שו"ת מהרש"ם חלק א קפ״הTeshuvot Maharsham Volume I 185
א׳להרב וכו' מו"ה דוד שיף נ"י מו"ץ ד"ק זמיגראד.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שיש לו מלאכת פאבריק מן (רויסלעך) דגים קטנים מעובדים עם חומץ ומכר הכל כדין והפאבריק שלו במדינת פרייסען והי"ל גם על הבאהן רוסען ומכרם גם כן אבל הנאמן שלו היושב בהפאבריק שלח לאדם אחד חמשים חביות רוסען אשר בצוואתו שצוה לשלוח לו על ידי באהן נשלחו לו בלא שום אדראן אלא שעל ידי שלא נכתב האדרעסע כהוגן לא נלקחו מהבאהן וגם לא מכרם בהשטר מכירה ולכאורה החמץ של הישראל המוכר אף שהלוקח קבלם על אחריותו על ידי שצוה לשלוח לו והוי כהוציא על פיו מכל מקום לא זכה בשום קנין ורק האחריות היה על הקונה או על הפערוואלטונג מהבאהן אבל רו"מ צידד מפני שכתב בהשט"מ שאם נשכח איזו חמץ הכל במתנה להנכרי הקונה מעכשיו אגב קרקע והודיע זאת להנכרי עתה קודם שקנה מאתו בחזרה החמוצים וגם הרי ביטל חמצו ועשה שטר מכירה וגם הוא משועבד להבאהן בתורת משכון עכת"ד שאלתו:
2
ג׳הנה מ"ש שנכתב בהשטר מכירה שהנשכח יהיה במתנה אם המוכר קרא נוסח השט"מ בפיו לפני הנכרי הקונה ואמר גם לשון המתנה בודאי יש להקל דגם לשיטת המק"ח דבסתם מוכר חמץ הוי כאין מינו ידוע מכל מקום בנ"ד הרי כבר מכר לו ממין זה עצמו וגם דברי המק"ח תמוהים דהא באומר נכסי לפלוני קנה כמ"ש בח"מ סימן רי"ח סכ"ד וכ"ה בתשו' רע"א מ"ת סימן ז' וכ"פ בתשו' שו"מ מ"ת ח"ד סימן י' אלא שלא הביא ראיה הנ"ל וכ"ה בנוסח שט"מ מהגאון הקדוש ר"נ אדליר שהדפיס הח"ס מוכח דס"ל כן וגם מהפמ"ג סוף סימן תמ"ח מוכח כן. אבל אם לא קרא בפניו השט"מ בנוסח המתנה אין שום תועלת במה שנכתב כן בהשט"מ דבמטלטלין אין שטר קונה כלל גם בישראל גם למש"פ כמ"ש ברש"י ב"ק ע"ט ומכל שכן לנכרי דגם בקרקע אין שטר עושה קנין כמ"ש בתוספות קידושין י"ד אלא דאם הקונה שצוה לשלחם הוא ישראל כיון שהנאמן שלחם ע"פ צוואתו ושלימותו יש לומר דההגבהה ומשיכה שעשה הנאמן זכה הקונה בהחמץ דגם במשיכת מוכר עבור הלוקח דעת המבי"ט בתשו' דמהני וגם לשיטת השע"מ חו"מ סימן ר' החולק עליו ואני בתשו' להרב אבד"ק זאלישטשיק הארכתי הרבה בכמה ראיות אבל בנ"ד שהנאמן של הסוחר עשה זאת יש לומר דלכ"ע מהני אבל באמת גם בזה יש עיקולי ופישורי דכיון שהוא שלוחו של מוכר ואפטרופוס שלו וידו כידו לא יוכל להיות שלוחו של לוקח וע' בש"ך רסי' קפ"ה ובנה"מ שם ובקצה"ח סימן קכ"ה סק"ד ובמח"א הל' שלוחין סימן ד' ושו"ת פרשת מרדכי חחו"מ סימן ט' באורך בכ"ז ובפרט אם היה הקונה עכו"ם הרי אין זכיה ושליחות לעכו"ם וגם יש לומר דהנאמן לא נתכוון לזכות לצורך הקונה וגם מסתמא לא הגביה בעצמו אלא על ידי שלוחים ואולי על ידי עכו"ם ולכן אין לסמוך על זה:
3
ד׳וגם מ"ש רו"מ שהיה כמשכון ביד הבאהן אין בזה שום צד סמיכה כמ"ש בשע"ת ע"ד שו"ת ארבעה טורי אבן וע"ע בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סימן ר' מ"ש בזה. סוף דבר שבאם קרא השט"מ כולו בפני העכו"ם וגם ענין המתנה במה שנשכח ממנו יש להקל בפשיטות ואם לא קראו נראה דכיון דהחומץ אינו חמץ בעין אלא תערובות ובפרט הבליעה שנכנס בהדגים הרי גם בדבר המעמיד ולטעמא עבידא יש להתיר בהפ"מ על ידי השלכת הנאה כמ"ש בח"י סימן תמ"ב סקט"ז וע"ש בא"ר שדחה דברי הח"י ולדינא מסיק דבדיעבד שרי ע"ש ואף דבשו"ת נטע שעשועים סימן ח"י חולק על זה מכל מקום סיים לצדד להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח וכ"ה בשו"ת הש"מ סימן ט"ו וע' בשו"ת פרי תבואה סימן ל"ב כמה צדדי קולא וע' שו"ת בי"צ יו"ד ח"א סימן קל"ז ומ"ש מדברי הראב"ן שהביא בתשו' ח"ס חאו"ח סימן ק"ו ע"ע בתוי"ר יו"ד סימן קי"ב בשם תוספות דפסחים ו' ע"ב בזה ומכל מקום בנ"ד שהי"ש שנתהוה בו החומץ יש בו הרבה חלקים ממינים אחרים. נראה להתיר על ידי השלכת הנאת דמי החמץ שבהחומץ וע' בשו"ת דברי חכמים סימן ק"א ובהגהותי לאו"ח הבאתי מדברי כמה מחברים ועכ"פ אין בו יותר מחלק א' מט"ז חמץ ויוכל להקל כן למכרם לעכו"ם ובהשלכת חלק א' מט"ז מהחומץ שבו ואף שהמק"ח סוף סימן תמ"ז צידד להקל גם באכילה כבר העלה במגן האלף שם דבנתערב קו"פ במבשא"מ אין להתיר אלא בהנאה לכן נ"ל כנ"ל:
4
ה׳והנלע"ד כתבתי.
5