שו"ת מהרש"ם חלק א ק״נTeshuvot Maharsham Volume I 150
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה לוי מאנטנער נ"י מו"ץ ד"ק ליטאוויסק וכעת מו"ץ ד"ק בעלז.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בבעל חנות אחד ששכח מלמכור החמץ עד אחר חצות של ערב פסח ואז מכר לעכו"ם וקיבל אדראן ונתן לו השט"מ שכתב לו מלמד אחד אף שהתרו בו איזו מופלגי תורה שלא ימכור ולא שאל מרו"מ כלל ובעיו"ט האחרון שלח רו"מ אחריו השליח ב"ד לקרותו ולא בא ועתה כבר עבר הפסח:
2
ג׳והנה רו"מ הביא דברי הפמ"ג בא"ח סוף סימן תמ"ג ועוד בכמ"ק ודברי הנו"ב מ"ת סימן ס"ג וח"ס או"ח סימן קי"ד בדין מכר בערב פסח אחר חצות דלא עבר רק בעשה אם מותר בדיעבד וגם רמז לתשו' נט"ש סימן ז'. והנה בגוף הדבר שהביא המג"א רסי' תמ"ג בשם הה"מ דבע"פ אינו עובר בבל יראה אלא בעשה דתשביתו כבר הביא הח"י מרש"י ב"ק להיפוך והאחרונים האריכו בזה וע' תוי"ט פ"ה דפסחים מ"ד ובא"ר או"ח שם ובא"ח לפסחים (ס"ג) ומש"ש מרש"י פסחים (י"א ע"ב) ומהרש"א שם כבר קדמו הא"ר ואני מצאתי בירושלמי פ"ה דפסחים ה"ד מה ראית לרבות לחייב שאר הזבחים בחה"מ ולהוציא י"ד אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני אותן בחה"מ שהוא בבל יראה ובל ימצא ומוציאן מארבע עשר שאינן בבל יראה ובל ימצא ואתיא כיי דאר"מ דר"מ אמר משש שעות ולמעלן מדבריהן וגם למאי דמשני ר' מנא דאתיא דר"ש לכ"ע היינו מטעמא אחרינא ומפורש דלמ"ד משש ולמעלה מדאורייתא עובר בבל יראה ובשי"ק תמה שם מזה ע"ד הראב"ד דליכא ב"י והניח בצ"ע ע"ש וכיון דמפורש בירושלמי דאיכא ב"י מי משלנו יערב להקל:
3
ד׳אבל בגוף הדבר אי מהני מכירה בזמן איסורו מ"ש רו"מ דבדבר הטעון שרפה לכ"ע ליכא זכיה באיה"נ כבר קדמו הב"מ ליו"ד סימן רכ"א אבל לשיטת הנו"ב דבמשיכה קנהו הנכרי מאליו וכן אם היה עומד בצד חצרו דקונה מטעם חצר ולא ביאר רו"מ אם העכו"ם היה שם בחנות והשכיר לו החנות דאז יתכן לומר דקנה בתורת חצר ומשום יד ויעוין בשו"ת זכרון כהונה להגה"ק מו"ה אייזק אבד"ק קארץ שהאריך בנידון כזה והעיד ששמע ממרן הגה"ק ר' בער ממעזריטש ששמע מהגאון מוהר"ב אבד"ק גלוגא להקל בזה ושכ"ה גם בתשו' יד אליהו והוא האריך בדין מכר בכסף לבד אין להתיר תוה"פ אבל אחה"פ יש להקל ע"ש וגם הם לא הביאו דברי הירושלמי הנ"ל ועוד דדוקא בנמצא החמץ לאחר הפסח דלא עבר בפסח מה שאין כן בנ"ד שהיה מזיד וגם התרו בו מופלגי תורה שלא למכור וסמך על משענת קנה רצוץ המלמד החצוף לכ"ע אין שום צד להקל וע' בתשובות הרא"ש שהובא בד"מ א"ע סימן י"א דבכה"ג מקרי מזיד גמור ויפה כתב רו"מ דבקנין אגב דרבנן כיון דכבר הגיע זמן איסור תורה ל"מ קנין דרבנן והביא דברי הלח"מ ומח"א (ועמש"ל סי' י' אות ד' בזה). וגם מ"ש דהוי קנין בהערמה הוא נכון ואני מוסיף קצת דהא דקנין בהערמה מועיל בדרבנן היינו רק בהערמה שאינה ניכרת באופן שאם היה העכו"ם משלם לו באותה שעה היה מועיל אבל הכא הרי היה אסור לו באותה שעה ליקח מעות דהוי חליפי חמץ והדראן שקיבל היה אסור לו לשי' כמ"פ ועמ"ש הח"ס סימן ק"ו ע"ד מג"א סוף סימן תמ"ג בזה ועכ"פ לכתחלה ודאי דאסור אם כן ניכר להדיא ההערמה שעושה רק להצילו לאחה"פ ובכה"ג גם בדרבנן ל"מ המכירה כלל היכא דמוכר בכסף וליכא משיכה או קנין חצר אבל מ"ש רו"מ דהביטול לא חל על דברים אלו כיון שהיה עתיד למכור יש לפקפק דדברים שבלב אין מבטלים מה שאמר בפירוש בפיו שמבטל הכל ובפרט לפמ"ש הגאון ר' יוזפא דמ"ש בנוסח הבטול דביערתיה היינו מה שמכר הוא בכלל ומכ"ש מה שעתיד למכור אבל לפי דעתי כיון ששכח למכור וסבר דמועיל אחר חצות ודאי שכח לבטל בבקר בזמנו החמץ ולא ביטל כלל אבל בגוף דין הערמה בדאורייתא יש עיקולי ופישורי וגם אני הבאתי במק"א מכמ"ק בזה ועמ"ש ביי"ר סימן ס' סק"ז ברמז בעלמא:
4
ה׳והנה בדין קנין שהוא ספק פלוגתא לכאורה כיון דהישראל מוחזק וי"ל קים לי ממילא הקנין בטל לגמרי והוי כמו ודאי אבל גם בזה הארכתי בתשו' והבאתי מהנחי"ע לב"מ (להג' מליסא) (דף ו') שהאריך בזה וגם מהריט"א בתוד"ר אות ח' ושו"ת שיבת ציון סימן ט"ז באמצע התשו' ובשו"ת הרי"מ חאו"ח סימן ה' ושו"מ מ"ת ח"ב סימן ס"ג והעליתי להקל אחה"פ:
5
ו׳סוף דבר שאם היה העכו"ם אצל החנות דאיכא קנין חצר תליא רק בפלוגתת פוסקים אי מהני קנין בהערמה בשעת איסור הנאה או דאיכא ב"י בע"פ כמש"ל יש להקל אחה"פ ומ"ש רו"מ דהוי סד"א וע"י גלגול נעשה דרבנן כבר ישב על מדוכה זו בשו"ת בית אפרים חאו"ח סימן מ"א וביאר דליתא דשאני הכא דמאליו עומד להיות איסור דרבנן אחה"פ וגם אין לקנוס משום דעכ"פ עבר על איסור ספק דאורייתא כיון דהספק תליא בפלוגתא כמ"ש הב"א שם וע"ש דמיירי גם כן שמכר בע"פ אחר חצות וע"ע בשו"ת משיבת נפש סימן ט' שצידד גם כן בענין זה ואם כי אין להתיר גם בכה"ג למכור לישראל עפ"ד הירושלמי שהבאתי לעיל מכל מקום יש לסמוך ע"ד המקילים למכור לנכרים ובפרט כפי שהשגתי מכתב מהרב המו"ץ ד"ק מאשציסק שבעל החנות הוא חתן גיסו ושאל ממנו והוא התיר לו דברים שהן רק ספק חמץ אם כן היה שוגג תוה"פ ואף שאין לו רשות להורות באתרא דחבריה כפי שכתב לי התנצלותו שבעל החנות הסתיר הדבר בעיר ולא שאל מרו"מ מפני מחלוקת שבעיר אם כן עכ"פ בעל החנות לא פשע אז כ"כ וסמך עליו. ומכל מקום יש לקנסו ליתן שליש משיווי החמוצים לעניי העיר והיינו ממה שהוא חמץ גמור בבירור. אבל אם לא היה העכו"ם בחנות דליכא קנין חצר בעכו"ם וקנין כסף לא מהני לאחז"א ומשום אג"ק אין להקל בשל תורה יש לאסור החמץ:
6
ז׳ומכל מקום הנה החמוצים שבחנות המה על פי רוב דברים המחופים בבלילות של צוקר וכבר העלה בשו"ת פ"י דחיפויים הם רק נוקשה ואף דבשע"ת רסי' תמ"ב פקפק עליו מכל מקום אחר הפסח יש להקל וגם קארמעלקיס ובאנבוניס שנותנים לתוכן שפירטוס מעט מזעיר הוא מתבטל בתוכם והגם דלריחא וטעמא עבידא גם בזה רבים מקילים לאחה"פ וע' ח"ס סימן ק"ו והש"מ סימן ט"ו ושע"ת סימן תמ"ח סקי"א ובח"י סי' תמ"ב סקט"ז ובא"ר שם ושו"ת נט"ש סימן י"ח ואם כי אין להתיר לישראל מכל מקום למכרו לעכו"ם יש להקל וע' בתוי"ר ליו"ד סימן קי"ב בשם עדות ביהוסף וב"ד בזה והביא מתוספתא דמפורש כדעת מהרמ"ל שבמג"א סוף סימן תמ"ז אבל בנ"ד איננו דבר המעמיד אלא דעבידא לטעמא וע"ע בשו"ת מהר"ח א"ז סימן ע"ה ותשו' מהר"ם ב"ב החדשות סימן קס"ה קס"ו ובא"ז בשו"ת סימן תשע"ט ובמק"א הבאתי גם מדברי הר"ש פ"ה דמעשרות מ"ו בענין שמרים וכשיעיין בכל המקומות ימצא דברים נפלאים שנעלמו מהאחרונים בענין זה במחכת"ה. ופעריל גרויפין ידוע שבזה"ז אין מלחלחין השעורין כלל ובפרט בריחים של קיטור. ורק קראכמאל הוא חמץ גמור או משקאות של חמץ זהו אסור בלי ספק וצריך לבערם. וגם אם היה העכו"ם בחנות כפי שנתבאר לעיל יש לקנסו ליתן לעניים שליש מזה כמש"ל. ומ"ש רו"מ לענין ספק דהוי סחסי"ד כבר ביאר בשו"ת משיבת נפש סימן י"ח דהיכא דאי אפשר לברר אלא על ידי קפילא ואומן ל"ה סחסי"ד וע"ש שהעלה דגם בדאיכא נו"ט בפחות מכא"פ יש להקל לאחר הפסח אלא דמכל מקום בספק במעשה ולא בפלוגתא יש לאסור מפני שעבר על סד"א תוך הפסח כמ"ש בשו"ת ב"א הנ"ל. והנלע"ד כתבתי:
7
