן בנ"ד שלא עשו כן איכא כמה ריעותות ואין להתיר באיסור כרת בצדדי קולי קולי שיש בכל צד כמה ריעותות. והנלע"ד כתבתי:
14