שו"ת מהרש"ם חלק א קצ״אTeshuvot Maharsham Volume I 191

א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד פרידמאן נ"י מו""ץ ד"ק חוסט בארץ הגר.

ב׳מכתבו הגיעני זה איזו ימים ולאשר הקיפוני כמה טרדות לא נתנוני לעיין במכתבו וגם עתה באתי בקצרה ע"ד שאלתו בדגים שנמלחו בכלי בשר ב"י ושהה שם מעת לעת בצירו ואחר כך נצלו הדגים בחמאה וח"א אסר הדגים משום דכבוש מעת לעת כמבושל והציר הוי ד"ח כמ"ש הש"ך רסי' ק"ה ומחליא לשבח והוי טעם ראשון של בשר בהדגים ואפילו בכלי בשר שאב"י יש לאסור בלא הפ"מ ורו"מ חולק עליו:

ג׳הנה מ"ש רו"מ דגם לשיטת המנ"י החולק על הש"ך סי' ס"ט סקס"ח וס"ל דציר הוי ד"ח היינו במלוח הרבה כדי להתקיים לאורחא אמת שכ"ה במנ"י שם להדיא ובש"ך סימן צ"ו סקט"ז חולק גם כן בענין המלח דדוקא במלוח הרבה הוי ד"ח וכ"ה במג"א סימן תנ"א סוף סק"כ וגם בעיקר מחלוקת הש"ך והדרישה כבר הביא הבינ"א דברי או"ה דמבואר כהש"ך אך דבנ"ד היה כבוש מעל"ע וע' בתשו' מהר"ם שיק סימן קכ"ד ותשו' כת"ס סימן ע"ב דתלו לה בפלוגתת ראשונים:

ד׳אבל מ"ש רו"מ מהש"ך סימן צ"א סקט"ז בדין טהור צלול הנה מלבד מה שראיתי בס' יד"י שנדפס מחדש שהשיג באורך ע"ד הש"ך בזה אף גם הרי כבר העלה בח"ד סוף סימן ס"ט דהעיקר לדינא כטעם ב' שכתב השע"ד דהא דאין מליחה לכלים משום דאין המלח נכנס בחלקי העץ ולא משום דטהור מלוח וטמא תפל ע"ש ואם כן יש להקל בנ"ד דהוי גם כן נ"ט בנ"ט:

ה׳ומ"ש רו"מ דבנ"ד היה נ"ט בנ"ט מקודם שהרי נבלע הבשר

ו׳על ידי רוטב וכמ"ש הח"ד רסי' צ"ה הנה זה כמה שנים כתבתי בגליון שבדרישה שם בד"ה ובעה"ת וכו' כתב וז"ל וזה שייך דוקא בטעם היוצא מן הקדרה וכו' אבל כשמבשל תחלה בו בשר אף שהיה בו מים מ"מ כיון שנמחה גוף הבשר במים הרי המים הוא כבשר והן נבלעין בקדרה וז"ש רבינו בסוף סימן זה וז"ל ונאסרה היורה מממשות הבשר מנגיעה שנוגע בה וכו' ולא אמרינן שנכנס תחלה במים עכ"ל ומפורש דלא כהח"ד וכ"ה בב"י בשם שע"ד בד"ה והיכא וכו' משום דיש בה ג' נ"ט בנ"ט מן הבשר לקדרה וכו' וע"ש דמיירי שאכלו בהם רוטב. של בשר וגם אחר זה כתב דדוקא שאין מלוכלכת במרק וכו' ובבדה"ב השיג דדוקא בממשות בשר ולא במרק ע"ש וכפי הנראה נחלקו בסברת הח"ד [ואחר זמן רב נדפס ספ' יד"י וראיתי בו בסי' צ"ד סקי"ט שהרגיש בזה והביא בשם כנה"ג שדחה דברי בדה"ב וכתב דרוטב הוי כבשר ממש וגם הביא בשם רש"ל באו"ש מפורש דלא כהח"ד ע"ש] וע"ע במרדכי פכ"ה סי' תש"ו דמבואר שם גם כן כלשון השע"ד הנ"ל שבב"י:

ז׳ומ"ש הח"ד ראיה מתוס' זבחים וכ"ה במהרמ"ש חולין שם יעוין

ח׳בל"א חולין קי"ב שהשיג על זה וגם דחה דברי הח"ד ואני בתשו' אחת הבאתי בזה מדברי הכ"מ פ"ו מפהמ"ק דבמקצת ל"ש דין ממעט באכילתן והבאתי דברי הצל"ח פסחים י"ג ושעה"מ סופ"ו מפהמ"ק מרש"י בכורות ס"א ודברי הח"ס סי' קי"ד ופלפלתי הרבה בזה ואכ"מ ועל כל פנים לדינא ודאי אין להקל כהח"ד ובפרט בבשלו ד"ח דמבואר ברמ"א סי' צ"ה ס"ב דגם בכלי שבשלו בו בשר אסור ומוכח לשי' הח"ד דגם אחר שהיה ב' נו"ט קודם שבשלו הד"ח אפילו הכי מחליא לשבח ואם כן ממ"נ א"א לצרף ד"ז בנ"ד אי נימא דהציר הוי חריף:

ט׳וגם מ"ש רו"מ בשם איזו מורים דיש לשער בכף ששאבו רוטב בשר כפי ערך המדומע ועפ"ז צידד גם בנ"ד הנה לפמש"ל דברוטב דינו כבשר נראה דה"נ בנ"ד וע' בחכ"א כלל מ"ו שהביא בשם או' דאין לשער ברוטב כפי המדומע וזה כמה שנים דחיתי דבריו וביארתי דברי או"ה בע"א ומצאתי אחר כך בחמ"ד הל' בב"ח סי' מ"א שביאר דברי או"ה כדברי והביא גם מד' מרדכי פכ"ה סי' תרצ"ז וע"ש סי' תרצ"ה. ומכל מקום נראה דבתוחב כף לרוטב י"ל דשמא נגע בבשר ולא רמיא אדעתיה גם י"ל דהשומן צף למעלה והשומן דינו כבשר עצמו כדאיתא בחולין ק"כ ב' מאי רוטב שומנא ופריך הוא עצמו יטמא טו"א וע"ש ברש"י דהיינו שומן שעל המרק ע"ש ולכן קשה להקל בזה (ועמש"ל סי' ר"ז באורך קצת בזה). ומ"ש רו"מ מדברי פמ"ג באו"ח דסתם כלי יש שלשים בתוכו

י׳הנה גם במחצה"ש סי' תנ"א סק"מ מבואר כן ואני הבאתי במק"א ראיה מתוס' חולין ק' ע"ב במ"ש דלהר"א ניחא דגם ביורות גדולות י"ל שהגעילום ב"פ וע' פלתי סי' צ"ד סק"ט דמוכח מזה דעל כל פנים יש בתוך הכלי קרוב לערך ח' פעמים נגד הכלי וע' בשו"ת שו"מ מק ח"ג סי' כ"ז מהא דב"מ מ' דמוכח דהכלי חלק ששית ועמש"ל סי' צ"ג בזה. אבל לומר שיש שלשים פעמים החוש מכחישו ואני בחנתי ונסיתי כמ"פ וראיתי דא"א להמציא בזה כלל תמידי והכל לפי עובי וגודל הקדרה ולפעמים היה רק ה' או ששה פעמים ולפעמים קצת יותר. הנה השבתי לו על כל פרטי הצדדים שצידד רו"מ בזה כאשר ביקש מעמדי ובגוף הדין צדקו דברי רו"מ להקל בנ"ד:

י״אוהנלע"ד כתבתי.