שו"ת מהרש"ם חלק א קנ״בTeshuvot Maharsham Volume I 152
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה נפתלי נתן הירש הלוי נ"י אבד"ק הואש במאלדוי.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו אופין מצות על מאשינען והאופים הם הסוחרים ולשין עיסות גדולות יותר משיעור חלה ויאצרו המצות כמה שבועות באוצרם וקודם החג באין הבעה"ב וגם מסביבות לקנות מצות ויען כי בכה"ג יש ערבוב מעיסה אחת אצל כמה בעלי בתים ואם האחד יפריש חלה יופטר גם מצות שביד חברו אם לא שיכוון בפירוש שלא לפטור כמ"ש המק"ח וא"א להודיע זאת לרבים וגם אין לסמוך ע"ד הט"ז סוף סימן שכ"ו דבנ"ד מזדמן שבשנה אחת קונה הבעל הבית אצל אופה זה ובשנה אחרת אצל אופה אחר ול"ש טעמו של הט"ז ובפרט דהב"ח מחמיר לגמרי ולכן הנהיג רו"מ שיפריש האופה חלה מן כל המצות ופקפק אחד לנגדו שלא לשנות המנהג. עכת"ד:
2
ג׳הנה רואה אני דברי כת"ר נכונים וברורים דאם יזהירום שיכוונו שלא לפטור מלבד דגבי רבים ובדבר המסור לנשים אי אפשר ליזהר בזה כלל ועוד שהרי מבואר בט"ז או"ח סימן תרנ"א סק"ה דמה"ט לא הזכיר בש"ע דרך ג' לכוון שלא לצאת י"ח מקודם דקרוב שישכח ע"ש ומכ"ש בנ"ד ובהיתר של הט"ז סימן שכ"ו הרי הט"ז בעצמו סיים דדוקא אם רגילין ליקח בכל ערב שבת דדמי למכירי כהונה ולא באופן אחר אם כן בנ"ד שאין רגילים בכל שנה בזה גם הט"ז מודה דאסור וגם בגוף דמיונו של הט"ז להא דמכירי כהונה צ"ע דהא מבואר בתוספות ב"ב (קכ"ג ע"ב) ד"ה הכא וכו' דהא דבמכירי כהונה הוי כמוחזק משום דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור בו ע"ש וזה ל"ש בנ"ד ובפרט לפמ"ש בתשו' מהרי"ל והובא בקצה"ח סימן רע"ח סקט"ו דבמ"כ אינו יכול לחזור בו כלל פשיטא דאין ראיה וע' במזבח כפרה לבכורות (מ"ח סוף ע"ב) בזה וע' בתשו' ח"צ סימן ע' שכתב גם כן בפשיטות דבמ"כ טעמא משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ואסור לחזור בו וזה ל"ש בנ"ד שהרי בידו למכור למי שירצה ואולי ס"ל להט"ז דברגילים בכל ערב שבת אסור להאופה למכור לאחר שהנשים סומכות עליו ויש להביא סיוע להט"ז מש"ס דשבת (קמ"ח ע"ב) הב"ע בממנה אחרים על פסחו וכו' כיון דרגיל אצלו כמאן דאימני ביה מעיקרא דמי וכו' ע"ש ועכ"פ בנ"ד לכ"ע אסור והמפקפק בזה אינו אלא טועה והמנהג שבטעות יש לבטלו. והנלע"ד כתבתי:
3