שו"ת מהרש"ם חלק א קנ״גTeshuvot Maharsham Volume I 153
א׳להרב וכו' מוהרי"א נ"י מו"ץ ד"ק באקאווסק
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו שנמצא הפסק דק באות מ"ם סתומה בתפלין בפסוק לדבר בם והסדק לא ניכר פרידתו רק כשפושטין הגוויל כי הוא דק מאד והביא בשם קה"ס כלל ט' סק"י שהחמיר בזה על פי דיוקו מתשו' רלב"ח סימן א' ושאל חוו"ד בזה יען שלא נזכר דבר זה בשום פוסק והמעיין ברלב"ח שם ימצא דס"ל דאם נפרד היו"ד מן האל"ף כשר בדיעבד ורק מצד חומרא יש להחמיר לכתחלה ועל פי זה חידש הקה"ס דבאותיות מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אם כן הוי מה"ת שלא יהא בו שום הפסק וסדק כלל שום פסול ול"מ תיקון דהוי שלכ"ס אבל המעיין בתשו' ריב"ש ומהרי"ק שהובאו בט"ז סימן ל"ב סק"ט ימצא דבלא תיקון פסול לגמרי ואפילו הכי מהני תיקון ול"ה שלכס"ד ובפמ"ג בפתיחה לסימן ל"ב מבואר דה"ה אם נפסק רגל של דל"ת מהגג מהני תיקון והתם ודאי פסול ממש ולכן לענ"ד אין להחמיר כדעת קה"ס בזה והנלע"ד כתבתי:
2