שו"ת מהרש"ם חלק א קמ״וTeshuvot Maharsham Volume I 146
א׳למחו' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה פישל פעלדמאן נ"י מביטשקוף בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין אשה שקשה לה לעשות בדיקת ז"נ בעד יבש כי כואב לה רק אם תלחלח העד מקודם במים נקל לה לבדוק יפה והעיר רו"מ דיש לחוש שמא ראתה ט"ד כחרדל ונימוק בלחלוחית המים וכהא דדם שנתבטל במים או כהא דט"ד כחרדל וחפהו ש"ז והביא מהא דסימן קצ"ו דתרחץ ותלבש לבנים והו"ל להזהיר לקנח א"ע בפנים קודם בדיקה והביא בשם הג' רש"ק ז"ל דבאשה שהרגישה פהמ"ק אחר צאתה מהטבילה יש לתלות ההרגשה על ידי מי הטבילה שנכנסו בפנים ואדרבא אם נחמיר עליה לבדוק בעד יבש יש לחוש שלא תבדוק יפה ע"י הכאב או שמא יעוותנה כמ"ש הרשב"א בטעמא דאין לבדוק בבגד פשתן חדש שמא יעוותנה עכת"ד. והנה רואה אני דבריו טובים ונכוחים ואם באנו לחוש לזה יהיה אסור לבדוק אחר שהשתינה ועל פי רוב המקום לח מן השתן ברוב היום ויתלחלח העד בהכנסתו ובע"כ דאין לחוש לזה. אולם הוראת הג' רש"ק ז"ל צע"ג למעשה ובהרגישה פהמ"ק בודאי א"א להקל בזה כי אין המים נכנסין ברחיצה בעומק כ"כ זולת בהרגישה זיבת דבר לח אולי יש להקל וע' בשו"ת ב"ש ח"ב סימן ל"ו מ"ש בדין של החכ"א באשה שמצוי בה זיבת דבר לח ע"י ליחות לבנות ולענ"ד יש לקיים ד' החכ"א בהרגשת זיבת דבר לח שלא בשו"ו אבל לא בהרגשת פהמ"ק ואכמ"ל וע' שו"ת מהר"י אשכנזי הנדמ"ח סימן כ"ח והנלע"ד כתבתי:
2