שו"ת מהרש"ם חלק א קע״אTeshuvot Maharsham Volume I 171
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיולא במדינת רומעניא
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל שבאה הפקודה מהממשלה לעשות דרך המלך באמצע ביה"ע אם לפנות העצמות או להניחם במקומם והביא משו"ת שיבת ציון סימן ס"ד שפסק שמצוה לפנותם משום דהוי בזיון במה שעובר דרך המלך עליהם ורו"מ חולק עליו דגבי פינוי עצמות איכא ניוול וגם חרדות הדין ואם יניחם במקומם יהיה רק בזיון למתים ואם כן מוטב לתפוס רעה אחת ולא ב' רעות ורמז לתשו', ש"צ הנ"ל סימן ס"ג:
2
ג׳הנה המעיין בגוף התשו' יראה שהביא שם דעת הנו"ב דבעצמות ליכא חרדות הדין גם מלבד זה הרי דעת הא"ז והג"א והמחבר בש"ע דאם יש חשש בזיון שמא יכנסו מים בקבר מותר לפנות ואף דבש"ע כתב גם טעם שמא יוציאום עכו"ם הרי נקט גם חשש דשמא יכנסו מים ומוכח מלשונם דכל חדא חששא בפ"ע הוא אם כן מוכח דהיכא דנוגע לבזיון המת עדיף לפנות וליכא חשש דחרדות הדין וכמו בלינת המת דמלבד איסור הלאו של תורה איכא נמי כמה חששות הנוגעים רעה להמת וכמ"ש בזוה"ק ריש פרשת אמור ואפילו הכי מותר להלין לכבודו של מת ולכן לענ"ד צדקו דברי הש"צ וגם בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שי"ג פסק דאם רוצים לעשות מסילת הברזל על הקברות דיש לפנות העצמות אף שלא היה בידו שו"ת שי"צ מכל מקום כיון שיש חשש שיעברו כהנים דרך שם הוי זכות להמתים שיפנו אותם וכמו דמפנים מח"ל לא"י משום דמביאה לכפרה ה"נ בזה והביא מפ"ק דביצה מהא דמלינין המת כדי שלא יחללו עליו יו"ט והאריך שם בדין אהל זרוק והעלה שם דתליא במחלוקת הפוסקים שברמב"ם ומל"מ פי"א מטו"מ וריטב"א עירובין כ"ט וגם בתשו' שו"מ תליתאה ח"ב סימן מ"ג העיר מזה אלא שלא הביא מדברי הריטב"א הנ"ל וע' בפ"י סוכה כ"א שהעלה דמדאורייתא גם אהל זרוק חוצץ וע' בשו"ת רצ"ה סימן י"ב מ"ש בזה באורך אולם הר"מ שיק כתב עוד להתיר לפנות משום דקפנדריא עצמה הוי גנאי בזיון ומכל שכן דרך הרבים ועוד דכיון דקיימא לן דדינא דמלכותא דינא לענין קרקעות גם במלך ישראל אמרו בב"ק ס' דפורץ לו דרך ואם כן יהיה מקום הדרך של מלכות ודמי להא דב"ב קי"ב דנמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו ומבואר בח"ס יו"ד סימן של"ב וסימן של"ד דמשום שיהיה קבור בשלו רשאים לפנותם ומכל שכן אם יהיה שייך לגוי פשיטא דשרי וכמ"ש הח"צ סימן נ' עכ"ד ומכל שכן בנ"ד שעושים דרך המלך ובטל ההיתר מהא דאוהל זרוק ויעברו הכהנים דרך שם פשיטא דצריך לפנות וגם השו"מ נראה דמודה בזה:
3
ד׳וכה ראיתי בשו"ת רצ"ה סימן י"ב שהביא בשם הגאון מקאוונא דבספק הוי ס"ט ברה"ר ותמהני שלא הביא מדברי תוס' כתובות כ"ח סוע"ב דגבי ביה"פ שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר בס"ט ברה"ר אף על גב דמדאורייתא טהור ומ"ש מדברי מל"מ פי"ט מאה"ט מהתוס' פ"ק דפסחים דבאדם אחד אין צריך לטבול בס"ט ברה"ר אף דאיכא מיא בנהרא יעוין בר"ש פ"ה דטהרות מ"א דמוכח להיפוך ע"ש ודו"ק. אך במה שרצה הר"ש לומר דר"ע ל"ל דין ס"ט ברה"ר דטהור צ"ע מפסחים י"ט ב' דנזכר ר"ע במשנה ועלה קאמר מהא דס"ט ברה"ר טהור וע"ש בפ"י והן אמת דהר"ש שם העלה דדוקא באדם שיש לו תקנה בהזאה וטבילה ס"ל לר"ע דגם ס"ט ברה"ר טמא משא"כ בטהרות ובמק"א הבאתי סמוכין לזה מש"ס דפסחים ו' ע"ב דתניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קו"פ ל' יום רשבג"א ב' שבתות מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש שנאמר ויעשו בני ישראל את הפסח וגו' וכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו' ורשב"ג איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק לכל מילי דפסחא מ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שנאמר החדש הזה וגו' בעשור לחדש וגו' ותמהו המחברים הרי גם לרבי שמעון בן גמליאל יש לומר דאין דורשין אלא לעשרה ימים ואיידי דדריש לבעשור לחדש מסיק לכל מילי דפסחא וגם לא יתכן שידרוש דיני פסח שני איידי דדרש דיני פסח ראשון ונראה דהנה הפי"פ פ' בהעלותך הקשה לר"ע דאמר מישאל ואלצפן נושאי נו"א היו ולמ"ד שרפת גופן ממש צ"ל דשלדן קיימת הוו כמו שכתבו התוספות בסוכה כ"ה וסנהדרין נ"ב ואם כן היה אפר ממש וכיון שהוציאו בחניתות וקיימא לן דאי אפשר לצמצם וכשנגע א' מהם את השלדא נתקלקל ואינו מטמא את השני וכיון דהעזרה יש לה דין רה"ר הוי ס"ט ברה"ר לגבי כל אחד ומהראוי היה שיהיו שניהם טהורים:
4
ה׳ומ"ש ליישב משום דבאו בב"א צ"ע מתוס' פסחים י' דזהו רק מדרבנן ונראה לפמ"ש הר"ש הנ"ל דלר"ע גם ס"ט ברה"ר טמא באדם שיש לו תקנה בטבילה והזאה ודוקא בטהרות שנטמאו שאין להם תקנה טהורים והיינו דאף דגם לדידן בדאיכא מים זיל טבול כדאיתא בע"ז ל"ז הוא רק חומרא ולר"ע הוא מדינא ויש לומר דר"ע ס"ל דדישל"מ הוא מה"ת וע' בשו"ת שבאב"מ סימן י"א אם כן לר"ע לשיטתו שפיר היו טמאים:
5
ו׳ובזה יש ליישב קו' הריטב"א בהא דאמרו אנחנו טמאים למה נגרע ותמה דהא תשובתם בצדם לפי שהם טמאים ולפמ"ש יש לומר דהא מבואר בתוס' פסחים י"א א' ד"ה אבל לא גודשין דבגדישה ליכא פסידא וכו'. ואם תאמר אם כן מה פריך דלמא הכא שרי ר"י משום פסידא אבל גבי חמץ גזרינן. ויש לומר משום מצות ביעור יש להתיר כמו פסידא ע"ש א"כ זהו שאמרו האנשים אנחנו טמאים לנפש אדם אף שאנחנו שנים והוה ס"ט ברה"ר ובע"כ משום דאדם יש לו תקנה בהזאה וטבילה וליכא פסידא למה נגרע מהקריב וגו' והרי יש הפסד מצוה ודמי לטהרות דס"ט ברה"ר טהור משום פסידא ולזה הוצרך להודיעם דין פסח שני שעל ידי זה לא יפסידו כלום וז"ש רשב"ג איידי דאיירי במילי דפסחא להודיעם שפטורים מקרבן פסח של ראשון הוצרך להודיעם גם דין פסח שני שהרי אי לאו דינא דפ"ש היו מותרים להקריב פ"ר ולכן סבירא ליה לרשב"ג שתי שבתות דכשעמד בפ"ר והודיעם דין בעשור לחדש לא היה צריך לדרוש להם דין י"ד וט"ו של ניסן ודו"ק [א"ה יצחק בהמ"ח לענ"ד ליישב קו' הריטב"א הנ"ל דהנה במק"א כתבתי לבאר מאמר חז"ל בספרי זוטא הובא בילקוט בהעלותך הובא בעט"ח ח"ש בסוגיא דפסחים צ' וז"ל ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו ב"א כשרים וצדיקים וחרדים על המצות. רבי אומר א"צ הרי הוא אומר למה נגרע לבלתי הקריב נשמע שהיו חרדים על המצות ע"כ. וכבר דקדקו מנ"ל להוכיח מזה שהיו חרדים על המצות הלא אם לא יקריבו קרבן פסח יחייבו כרת ומי שאינו רוצה בהכרת נפשו צדיק וחרד על המצות יקרא. ונראה דבש"ס דסוכה כ"ה איתא דז' שלהם היה בער"פ ובסמ"ג חשב לפי סדר עולם שער"פ חל אז בשבת וע' בשיו"ק סוף עירובין בזה ובפסחים ס"ה מבואר דהזאה אסור בשבת משום שמא יעבירנו ובתורי"ד שם ביאר דהיינו שמא יעבירנו המוזה ע"ש ולכאורה יש להבין הא אין שבות במקדש אך ז"א דהא כל הטעם דא"ש במקדש כתב הכ"מ משום דכהנים זריזין הם וע' רמב"ם פ"ב משופר ואם כן כאן דהגזירה הוא שמא יעבירנו המוזה והוא אינו זריז ושפיר גזרו והנה ברש"י שבת כ' כתב וז"ל היינו טעמא דלא גזור משום דכהנים זריזין הם שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אתי לאתויי משתחשך עכ"ל וע' בירושלמי מ"ק סופ"ג חברין זריזין הן ובק"ע שם ת"ח זריזין הם ע"ש ולפי זה א"ש דברי הספרי שהם שאלו למה נגרע הלא תשובתם בצדו וכקו' הריטב"א ובע"כ צ"ל דהם שאלו לפי שהיה ז' שלהם בער"פ ושאלו למה נגרע הלא אפשר להזות עלינו אך הלא אז היה ער"פ בשבת ואסור להזות משום יעבירנו אך הלא כל הטעם הוא משום שמא יעבירנו המוזה דאם לא כן הלא א"ש במקדש והא דא"ש במקדש הוא משום דכהנים זריזין והיינו משום שהם בני תורה וחרדים ואם המוזה גם כן חרד על המצות ל"ש גם גביה שבות ולכן שפיר שאלו למה נגרע דאפשר להזות עלינו אף שהוא שבת ומזה הוכיח הספרי דהיו כשרים וחרדים על המצות דאם לא כן קשה קו' הריטב"א הלא תשובתם בצדו. ולפי זה מובן מה שאמרו אנחנו טמאים כלומר אנחנו שאנו בני תורה וחרדים על המצות למה נגרע דאפשר להזות עלינו אבל אם היו אחרים טמאים שפיר אינם יכולים להקריב וזה שהשיב להם משה רבינו עליו השלום עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם דייקא דעל אחר אני יודע שבלתי אפשרי לו להקריב בטומאה דהא אסור להזות עליו וכנ"ל אבל אכתי לא הוכח בהא דפסחים י"ט הנ"ל דמיירי גם באדם:
6
ז׳ובעיקר דברי הגאון הנ"ל יעוין בשעה"מ פ"י דמקואות כלל ה' מ"ש ע"ד המל"מ ויש לדון בזה מדבריו שם ואין כאן מקום להאריך וע"ע בצל"ח פסחים (דף י' ע"א) ושם בסוגיא דרחסה"כ אות קל"ז קל"ח מ"ש בזה וגם מ"ש שם דטעמא משום דהוה דשיל"מ כבר העיר בזה בשו"ת שבסוף סימן אב"מ סימן י"א אלא דאי מש"ה גם בדרבנן יש להחמיר וזהו נגד דברי תוס' עירובין ל"ו ב' ד"ה במקוה וכו' ע"ש ואכמ"ל:
7
ח׳ולכאורה יש לדון על טעם אחר של המהר"ם שיק מכח שיהיו שייכים למלך דאף שקונה הדרך מכל מקום יש לומר דלא קנה עד התהום ונמצא שמקום הקבר נשאר בחזקת הבעלים הראשונים וע' במל"מ פ"א ממכירה שרמז לירושלמי פ"א דביכורים דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן אבל המעיין בירושלמי שם ימצא דלהמסקנא כ"ע מודו דהקונה דרך קנה עד התהום וכן מצאתי בא"ז הגדול בשו"ת סימן תשס"ג דמבואר דגם במיצר שהחזיקו בו רבים זכו הרבים בגוף הקרקע ולא בדריסת הרגל לבד ודלא כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב חו"מ סימן י"ג ובתשו' א' הבאתי דתליא בפלוגתת הראשונים שהובאו באס"ז ב"ב ק' ואכמ"ל ועכ"פ כה"ג בנ"ד שעושים דרך הרבים וחופרים שם ואם אולי יחפרו עד מקום העצמות פשיטא דלכ"ע יש לפנות העצמות וכן מצאתי בשו"ת ח"ס חיו"ד סימן קפ"ג שהעלה דבעצמות ליכא חרדת הדין ובסימן קפ"ד שם העלה דאם רוצים לבנות ולעשות דרך הרבים בפקודת המושל על גבי הביה"ק יש לפנות העצמות ולקברם במק"א לכן גם בנ"ד הדין ברור דיש לפנותם ולקברם במקום אחר. והנה לשיטת הג' מהר"ג שהובא בחו"י וח"צ סימן מ"ז דבקטנים ליכא חרדת הדין יש לומר דבנ"ד דבאים לפנות כל ביה"ק אם יתחילו לפנות של קטנים שוב ליכא חרדת הדין גם לגדולים שהרי רואים שמפנים גם של קטנים וע' ח"צ שם סימן נ' שחולק על הנ"ל ועכ"פ לדעת מהר"ג יש לומר כמ"ש:
8
ט׳ומה ששאל בדין המצבות שיצאה הגזירה שלא לחזור ולהעמידם במקום שיפנו העצמות שם אם מותר ליהנות מהם והביא מדברי הט"ז או"ח סימן קנ"ד ובכ"ש מגלה כו' הנה בגוף הדין של הט"ז ובכ"ש יעוין בשו"ת תוע"ר חאו"ח סימן ג' שהאריך לדחות ראיות הבכ"ש גם בתשו' גא"י חאו"ח סימן כ"ח האריך לדחות ראיות הבכ"ש וסיים דהמיקל כהט"ז לא הפסיד אבל בכ"ז לדינא העלה כהבכ"ש והביא מהא דס"ת ותפילין שבלו במנחות ל"ב דאין עושים בהם מזוזה משום דמעלין בקודש ולא מורידין ונדחק שם לומר דמיירי שהיה להסופר פרשיות אחרות שהיו נכתבים קודם לתפילין הללו והיו ראוים לצרפם לאותם תפילין שבלו וראוים עוד לקדושה חמורה ע"ש. אבל אני מצאתי בתשו' הריב"ש והובא בב"י יו"ד סי' ר"פ בדין אם מותר ליקח מהגליונות של ס"ת שנקרעו בגזירות על ידי עכו"ם ולעשות מהם דבק לקרע של יריעה ופסק דאסור שאפילו לכתוב עליו מזוזה אסור משום דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכ"ש לדבק בו הקרע שאינו משמש רק מעשה דבק בעלמא מאחורי הספר ע"ש ומבואר כדעת הבכ"ש גם מבואר בשו"ת דבר שמואל סימן שמ"ב דאיסור הנאות ממצבה הוי מדאורייתא וכל ספק פלוגתא בזה יש לפסוק להחמיר ע"ש אם כן נראה דבנ"ד טעונין המצבות גניזה והשי"ת ירפא שבר עמו ויקוים בנו מקרא שכתוב בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וגו':
9
י׳והנלע"ד כתבתי.
10