שו"ת מהרש"ם חלק א ט״וTeshuvot Maharsham Volume I 15
א׳בעב להרב המאוה"ג וכו' מוה' נפתלי נתן הירש הלוי נ"י אבד"ק הואש במאלרוי.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק עשיית יי"ש במדינתכם שע"פ רוב עושים משמרי יין גפן וידוע דין שמרי יי"נ דאסורים לעולם כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ג אבל כיון דדשו בי' רבים צידד רו"מ דאפשר יש לחלק בין עשיית תמד לי"ש כי התמד נעשה מקיהויא דפירא והוא מממשות טעם היין אבל מלאכת הי"ש הוא משמרים יבשים והוא משמנונית השמרים שנעשה רק מהצוקער שטאף והשמרים כבר נפרדו מאכילת אדם וגם מאכילת כלב והוי ממש כהא דאי אפשר לנבילה שתעשה שחוטה דכיון שנפגם אינו חוזר ונאסר עכת"ד. והנה מ"ש מהא דנבלה שנפגם יש לפקפק דשאני נבלה דמותר שלכד"א מה שאין כן ביי"נ דגם שלכד"א אסור דהא איסורו משום תקרובות עכו"ם דגם שלכדה"נ אסור כמ"ש התוס' בע"ז (י"ב) וכבר האריך הפלתי סימן פ"ז לצדד דגם בב"ח אסור גם בנותן טעם לפגם אך דהחוו"ד סי' ק"ג סק"א האריך לדחות דבריו והוכיח דבכל האיסורים מותר נטל"פ ובהגהת א"ב שם הביא מרמב"ם פט"ו ממ"א דמפורש כן וכן העלה בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' מ"ב והביא ראי' מפ"ב דערלה וע"ז (ס"ח) דלר"ש דנטל"פ מותר גם בכה"כ מותר ורמז להשפ"ד סי' פ"ז סקי"ח ע"ש עוד בזה וכבר העלה החוו"ד שם דגם אם חזר ותיקנו בדברים המתבלים עד שחוזר ליתן טעם מותר דכבר נפקע איסורו ונעשה כעפר ע"ש ואף דבשו"ת בי"צ סי' פ' האריך לדחות דבריו אבל אני מצאתי במשה"ב להרשב"א דף ק"ג ע"ב בהשמטה דלעיל ובריטב"א לע"ז (דף ל"ט ע"א) דמפורש כהחוו"ד אך דמבואר בחוו"ד שם דשמרים שעומדים להחמיץ עיסה אף שאין ראוים לאכילה מ"מ אוסרים בעיסה כיון שעומדין לכך א"כ י"ל דה"נ עומדים לעשות מהם י"ש ועוד שהרי הש"ך תמה ע"ד הב"י בשם א"ח שפסק דאם שרף השמרים תוך יב"ח דאפרן מותר דהא ביי"נ גם אפרו אסור ואף שהדג"מ דחה ד' הש"ך דגבי שמרים לכ"ע אפרו מותר דכבר כלה לחלוחית יין שבהם ע"י האש וע' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' קי"ז מ"ש בזה מ"מ מודה דבלא נשרפו אף שאינן ראוים לאכילה אסור לעולם גם הי"ש הנעשה מהם כמ"ש בתשו' הריב"ש שרמזו שם הש"ך ודג"מ ובתשו' א' להרב אבד"ק סאליצע הארכתי בענין י"ש הנעשה מחרצנים ויש ספק אם נעשה משל איסור ופלפלתי מכמה מקומות וגם בד' הריב"ש הנ"ל ובעובדא דנ"ד אינני רואה שום צד להקל ושוב חזר השואל וכתב לי דיש לדון עפ"ד הח"ס שהתיר השמן הנעשה מחרצנים משום דאשתויי ונעשה דבר א' ופנ"ח באו לכאן אבל הלא רמזתי לעיל לתשו' ח"ס סי' קי"ז והיא תשובה הנ"ל אבל מלבד דגוף הח"ס צע"ג לכאורה דכבר כתבתי במקום אחר ליישב סתירת דברי הר"י שהתיר המוסק משום דאשתני ובב"י יו"ד סוסי' קכ"ג הביא בשם הר"י באגרת שלא ליקח הצבע מהעכו"ם שנותנים בו חומץ יין והרא"ה שם התיר דכעפרא הוא וגם בתשו' הר"ן סימן ע' שרמז הב"י שם לא העיר כלל בזה וסותר למ"ש בעצמו פ"ב דע"ז בהא דאי משום אערובי מסרי סרי וביארתי דדוקא בדבר האסור רק באכילה ולא בהנאה מהני שינוי משא"כ בדבר האסור בהנאה הרי מ"מ נהנה מזה וכה"ג כ' רש"י בע"ז (דף מ"ו ע"ב) ד"ה או אין שינוי דגבי איה"נ ל"מ שינוי דכל הנעשה ממנו הנאה הוא וע' שו"ת מהר"י אסאד חא"ח סי' קכ"ז ולכן ביי"נ האסור בהנאה ל"מ שינוי' אך יש לדון עפמ"ש הרמ"א רסי' קכ"ד דבסתם יינם סמכינן ע"ד הסוברים דמותר בהנאה א"כ ה"נ לענין שינוי שנשתנה. אבל נראה דדוקא בנעשה שמן משא"כ בנעשה י"ש לא מקרי שינוי שהרי מנידון הריב"ש שהובא בש"ע סוסי' קכ"ד שאסר י"ש הנעשה מזיעת יי"נ מוכח דזה אינו שינוי והמעיין בריב"ש באמצע התשובה ימצא דאפי' בלא נרגש שום טעם וריח יין כלל אסור שהרי הביא שם ראי' מהא דע"ז (ל"ח) דקיי"ל דבשלקות בידוע אסורין אפי' בהנאה ואע"פ שאין טעם היין ניכר בהן ולא ממשו כדאמרי' התם הכא לא ידוע ממשו וגם באינו ודאי גמור כל שהרוב עושין כן אסור ע"ש שכ"כ להדיא ולא עלה עה"ד לומר דהוי כנשתנה וגם בתשו' צ"נ סי' ע"ה מבואר די"ש הנעשה מחרצנים וזגים של עכו"ם דא"צ לפנים והוא אסור ואף שהוא רק זיעה בעלמא אסור כמו י"ש הנעשה מיי"נ ע"ש ומבואר כמ"ש והרי בזמנינו מערבין י"ש בתוך היינות ועושין ממנו יין והח"ס לא התיר רק שמן הנעשה מהחרצנים שאין בו שום חריפות מעין משקה המשכר משא"כ בי"ש שהוא ג"כ מעין יין ולכן במקומי אני עומד ואין שום צד היתר לזה.
2
ג׳והנלע"ד כתבתי.
3