שו"ת מהרש"ם חלק א קס״חTeshuvot Maharsham Volume I 168
א׳להרב הה"ג בנש"ק וכו' מו"ה יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטץ נ"י אבד"ק קלעצק ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדין ישראל א' שכתב למומר קודם פסח שישלח לו איזו חביות אריק על ידי באהן נגד נאכנאהמע ולא שלח לו שום מעות מקודם והמומר שלח לו הסחורה כפי מכתבו והישראל לא פדאו עד אחה"פ ומכר בהשט"מ שלו לעכו"ם גם את האריק הנ"ל ועתה אחה"פ פדאו והביאו לביתו ונסתפק רו"מ אם מועיל המכירה של הישראל לעכו"ם כיון שלא זכה בו מדינא כלל כיון שלא עשה שום קנין לא בכסף ולא במשיכה והעיר דיש לומר דמהני מכירת הישראל לטובת המומר כדין זכין לאדם שלב"פ אך דכל הקנינים שלנו הם כסף עם אג"ק או אודייתא וקנין אג"ק ואודייתא הם רק מדרבנן כמ"ש בקצה"ח סי' קצ"ד ומק"ח סימן תמ"ח והא דמהני בחמץ משום דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והכא הרי המומר לא ביטל החמץ כלל והאריך לפלפל אם הביטול של ישראל מועיל עבור המומר:
2
ג׳והנה בעיקר הדבר אם מועיל קנין דרבנן לשל תורה כבר העלה בשו"ת נטע שעשועים סימן ל' דהיכא דעשה הקנין דרבנן קודם שחל זמן האיסור של תורה לכ"ע מהני הקנין דרבנן ומקורו מדברי הלח"מ פ"ג דמכירה וגם בשו"ת טה"א סימן ח"י האריך להוכיח כן ולפ"ז שפיר מהני קנין אג"ק ואודייתא (ובמק"א הבאתי סמוכין לזה שמיושב בזה ד' הלבוש סימן ת"מ התמוהים) ובפרט בצירוף קנין כסף בזקף עליו המותר במלוה אלא דבעיקר המכירה שלא מדעת חבירו הגם דמבואר כן בתשובת פמ"א ופת"ש יו"ד סימן ש"כ כבר העירו רבים מדברי קצה"ח סימן רמ"ג במה שפקפק בדברי תה"ד וע' בשו"ת נא"ד סימן ל"ט ותשובת בר"א חא"ע סימן ק"א ובשדי חמד חלק דברי חכמים סימן ק"ט מכמ"ק בזה לקיים ההיתר וע"ש גם בדין מכירה של הערמה בזה ואף דבנ"ד מכר להעכו"ם חמץ שלו ובאמת אינו שלו אלא של המומר מכל מקום הרי כיון ששלח המומר על פי מכתבו נתחייב הישראל באחריות כמ"ש בחו"מ סימן קכ"א ומקרי שלו דגבי חמץ גל"מ כמ"ד וגדולה מזו מבואר בירושלמי סוף פ"א דפסחים דלר"ש דס"ל גל"מ כמ"ד מותר להקיז דם בקדשים ול"ה כמטיל מום בקדשים כיון שהוא שלו הרי דגם להקל מקרי שלו לר"ש ואם כן הרי בחמץ גם לדידן גול"מ כממון דמי ומקרי שלו ואף דהשג"א סימן ע"ז פסק דל"מ ביטול והפקר בכה"ג מכל מקום יש לומר דמודה בנ"ד ועוד דאין להעכו"ם נ"מ של מי הוא ואם אינו קונה מידו בתורת מוכר את שלו מכל מקום זוכה מצד שהוא שלוחו של מומר וכיוצא בזה מבואר בתשובת הרא"ש שבטחו"מ סוף סימן רנ"ו בגיורת שאמרה בצוואה נכסי לשמעון ועוד אמרה כך וכך יתן שמעון ליתומה פלונית ועתה טוען שמעון שכבר זכה בנכסים ואינו רוצה ליתן להיתומה והשיב וז"ל אין הדין עם שמעון מאחר שהיה אפטרופס של היתומה וכו' והיתה כוונתו לזכות לה במה שצוותה הגיורת כדי ליתן לה הרי כבר זכה לה אלא שעתה נודע לו שאין בצוואתה כלום וכו' א"י לחזור וכו' וא"י לומר אני כוונתי לזכות לה במתנה שנתנה לה והיא אינה כלום ומן ההפקר לא כוונתי לזכות לה ונמצא שלא זכתה היתומה מעולם לאו מלתא היא שהרי מכל מקום כיון לזכות לה והשאיל לה כחו ורשותו שיזכה לה ואם לא תוכל לזכות מכח המתנה תזכה מכח הפקר עכ"ל וה"נ בנ"ד וגם במומר מהני זכיה כדמוכח באה"ע סי' ק"מ וש"ך חו"מ סימן קכ"ו סקצ"ב וע' מג"א סימן קפ"ט ואבן העוזר שם ותשובת ח"ס ח"מ סימן קל"ד וע' תוי"ש יומא נ"ו דכותים גירי אריות בני ברית נינהו וה"ה מומר:
3
ד׳וגם בגוף הדבר אם קנין אג"ק הוא מדרבנן עמ"ש בחיבורי משפט שלום סימן ר"ב מדברי כמה ראשונים דהוי מן התורה ואח"ז מצאתי בגאון צבי לחו"מ סימן שס"ג שהוכיח גם מתוס' קידושין ה' ע"א ד"ה שכן פודין וכו' דהוי מן התורה והביא גם מתוס' שם ז' וסיים דגם בעכו"ם מהני אג"ק וכבר הבאתי בחיבורי שם בשם הח"ס שהוכיח כן מדברי מלחמות פ"ב דפסחים וביארתי שם דגם אג"ק של שליח מהני וכדעת המח"ח ע"ש באורך:
4
ה׳ועוד יש לי לדון דכיון דגם בדברים איכא משום מחוסר אמנה וכבר העלה בתשובת רח"כ חלק א"ח סימן י"ב להקל גבי חמץ במכירה בדברים מה"ט אלא שכבר תמהו עליו רבים מש"ס דבכורות י"ג סוף ע"ב דדוקא ישראל מישראל דקיימו בדיבורייהו אבל ישראל מעכו"ם דאינהו לא קיימו בדיבורייהו לא ע"ש וא"כ יש לומר דה"נ במומר אך דבכה"ג שכבר שלח לו על ידי מכתבו באמצעות הבאהן הלא המוכר א"י לחזור בו בדיניהם ואם כן בודאי על כל פנים איכא חיסור אמנה גם להישראל והנה כבר כתבתי בהסכמתי לס' אור לפארו מהא שחידש בקצה"ח סימן רס"ב בהא דביטול לאחז"א דמהראוי שיועיל כדין כלך אצל יפות דמבואר בעירובין ע"א א' דנותנים רשות משתחשך דלא הוי אקנויי רשותא בשבתא דגלי דעתיה דלמפרע ניחא ליה וכתבתי ליישב דכיון דלאחז"א ל"מ ביטול גם דיעבד משום שאינו ברשותו לא דמיא לכלך אצל יפות וכמ"ש כה"ג ברש"י ותוס' קידושין ע"ח ב' בגוסס דמודה ר' מאיר דבאומר נכסים שיבואו לידי בשעת גסיסה שלא אמר כלום אף דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא דמי להא דעירובין דקנין בשבת מועיל דיעבד אלא דאסור לכתחלה ע"ש שביארתי יפה אם כן לומר דהשתא שפדאו ולקחו לביתו שוב איגל"מ שקנאו דליקו בהימנותיה משעה ששלחו על ידי באהן ושפיר הועיל מכירתו להעכו"ם וע' בתשו' טה"א סימן ז' שהביא כמה ראיות דגם בקנה בלא פיסוק דמים דלא קנה מכל מקום כשגמר אחר כך פיסוק הדמים קנה למפרע משעה ראשונה ע"ש ובמהריט"א רפ"ב דבכורות צידד כה"ג לענין כסף ומשיכה דכשמשך קנה למפרע משעת נתינת הכסף ע"ש וה"נ י"ל בזה:
5
ו׳ז"ז מה שהאריך לפלפל בדברי מהרי"ט שפסק דא"י להקדיש ידי שליח והעלה לחלק דהיכא דמחויב כבר בדבר אז הוי כמעשה הנה בעיקר הסברא וליישב דברי מהרי"ט כבר קדמו בתשו' ח"ס יו"ד סימן שכ"א וע"ש עוד חא"ח סימן קט"ז אלא שלא הביא מדברי הכ"מ פ"ד דתרומות בשם רי"ק שהביא רו"מ אבל דברי הרי"ק הם נגד סוגיא דקידושין כמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן מ"ט אות ב' דפריך מתרומה לקידושין ולענד"נ דמהרי"ט מיירי בהקדש דאיתא בשאלה לכן הוי רק דיבור כיון דאפשר לבטלו ולכן בתמורה דליתא בשאלה מקרי מעשה כדאיתא ברפ"ק דתמורה וכן העליתי במשפט שלום רסי' קפ"ב לחלק כן והבאתי סמוכין לסברא זו מתוספות ב"ק ק' ע"ש ולשיטת מהרי"ק שביו"ד סימן רכ"ח רבים שנדרו הוי כנדר עד"ר אם כן בהא דתמורה בציבור ושותפין ששלחו שליח להקדש שפיר מצו משוו שליח כיון דליתא בשאלה וגם בלא"ה הרי בתמורה אין נשאלין עליה והתם מיירי דשוו שליח להמיר ולכן הוי מעשה:
6
ז׳ובזה מיושב גם מה שהקשה מהא דפסחים פ"ח ב' האומר לעבדו צא ושחוט וכו' דמהתם ילפינן דין שליחות וכבר קדמו בס' מנ"ח מצוה ה' אות ז' ולפמ"ש א"ש דהתם בששחט דא"א בשאלה דאם כן יהיה חשנב"ע ולחד מ"ד הוי דאורייתא לכן חל שפיר השליחות. והנלע"ד כתבתי:
7