שו"ת מהרש"ם חלק א קמ״הTeshuvot Maharsham Volume I 145

א׳להרב המופלג מו"ה מרדכי נ"י מברעזניצא ברוסיא.

ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדבר המקוה הנעשה בקהלתכם ועוד בכמה קהלות בהסכמת גדולי הדור שבתחלה חפרו בקרקע עד מוצא המעין ואחר כך העמידו דפנות של לבנים וצימענט מסביב עד שנתמלאה והיו ב' שיעורי מקוה בתוכה ואחר זה כיסו אותה בכיפה היטב ובדופן א' מהדפנות עשו ב' נקבים כמו סילונות עד למעלה מגמר מקוה עליונה והיינו שהמשיכו הדפנות בגובה למעלה ועשו שם גם כן מקוה ובצד מקוה העליונה עשו גיגית גדולה בנויה גם כן מלבנים וצימענט ובשולי הגיגית עשו נקב עם ברזא וימלאו הגיגית מים שאובין בכלים נקובים מבאר על ידי צינורות של עץ ויפתחו הברזא ואז יזובו המים על ידי המשכה ג"ט על בנין לבנים וצימענט ויפלו לתוך חור צינור א' הנעשה בדופן כפי הנ"ל עד בואם לתוך מקוה התחתונה ומפני חוזק הקילוח והמים אין להם מקום להתפשט בתוך מקוה התחתונה אזי יגביהו המים א"ע לתוך צינור ב' הנעשה בדופן המקוה הנ"ל עד בואם למקוה העליונה ובשולי מקוה העליונה נעשה נקב עם ברזא שקורין פענטאל להוציא דרך שם המים לחוץ כשרוצים לנקותה והברזא הוא שקבעו בתוך עובי הדופן קנה (רעהר) של ברזל ותוכו נעוץ מקל של ברזל ובצד פנימי מחובר להמקל טס עגול מברזל וסביבו מחובר חתיכה של גומע ובצד חוץ של המקל נעשה שרויף וכשיהדקו מבחוץ היטב את השרויף יכסו הטס והגומע את פי הקנה שלא יזחלו המים ממקוה העליונה לחוץ וכשרוצים לנקותה ולהוציא המים אז ירפו השרויף מבחוץ ויזובו המים לחוץ אבל א"א להסיר הפענטאל שהוא הקנה והמקל והטס והגומע בלתי אפשרי כי הם מחוברים לכותל המקוה ונעשו מתחלה לשם כך וזאת היא צורתה:

ג׳$ציור בספר$ והנה רו"מ העיר בהחששות שיש במקוה זו וראשית כל כתב דמה שיש לחוש מדברי הנו"ב שמחמיר שלא לטבול בכלים שקבעו ולבסוף חקקו ועל זה הביא מדברי תשו' רשב"א ורמ"א דחיבור אבנים הרבה לא מקרי כלי וצ"ל דאף דבפ"ה דפרה מ"ט ב' אבנים ועשאן שוקת אם חיברן עד שיכולים להנטל כאחת מקרי כלי היינו בב' אבנים אבל אבנים הרבה הוא דרך בנין ומדלא הזכיר רמ"א דקבעו ולבסוף חקקו נראה דגם בלא חברם בקרקע שרי, עכ"ד:

ד׳והנה ז"ל תשו' הרשב"א שאלת מקוה העשוי למעלה על הגג כהלכותיו אם הוא כשר או לא תשו' אין הפרש בין שנעשה על הגג ובין שנעשה על גבי קרקע וכל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר אם היה כלי אבן אחת חקוקה בכל מקום פסולה והוא שחקקו ולבסוף קבעו משום דהו"ל כלים ואין טובלין בכלים דמעין ובור כתיב ואם אינו כולו אבן אחת אלא שנעשה בית כינוס מים בבנין אבנים כשר וכו' עכ"ל ולא הזכיר כלל אבנים הרבה וע' במל"מ פי"ב מע"צ ה"ו בד"ה תנן בפי"ג דנגעים וכו' והביא שם קושית התוס' יו"ט ותירץ על פי דברי ר"מ מטראני דל"ש חיבור אלא גבי בגדים אבל גבי אבנים ל"ש חיבור והרי הוא כאלו אבני המוסגר הם בפ"ע ומש"ה תנן חולץ את האבנים וכו' יעו"ש אבל אין זה מוכרח די"ל כתי' ב' שכתב שם ובתשו' א' העליתי דאם האבנים מחוברים בצימענט שהצימענט יכול לעמוד בפ"ע גם הרשב"א מודה דמקרי כלי א' גם באבנים הרבה והוא מיירי במחוברים בטיט וגם בהא דסופ"ה דפרה עיקר החילוק בין מחוברים בטיט ובין סיד וגפסית כמ"ש בכ"מ שם ואין סברא לחלק בין שני אבנים ובין הרבה אבנים ותדע שהרי נקט שם גם שני עריבות דודאי גם ג' עריבות דינם שוה לשנים וה"נ בזה ואני הבאתי שם ראיה מהא דפ"ה דכלים מ"י ומפ"ו דאהלות מ"ב דביכול הטיח לעמוד בפ"ע הוי כלי בפ"ע וע"ע בעירובין (כ"ה) ואו"ח סי' שנ"ח ס"ז ולפי לשון המשנה דסוף פ"ה דפרה הנ"ל מוכח דתליא אם יכולים להנטל כאחת אם כן בצימענט שהוא חזק מסיד וכולם נעשין כאבן אחת בודאי מקרי כלי ונשאר רק ההיתר משום דקבעו ולבסוף חקקו וקשה להקל בשל תורה והבאתי שם מתוס' רי"ד לשבת (ט"ז ב) דמפורש כדעת נו"ב וגם מלשון הר"מ בפיהמ"ש רפ"ד דמקואות מוכח כן ומ"ש הדג"מ וח"ס דבנעשה מתחלה לשמש עם הקרקע לכ"ע יש להקל הנה הב"מ ליו"ד סי' קצ"ח הוכיח דליתא ואני הארכתי שם להוכיח שזהו מחלוקת ש"ס בבלי וירושלמי סוף חגיגה ולהש"ס דילן ל"מ בשל תורה ובזה יש לדחות ראיית הי"ש וגי"ט ירושלמי דשבת ואכמ"ל ולכן באם אין הברזא סמוך לתחתיתו ממש עד שלא יהא ראוי לקבל כלל אין נכון להקל לכתחלה (ואח"ז הארכתי בתשו' להרב מו"ה דוב בער עליאש נ"י אבד"ק קאמיניץ ברוסיא והעליתי להקל בשעה"ד בזה):

ה׳ומ"ש רו"מ מדברי הש"ך סקמ"א בשם רי"ו בדין הלכו המים שהשליכו לתוך המעין למקוה חסר דלא החמירו אלא במעין כ"ש והביא גם מהש"ך ס"ק קי"ב הנה כבר האריך בתשו' כ"ס יו"ד סימן צ"ט להוכיח דהך דינא דסקמ"א לא תליא בפלוגתא שבס"ק קי"ב וגם הוכיח דדוקא במעין כ"ש שהיה כשר רק לטבילת כלים ועל ידי ריבוי מים הוכשר לטבילת אדם לכן דוקא כשהם במקומם אבל כשנמשכו למק"א שלא היה שם מים כיון שנעקרו מהמעין אין להם חשיבות מעין עוד אבל בדאיכא במעין מ"ס גם כשנמשכו למק"א אין חשש כלל והשיג ע"ד הנו"ב מ"ת סימן מ"ה וקמ"א וגם ע"ד הח"ס סימן רי"ב וגם בתשובת ב"ש ח"ב סי' ס"ג השיג עליהם וע"ש סימן פ"ו עוד בזה וע"ע בתשובת משיב כהלכה יו"ד סימן ט"ז באורך בכ"ז ובתשובת מהר"י אסאד סימן ר"ט ואם כן אף שנפסק ההשקה אחר כך בנ"ד אין חשש כיון שהשאובים נתערבו דרך קילוח במים שבמקוה התחתונה טרם עלייתם למעלה דרך הצינור למקוה העליונה והמים הם מי מעין שי"ב מ"ס ויותר:

ו׳ומ"ש לענין חשש נטל סאה ונתן סאה שבש"ך ס"ק ס"ג וצידד דבמעין ל"ש חשש זה תמהני שלא הביא מהדג"מ שפסק כן להדיא וכ"ה בשו"ת ב"ש ח"ב סימן נ"ט וע"ע בשו"ת השיב משה סימן מ"ה כמה צדדי קולא בזה ובתשו' א' לק' שאטמאר הארכתי בפלפול גדול בדברי דג"מ והש"מ הנ"ל במה שיש לסתור ולבנות בזה ואכמ"ל ולפמ"ש בישוע"י סוף סימן ר"א בתשו' לקאמינקא דאם ישפכו החמין בכל פעם על ידי המשכה לכ"ע אין חשש נטל ונתן סאה אם כן אם אפשר לתקן כן יעשו באופן זה:

ז׳וגם בענין חשש הוייתו על ידי אדם שהביא רו"מ מדברי הט"ז סקמ"ז וסקע"ג הנה מסקע"ג אין שום דמיון לנ"ד דהתם נותן ידיו תוך המעין עצמו ומניע המים משא"כ בנ"ד ששופך בידיו מים שאובין והם יורדין להמעין והמים חוזרין ועולים עי"ז וגם מ"ש מס"ק מ"ז כבר האריך בשו"ת אמרי אש סימן פ' להוכיח דאין להקל בהבאת כל המים על ידי היתר דניצוק חיבור והגם שבס' ד"ח דחה דבריו כבר הארכתי בתשו' לבערלין [לעיל סימן קמ"ג] לקיים דברי הא"א אבל בתשו' לק"ק שאטמאר הנ"ל (לעיל סימן מ"ה) הוכחתי בראיות דבכה"ג שנפסק יד האדם בשעה שהמים באים למקוה עליונה והמים מיטהרים בהשקה שמתערבין עם מי מקוה תחתונה אין חשש הוייתו ביד"א ואין עת להאריך אבל יעוין באשכול סימן נ"ב מהא דפ"ו דמקואות מ"ח דממלא בכתף ושופך לעליון עד שירדו לתחתון ובס' דרוש וחידוש לרע"א ושו"ת ר"מ שיק סימן קצ"ו ובס' נח"א שעל האשכול סימן נ"ג ותבין:

ח׳ומ"ש עוד שיש חשש במה שנעשו הדפנות והרצפה ממקוה העליונה מקאכלען שיש להם בית קיבול לצד חוץ וגם הפענטאל נעשה מברזל וגם הגומע הוא מין הראוי למדרס (בציור המקוה שהציע לפני לא נזכר מזה שהדפנות הם מקאכלען) והנה מה שהביא רו"מ מדברי הראב"ד פ"א דעדיות מי"א ותוי"ט פכ"ב דכלים מ"ד דהיכא דלא חזי עתה לתשמשו לשכיבה וישיבה בקביעות לחוד מטהרינן להו אף על גב דלא בנה עליהם ובזה תי' רו"מ כמה סתירות בענין זה ובנ"ד שנעשו לחבר עם הקרקע וחברו לקרקע ולא נעשו לקבלה ועומדים שלא בדרך קבלתם וגם הפענטאל מחובר לקרקע והגומע הוא חדש ונעשה מתחלה לשם כך בטלו כל החששות עכת"ד. והנה במ"ש מדברי ראב"ד ותוי"ט תיתי לי שזה כמה שנים זכיתי בזה אבל דבריהם הם לענין חשש מדרס וגם גבי מקוה שעומדים בתוכה לא נתבטל המדרס לשיטת קצת פוסקים כמ"ש הט"ז וש"ך וסד"ט סימן קצ"ח וצריכים לצדדי קולא שכתבו הפוסקים שם אך בנ"ד שהוא כ"ח יפה כ' רו"מ שאין מדרס בכ"ח כדאיתא בשבת פ"ד] ובפרט אם בצד חוץ יש בהם בית קיבול אף שהועמדו באופן שא"א לקבל שם כלל יש לומר דגם הראב"ד מודה להחמיר כיון שאם יחזרו ויעמידוה באופן שיהיה ראוי לקבל חזי למילתיה וכבר כתבתי לעיל מדברי הב"מ סימן קצ"ח דגם בנעשה לשמש עם הקרקע אין החיבור לקרקע מבטלו אבל יעוין בשו"ת ב"ש ח"ב סי' מ"ח וסימן מ"ט בדין מקוה נקובה שהעמידוה בעיקום ובשם הגאון מהרש"ק ז"ל הביא דכיון שמתחלה לא נעשה לקבלה אין חשש ובמק"א הבאתי ראיה מפי"ח דכלים מ"ג השידה והתיבה שנטלה א' מרגליהן דאף על גב שלא ניקבה מכל מקום כיון שאינן מקבלין כדרכן אא"כ מעמידן נוטין לצד אחד טהורים וה"נ בזה וגם מדברי שער המים להראב"ד סוף פ"ד בהג"ה אחר שהביא מהא דהמניח טבלא תחת הצינור וכו' סיים בהג"ה שם וז"ל למדנו מן הכלל הזה שאין המקוה נפסל בשאיבה עד שיהיו המים שאובין בכלי שיש בו בית קיבול וכו' עד שיהיה עשוי לקבלה וכו' ואפילו יהיה עשיית ב"ק לקבלת כל דבר עד שיהא מונח כדרך קבלתו ולמדנו זה מן הטבלא שאמרנו על כל אלה דע שצריך שיניח אותה בכונה כדי לקבל וכו' ומכל אלה למדנו שהקרדימן שלנו (פי' רעפים בלשון יוני) שמכסים בהם את הגגים אין עשוין לשאיבה כלל וכלל עכ"ל ומזה יש לדון גם לנ"ד להקל וכיון שבצד פנים אינו ראוי לקבל בו כלל בשעת פתיחת הברזא ומחובר לקרקע ולשיטת רוב הפוסקים כשנעשה מתחלה לכך מקילים א"כ ה"נ בזה אבל איננו דבר מוסכם כמו שהבין רו"מ:

ט׳ובדבר הברזא והגומע כבר הארכתי בזה בתשובה להרב מוהר"ש נ"י מו"ץ דק' ראווני במדינתכם לעיל סימן ב'] ופלפלתי מכמ"ק בש"ס ופוסקים והעליתי שאם הגומע איננו כרוך רק סביב המקל ואיננו ציפוי בראש המקל שיהיה ראוי לקבלה רק סביבו וגם המקל מחובר אף שהוא נע ונד בסיבוב לכאן ולכאן יש לומר דאיננו בכלל מעמיד בדבר המקב"ט:

י׳ובדבר חיבור המים על ידי הצינור שבגובה ע' בשו"ת שיר טהרה לסימן ר"א סימן א' ובשו"ת דברי חיים ח"ב יו"ד סימן פ"ח אם החיבור שעל ידי ניצוק מהני בזה וגם אני הארכתי בזה בתשו' ואין עת האסף פה כיון שאין על המים דין שאובין ולא משום הוייתו על ידי אדם כמש"ל אם כן גם בלא חיבור המקוה העליונה כשרה אבל אין עליה דין מעין ויש בהמקוה העליונה משום נטל סאה ונתן סאה לשיטת המחמירים שבש"ך סימן קס"ג:

י״אוהנה חזר השואל וכתב לי עמש"ל דהצימענט נחשב ככלי וכתב שא"א ליטול כל האבנים כאחד והשבתי לו דהנה יסוד דברי בתשובה מכבר הוא דכיון דגם אם ינטלו האבנים מסביב וישאר הצימענט לבדו לא יפול ויעמוד בפ"ע לכן שם כלי עליו ואם יקלפו האבנים מסביב יוכל הצימענט כולו להנטל כאחד אבל רו"מ כתב ששאל לאומנים ואמרו להיפוך בד"ז לא אתווכח ובהשתנות הסיבה בטל המסובב כמובן ואנכי לא ידעתי:

י״בומ"ש בשם עזרת יהודא שתמה ע"ד הפוסקים המחמירים בקבעו ולבסוף חקקו מהירושלמי הלא כבר העירו בזה בשו"ת גי"ט ובהגהת י"ש וכבר רמזתי במכתבי שבתשובה הנ"ל ביארתי שאין ראיה מהירושלמי כי ד"ז באמת פלוגתא בין ש"ס בבלי וירושלמי סוף חגיגה והירושלמי לשיטתו אזיל:

י״גומ"ש עמ"ש במכתבי לענין הקאכלען שנעשה ממנו מקוה העליונה דלשיטת קצת פוסקים לא נתבטל ממנה חשש מדרס וע"ז תמה דהא בכ"ח ל"ש טומאת מדרס והנה בהעתק הנשאר בידי לא נזכר מזה לענין כ"ח רק כתבתי כלפי מ"ש רו"מ דלפ"ד הראב"ד ותוי"ט נתבטלו כל הפקפוקים לזה כתבתי דעל כל פנים איכא חשש מדרס במקוה שעומדין בתוכה והיינו במקוה של עץ כמובן ואם המקוה הוא מפארציליין כפי שעושין בכמ"ק י"ל שדינו כזכוכית דלשיטת רמב"ם פ"א מכלים יש בו מדרס מדרבנן אך לפמ"ש בשאילת יעב"ץ אין בפארציליין דין זכוכית לטומאה וע' בפת"ש ויא"פ סימן ק"כ אבל גם בלא"ה הרי בנד"ד הוי הגומע כל המעמיד ומעכב שלא יזלו המים לחוץ ובתשובה הנ"ל [סימן ב'] ביארתי דהגומע אף על פי שאינו טווי וארוג ואין בו ג"ט מכל מקום יש לומר דחזי למדרס והבאתי מרש"י ותוס' שבת (נ"ז ע"ב) ומהרש"א ותוס' ומהרמ"ל שם (פ"ד ע"א) ורש"י זבחים (צ"ה) וא"ז הל' כלאים וס' משנה אחרונה פכ"ז דכלים מי"ב ועוד מכמ"ק ואם כן להסוברים דהכל הולך אחר המעמיד אם כן גם הקאכלין יש לו דין בגד ומטמא במדרס אך דלפמ"ש בתשובה שם להקל על ידי החיבור לקרקע לשיטת המקילים אם כן ה"נ בזה וכל מכתבי לרו"מ סובב רק לבאר שאין זה דבר מוסכם ושם בתשובה היה העובדא שהמקל היה של עץ ובנ"ד חמור טפי שהוא של ברזל ומכל מקום הרי רוב פוסקים מקילים בזה על ידי החיבור לקרקע ונעשה ע"מ לשמש בקרקע:

י״דומ"ש עמ"ש בתשובה דביכול להנטל כאחד יש חשש כלי גם להרשב"א ורו"מ תמה דהא גם בכלי שנקבו נקב המטהרו אם סתמו בסיד עם אבנים וצרורות הוי דרך בנין ומכ"ש בנ"ד לק"מ דהא התם אם סתמו בסיד וגפסים לבד פסול רק במעורב הסיד עם אבנים הוי דרך בנין ובנ"ד הרי גם אם יקחו האבנים יעמוד הגפסים לבדו כאבן והוי כסתמו בגפסים לבד דפסול דהוי ככלי של אבן א' כי הגפסים העומד מלפנים מן הכותל כקליפה וכלי בפ"ע הוא נידון ויותר אין פנאי להאריך ולהעתיק מ"ש בתשו' מכבר מרוב טרדותי:

ט״ווהנה עוד חזר השואל וכתב בדין אם מים זוחלין יכולים לטהר שאובין והביא מדברי הדג"מ על הש"ך סק"פ שהעיר מהא דאין הנזחלים מערבים ורו"מ השיג עליו שהרי הש"ך סקנ"ה רמז בעצמו לשם וכונתו דל"ק משם דשם הגומא עליונה ותחתונה אין בהם מ"ס לכן אין הזוחלין מצרפן לשיעור מקוה דקטפרס אינו חיבור אבל לטהר השאובים שפיר יכולים לטהר וכן מוכח מהא דממלא בכתף דפ"ו מ"ח ומים שנתערבו בחצר דפ"ד מ"ד דמוכח דזוחלין מטהרין שאובין והטעם דאף דפסולין לטבילה עכ"ז עושין השאובין כמחובר כמ"ש בתה"ד וט"ז סק"ג עכ"ד. הנה אמת שבס' נח"א על האשכול סוף סימן נ"ג סקי"ב ביאר כן דעת הש"ך כמ"ש רו"מ אבל כתב שם בעצמו שמדברי ריטב"א שבבדה"ב שבב"י מוכח דגם בכה"ג אין הזוחלין מועילים לטהר השאובין אבל המעיין שם ימצא דאדרבא הביא בתחלה בשם התוס' דמתניתין דבור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת ויוצאה דלעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשתיירו מן הראשונים ג' לוגין היינו במעין או אמה שאין בהם מ"ס אבל בדאיכא מ"ס כשרין בהשקה ומדכתבו מעין או אמה נראה דמיירי באמה של מי גשמים ואח"ז הביא מריטב"א בשם רא"ה שאין מטהר בהשקה אלא מינו אבל מעין המטהר בזוחלין אינו מטהר השאובין בהשקה והיינו משום דמעין יש לו דין אחר שמטהר בזוחלין לא הוי מינו אבל מי גשמים שדינם לטהר דוקא באשבורן יש לומר דגם אם הם זוחלין מכל מקום מטהרין בהשקה ותדע שהרי סיים שם דמתניתין דהאמה נכנסת וכו' היינו משום דהוא מעין ומוכח דאלו הוי מי גשמים כשר וע' ח"ס סימן ר"ט וסימן רי"א מ"ש מדברי שטמ"ק לביצה (י"ח) בשם ריטב"א בזה ובהגהת י"ש סנ"ב שכתב דבנקב כמ"ר מהני גם בזה ודבריו תמוהים שהרי תי' בזה מתניתין דהאמה נכנסת ויוצאה והא דכתב בים של שלמה דכמ"ר מועיל היינו משום דבזה יצא מתורת כלי ולא נעשו שאובים כלל וכ"ה בס' שי"ט פ"ו מ"ה דמקואות אבל בגוף הדין הנה בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סימן ח"י הביא דברי הר"ש שהובא בש"ך סקנ"ה ותמה עליו דאיך אפשר דמתניתין מיירי במי גשמים הרי כיון שאין מטהרין בזוחלין איך אפשר שיכשירו על ידי חיבורן את השאובין והניחו בצ"ע וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן פ"ו שכתב דנראה ברור דבכה"ג ל"מ השקה והביא ממהרי"ט הנ"ל והוא הוסיף לתמוה דאיך אפשר לפרש מתניתין דפ"ו הנ"ל בנותן מ"ס שאובין עד שירדו לתחתון הרי נעשו מיד זוחלין ואין מטהרין השאובין ובשלמא להרא"ש דסובר דבנשאר למטה מ"ס שאין זוחלין טובלין בהם יש לומר דמיירי בכה"ג וכן לשיטתו בהל' מקואות סימן י"א דבטובל בעיקר המקוה שהוא באשבורן ולא דרך זחילתן א"ש אבל להר"ש גופיה דגם בכה"ג פסול קשה ורמז לאו"ח סימן קנ"ט ומג"א סקכ"ז דאפילו לנט"י פסולין בזוחלין ולכן הכריח דמיירי דיש בהגומא בכדי שיגיעו מ"ס שאובין לתוכן בעוד המים באשבורן ואחר כך. שופך עוד מים שירדו לתחתון ע"ש ובזה היה נראה ליישב מ"ש התוס' ב"ב והרא"ש דהתם מיירי שמטיל בו יותר ממ"ס ובתוי"ט שם כתב דטעמא לפי שא"א לצמצם ולפמ"ש יש לומר דנתכוונו לסברת הרב ב"ש הנ"ל וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סימן קצ"ח שנשאל ג"כ בספק זה והעלה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים והביא ממהרי"ק שרש קנ"ה באמצע התשו' דדוקא אם הזוחלין מועטין בטלים לגבי מי האשבורן מהני אבל עיינתי במהרי"ק שם וראיתי דמיירי לענין צירוף הזוחלין לשיעור המקוה ובכה"ג ודאי דל"מ וכמ"ש הנח"א וגם רו"מ לחלק בכך אם כן אין ראיה ממהרי"ק להיפוך אך שהביא שם מדברי הש"ך סקנ"ה שרמז לעיין בסעיף ס' ופי' דכונתו להקשות על פי' הר"ש מהא דאין הנזחלין מערבין וה"נ אין מטהרין בהשקה וזהו דלא כפי' הנח"א ורו"מ ומסתבר יותר כדבריו דאם כן הי"ל להש"ך לפרש החילוק דלא דמי לשם אך דמכל מקום לדינא לפמ"ש הנו"ב מ"ת סימן קל"ו ולפמ"ש הריב"ש סימן רצ"ג דהטעם משום דהוי קטפרס ואינו חיבור אין סתירה משם כמ"ש הר"מ שיק בעצמו שם וע"ש שהביא גם כן ראיה מפ"ו דמקואות מ"ח דממלא בכתף עד שירדו לתחתונה וקשה הא המים נעשו זוחלין לשי' י"א שברמ"א ס"נ דאפילו נשארו מ"ס למטה נעשה הכל כזוחלין כיון שנתנועעו כל המים וה"נ בזה ובע"כ דגם זוחלין של מי גשמים מטהרין ודוחק לומר דמקואות היינו מעינות אך דמכל מקום יש לומר דזה תליא בשני דיעות שבסעיף נ' הנ"ל והביא בשם ס' לחם ושמלה שפסק ג"כ דבכה"ג אין מטהרין והוא הוסיף ראיה מדתנן בפ"א דמקואות שש מעלות במקוה ואמאי לא קתני עוד מעלה דמ"ס מי גשמים מטהרין שאובין אפילו זוחלין ובע"כ דאין מטהרין וסיים דלכל הפחות תליא במחלוקת הפוסקים ואין להקל עכת"ד. והנה מ"ש ראיה מדלא קתני לה במעלות יש לומר דהתם קחשיב רק מעלות שהם במקוה עצמה שנוגע רק לעצמה של מקוה ולא במה שיש לה מעלה להכשיר שאובין אחרים וגדולה מזו תיקשי לשיטת הרא"ה וריטב"א דמעין אינו מטהר שאובין בהשקה לפי שאינו מינו ודוקא מי גשמים מטהרין ואמאי לא קתני זה במעלות של מי גשמים ובע"כ דלא קחשיב כל הפרטים הנמצאים בזה וכה"ג מבואר ברע"ב פ"א דכלים מ"ד בהא דלמעלה מן המצורע עצם כשעורה וכו' דאף על גב דמצורע נמי חמור דמטמא כל אשר באהל משא"כ עצם כשעורה מכל מקום במעלה זו חמור עצם וכן כל הני למעלה למעלה דחשיב לא לכל מילי קאמר דהרבה יש מהן שיש חומרא בהקודם אלא לאותה מעלה שהוא מונה בלבד קאמר ע"ש וכ"ה בר"ש ותוי"ט שם מ"ג בד"ה למעלה מהן מורכב ויש להעיר קצת מתוס' זבחים (ג' ע"א) ד"ה הכותב וכו' דמשום דבאמר ללבלר וכו' יתר כמו כן לכן לא קתני בהך יתר על כן ע"ש. ויש לומר דאין כל מקומות שוים ולאו כללא הוא דלפעמים קתני בכה"ג וע"ע בתוס' נדה (ע"א ב') ד"ה מערה וכו' דמוכח גם כן היפוך דברי תוס' זבחים הנ"ל וגם בט"א לחגיגה (כ"ג סע"ב) הביא סתירה לתוס' זבחים הנ"ל ע"ש ולכן אין ראיית הר"מ שיק מכרעת:

ט״זאולם במ"ש הש"ך סקנ"ה בשם ר"ש ורא"ש דמתניתין דאמה נכנסת ויוצאת מיירי במי גשמים הנה בב"י אחר פלפולו עם הר"י טאיטאסק בד"ה וסמ"ג כתב וכו' הביא בשם הסמ"ג שהקשה בהא דפ"ג שהאמה נכנסת לו ויוצאת וכו' צ"ל שמה שאין הבור טהור שם על ידי השקת האמה לפי שאין מעין מטהר בכ"ש לטבילת אדם והואיל ואין מי האמה מרובין שם שיהיו ראוים לטבילת אדם אין מועלת השקתו להכשיר הבור עכ"ל הרי דס"ל דמיירי שהאמה הם מי מעין אלא דלפי שהם פחות ממ"ס אין מטהרין בהשקה (ושם בד"ה כתב המרדכי במס' שבועות וכו' ובמס' מקואות תנן בור שהוא מלא וכו' אלמא אף על פי שהוא מחובר לאמת המים אינם כשרים וכו' ומוכח דל"מ השקה כלל לשאובין או דמיירי שהם בכלי וע"ש בשם רוקח וצ"ע) והנה מ"ש רו"מ דכיון דהמים אין זוחלין מעצמן אלא על ידי ששופכין לתוכן שאובין ל"ה זוחלין כמ"ש הש"ך ס"ק ק"כ ליתא דדוקא על ידי טבילת אדם ל"ה זוחלין כיון דקודם טבילה ל"ה להם דין זוחלין משא"כ על ידי שפיכת שאובין לתוכו ובפרט דבתשובת תשב"ץ ח"ג סימן ל"ד מוכח דלא כהש"ך ועל כל פנים לדינא כיון שמדברי הר"ש ורא"ש מפורש להקל וגם מדברי רא"ה וריטב"א מוכח כן כמש"ל ומדברי ש"פ אין הוכחה ברורה להיפוך וכבר הבאתי בחיבורי דע"ת סימן י"ז סק"ט מדברי תה"ד וב"י או"ח סימן ק"ס דהיכא דמפורש להדיא בפוסק א' לאיסור אין לסתור דבר המפורש בשביל הוכחה שיש מדברי פוסק אחר להתיר ע"ש וה"נ בדמפורש להתיר בארבעה ראשונים ואף דבשל תורה קשה להקל מכל מקום היכא דכבר הומשכו השאובין בקרקע דהוי רק מדרבנן לשיטת רוב הפוסקים גם בהמשיכו כולה שפיר יש לסמוך ע"ז וע' בב"י בשם מרדכי פ"ב דשבועות בשם רא"מ דטעמא דהמשכה מתרת משום דהמים נתבטלו אגב קרקע וכאלו באו מתמצית הקרקע דמי ונתבטל מהם שם שאובין הרי דגם כשהמים זוחלין מיחשבו כמחובר וה"נ מטעם זה מהני השקה שיוחשב כזריעה גם בהיותן זוחלין. וע"ע בס' שי"ט פ"א דמקואות מ"ז מ"ש בזה ומ"ש שם דהשקה אינו בתורת טבילה אלא מטעם זריעה והביא ראיה לדברי תה"ד מרש"י בכורות (כ"ב ד"ה וטהור וכו' הנה כ"ה גם ברש"י ביצה (י"ז ע"ב) ד"ה ושוין שמשיקין וכו' והביא ראיה מפסחים (ל"ד) שהביא שם וברש"י נדה (י"ז ע"א) ד"ה נטהר מקצתו וכו' הביא ראיה ג"כ משתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהרו מלטמא אך דיש להעיר לפמ"ש הר"ש פ"ב דט"י מ"א בשם תוספתא חומר במים שאין במשקין וכו' חומר במשקין שאין להם טהרה מטומאתן וכו' ופי' הר"ש דתניא בת"כ אותו אתה שובר ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן אבל במים מהני השקה לטהרן והקשה הא גם גבי אוכלין משכח"ל טהרה כגון חטים שנטמאו וזרען בקרקע ותי' דכיון דאשרוש בקרקע כחיטי אחרוני חשיבי ע"ש ואי גם במים מטעם זריעה הוא הדק"ל מ"ש מים מחטים וא"ל דמכל מקום במים שהם רק בתערובות ולא תליא בהשרשה אינם כמים אחרים ז"א שהרי רש"י למדה משתילי תרומה הרי דדמיין להדדי וצ"ע. והנלע"ד כתבתי: