שו"ת מהרש"ם חלק א קצ״בTeshuvot Maharsham Volume I 192

א׳להרב החריף וכו' מו"ה יהודה ליבוש מונק נ"י בווארשא. מכתבו הגיעני ובדבר אשר שאל על השמטת הרמב"ם הא

ב׳דאמר אביי בבבא קמא (ק"י) דמדתנן במתניתין נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידן שנאמר ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה ואמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הו"א מהדר ליורשים מ"ט אדעתא דהכי לא יהיב ליה והרמב"ם השמיט ד"ז וגם בתוי"ט תמה ע"ד הרע"ב שכתב במתני' דטעמא משום דכבר זכה בו ולא ביאר משום דכסף מכפר מחצה:

ג׳הנה נראה דשפיר השמיט הרמב"ם ד"ז דלכאורה קשה לפמ"ש

ד׳הרדב"ז ח"א סי' ר"ד ובכנה"ג ח"מ סי' ט"ו בהגב"י אות ח"י דבאומדנא דמוכח מהני להחזיק ממון ולא להוציא אם כן איך דייק דכסף מכפר מחצה משום דאל"כ האיכא אומדנא הרי כיון שנתן כבר הכסף לאנשי משמר י"ל דל"מ אומדנא להוציא אבל נראה דעיקר טעמו של הרדב"ז דאומדנא אינו דבר ברור אלא דע"פ רוב הוא כן וכיון דקיי"ל דאין הולכין בממון אחה"ר לא מהני להוציא:

ה׳והנה הפ"י כתובות י"ב ע"ב העלה דמאן דסובר ברי ושמא

ו׳ברי עדיף ובא"י אם הלויתני חייב בע"כ ס"ל דהולכין בממון אחה"ר ובב"ב קל"ה א' מבואר דאביי סובר דא"י אם הלויתני חייב ואם כן ס"ל דהולכין בממון אחה"ר אם כן שפיר דייק דכסף מכפר מחצה דאל"כ תיהדר משום אומדנא דלשיטתו הא מהני אומדנא גם להוציא ממון אבל לדידן דקיי"ל דאה"ב אחה"ר נדחה דיוקו של אביי ולכן השמיטו הרמב"ם ומיושבים דברי, הרע"ב. ועוד נראה דהנה לכאורה קשה איך דייק דמכפר מחצה הרי י"ל דבאמת אינו מכפר ואיכא אומדנא אלא דשאני הכא דגלי קרא דלכהן לו יהיה וקמ"ל דלא מהני הכא האומדנא וגזה"כ הוא אולם נראה דהנה בהא דפריך אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה ומשני הלכתא גמירי לה הקשה הראב"ד דנילוף מינה דלא אזלינן בשום מקום בתר אומדנא ותירץ דאין למידין ק"ו מהלכה והובא באס"ז ואם כן הכא אי נימא דגלי קרא שוב תיקשי דנגמור מינה וכה"ג כתב בנה"כ יו"ד סי' רכ"א ע"ד הט"ז סקמ"ב דל"ש לומר שאני הכא דגלי קרא דאם כן תיקשי נגמור מינה ושכ"ה סוגית הש"ס ע"ש וע' פסחים ע"ה א' גלי רחמנא התם דתנור שגרפו אין זה צלי אש וילפינן מינה דבכל מקום דינא הכי ע"ש:

ז׳והנה בבכורות ט"ז א' מנין לחמשה חטאות מתות ת"ל ממפריס

ח׳הפרסה טמא ופריך הא הלכתא גמירי לה ומשני דאיצטריך קרא ללאו ע"ש ולפ"ז הדק"ל דניליף מינה דל"מ אומדנא וצ"ל דכסף אינו מכפר וקרא דלכהן לו יהיה קמ"ל דלא אזלינן התם בתר אומדנא ושוב אין קושיא דניליף מינה דהאיכא שני כתובים גבי גזל הגר וגבי חטאות המתות ושני כתובים הבאים כאחד אין למדין ואם כן מוכח להיפוך מדעת אביי וצ"ל דאביי דדייק דמכפר מחצה היינו לפי הס"ד שלא ידע עוד מהא דחטאת שמתו בעליה דאיכא נמי אומדנא והוי קשיא ליה דאי קרא דלכהן גזה"כ תיקשי דנילוף מינה א"ו דהוא ס"ל דחטאת שמתו בעליה הוא רק הלכתא וליכא קרא לכן דייק שפיר אבל לפי האמת אין ראיה כלל ולכן השמיטוהו הרמב"ם והרע"ב:

ט׳עוד יש לדון דהנה כבר הקשיתי דלמא בכסף למשמר גזה"כ

י׳דלא ניזול בתר אומדנא אבל י"ל לפמ"ש בתוה"ש סימן קפ"ג דר"מ דאמר מפ"מ אמרה תורה נדה טמאה ז' וכו' בע"כ דס"ל דדרשינן טעמא דקרא ע"ש אם כן גם ר"ע דאמר בר"ה ט"ז מפ"מ אמרה תורה וכו' וכן בב"ק ס"ז ב' בע"כ דדריש טעמא דקרא ובספרי פ' נשא מבואר דהך דינא דמתני' ר"ע קאמר לה ולכן דייק אביי שפיר דכסף מכפר דאל"כ נימא אומדנא והרי דרשינן טד"ק אבל לדידן דלא דרשינן טד"ק שפיר השמיטו הרע"ב ולפמ"ש הכ"מ פ"ד מעכו"ם ה"ד גם הרמב"ם ס"ל כן והגם שיש סתירות בזה בדעת רמב"ם מכל מקום יש לומר כן לפלפולא:

י״אעוד יש לדון בזה דכבר הקשה בתשו' ח"צ סי' מ"א בהא דפריך

י״בגבי יבמה שנפלה לפני מו"ש דתיפוק לחליצה משום אומדנא דהא אין פותחין בנולד דלא שכיח וע"ש מ"ש ליישבו ובתשו' מעי סי' ד' ביאר דהקושיא על יבמה שנפלה לפני יבם שהיה כבר מו"כ בשעה שקדשה בעלה ע"ש ולפ"ז קשה בהא דדייק אביי ממתני' דמכפר מחצה וכן בהא דפריך אחטאת שמתו בעליה דהא א"פ בנולד וי"ל לפמש"ל דהך מתני' הוא דברי ר"ע ובכתובות כ"ג א' בהא דאדריה כלבא שבוע לר"ע וא"ל ר"ע אדעתא דגברא רבא מי נדרת הקשו התוס' דהא א"פ בנולד וע' בכ"מ פ"ו מה"ש הי"ב מ"ש בדעת רמב"ם ובברכת ראש לנזיר ל"ב וי"ל דר"ע ס"ל כדעת ר"א נדרים ס"ד ונחום המדי בנזיר ל"ב דפותחין בנולד ודייק לה מקרא דכי מתו כל האנשים ולכן דייק אביי שפיר דמכפר מחצה ולשיטתו פריך גם מחטאת שמתו בעליה. אבל לדידן פסקו רמב"ם ורע"ב שפיר דאינו מכפר מחצה:

י״גובזה אמינא ליישב מה שהקשיתי בהא דתמורה ט"ז ב' דאר"ל ד' חטאות מתות ניתנו ואחת רועה ובימי אבלו של מרע"ה שכחו איזהו רועה והלכו לחומרא דכולן מתות ולר"נ ד' רועות ואחת מתה נתנה להם ומספק כולן מתות וקשה לי דכבר הבאתי מבכורות ט"ז דיליף דחמשה חטאות מתות מקרא דממפריסי הפרסה ופריך הא הלכתא גמירי לה ומשני איצטריך קרא והלכתא דאי מקרא הו"א לרעייה קמ"ל הלכתא דלמיתה ואי מהלכתא הו"א היכא דעבר ואכל איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל קרא דבלאו וצ"ל דאף דמקרא לא נשמע על חמשה דדלמא רק א' או ב' מכל מקום פריך למ"ל הלכתא על כל החמשה דעל כל פנים א' או ב' נשמע מקרא ולפ"ז קשה הרי הש"ס פריך אחטאת שמתו בעליה דנימא אומדנא דאדעתא דהכי לא קידש ומשני הלכתא גמירי וכבר הבאתי בשם הראב"ד דהא דלא ילפינן מינה דל"מ אומדנא משום דאין דנים מהלכה וק' האיכא נמי קרא וצ"ל דהא ליכא אומדנא אלא בחטאת שמתו בעליה ושאבדו וכפרו בעליה דאירע אונס אבל בתמורת חטאת ועברה שנתה שהבעלים פשעו ליכא אומדנא אם כן י"ל דקרא בהנך דליכא אומדנא ורק ההלמ"מ על כולן ואין דנים מהלכה ולפ"ז קשה אמאי מספק"ל בתמורה על כולן איזו רועה הרי איכא למיפשט דבהנך דליכא אומדנא מתות דאי נימא דרועות תיקשי למ"ל בהו הלכתא הרי נשמעו מקרא ול"ש תירוץ הש"ס דאי מקרא הו"א דרועה כיון דגם לפי ההלמ"מ רועות אבל בהנך דמתו בעליה ואבדו וכפרו בעליה דאיכא בהו אומדנא ובעכצ"ל דקרא לא מיירי בהו כיון דקיי"ל דבכ"מ אזלינן בתר אומדנא לזה צריך בהו ההלמ"מ גם אם רק רועות ואין דנים מהלמ"מ והו"ל למיפשט דחדא מהנך דמתו בעליה או אבדו או כפרו בעליה רועה, והיא קושיא נפלאה. אך לפמ"ש י"ל דהא בתמורה שם אזיל הסוגיא אליבא דר"ש ובנדרים ס"ד בהא דיליף ר"א דפותחין בנולד מקרא דכי מתו האנשים מייתי הש"ס מהא דאמר רשב"י דכ"מ שנאמר נצים ונצבים אינם אלא דתן ואבירם וקרא דכי מתו שירדו מנכסיהם אם כן לר"ש אין פותחין בנולד וליכא אומדנא בחטאת שמתו בעליה כלל ולכן שפיר מספק"ל בכל ה' חטאות איזהו מהן רועה וא"ל דאם כן דגם לפי ההלמ"מ רועה למ"ל קרא והלכתא כיון דכך נאמרה הלמ"מ דחדא רועה ואין מקום לתרץ בע"א בעכצ"ל דקרא והלכתא לעבור בשניהם כמ"ש התוס' בב"מ ס"א ע"א כה"ג:

י״דועפ"ז אמרתי ליישב דברי רש"י שבועות י"א ב' בהא דאמר עולא אר"י תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים ופריך וכי קדושה שבהן להיכן הלכה ואמר רבה לב ב"ד מתנה וכו' איתביה אביי פר ושעיר של יו"כ שאבדו והפריש אחרים וכו' כולם ימותו ד' ר' יהודא וכו' ואמאי לימא לב ב"ד מתנה ומשני אבודין קאמרת שאני אבודין דלא שכיחי וברש"י ד"ה כולן וכו' דלא דמי לשעירי הרגלים וכו' וכבר עברה לה שנה וכו' והלכך ימותו כדין חטאת שכפרו בעליה שהלמ"מ ה' חטאות מתות וזו אחת מהן עכ"ל ויל"ד דהא מהלמ"מ רק ד' חטאות מתות ואחת רועה ולר"נ ד' רועות ואחת מתה אלא דמספק כולן מתות ואמאי כתב רש"י דהלמ"מ ה' חטאות מתות ולפמ"ש ניחא דהא מה דלא פשיט הש"ס דחדא מהנך דמתו או כפרו בעליה דשייך בהו אומדנא רועה הוא משום דאין פותחין בנולד דלא שכיח וליכא אומדנא בשום אחד מהן אבל להס"ד דהש"ס הכא דלא ידע דאבודין ל"ש אם כן ל"ה בכלל נולד אם כן אם איתא דהלמ"מ לא היה רק על ד' מתות ואחת רועה הדק"ל דתפשוט דהך דאבדה וכפרו בעליה היא רועה ואיצטריך גם ההלכתא דלא נילוף מינה לדעלמא דל"מ אומדנא וכמש"ל מה שאין כן בשאר חטאות אם אי' דרועה הדק"ל למ"ל הלכתא ואם כן תיקשי בהא דקתני הכא בפר ושעיר של יו"כ שאבדו וכו' אמאי אר"י דימותו ולכן כתב רש"י דלהך ס"ד דהכא הוה סבר דלר"י ההלמ"מ על כל ה' חטאות שימותו וזו אחת מהן אבל למסקנת הש"ס דאבודין לא שכיחי שפיר י"ל דאחת רועה:

ט״וובזה י"ל קושית התוספות שם י"א סוף ע"א בד"ה ושעיר וכו' בהא דפירש"י דלכך ימותו דלא חזו לשנה הבאה משום תרומה ישנה דהא ביומא ס"ה ב' פריך עלה התינח שעיר פר מאי איכא למימר ואי משום גזירה פר אטו שעיר אטו משום גזירה ימותו ומסיק דטעמא משום דחיישינן לתקלה והניחו בקושיא ויבואר ליישב דהנה התוס' ביומא שם ד"ה משום גזירה הקשו מזבחים ע"ג דפריך אמתני' דכל הזבחים וכו' נכבשינהו דניידי וכו' גזירה שמא יקח מהקבוע ומוכח דמשום גזירה ימותו ותירץ דהכא דגם שעיר הוי רק מצוה בעלמא משום חדש והבא וכו' לכן פריך משום גזירה ימותו ע"ש. ולפ"ז הא דאמר הש"ס שם ועוד דר"ט אר"א גופיה מצוה וכו' ב' הקושיות הם א' כמ"ש כה"ג בתוס' ב"מ ע' ע"א ועוד בכמ"ק והקשה בס' ק"י דהא בש"ס שם אמרוה רבנן קמי אביי גזרה משום חטאת שמתו בעליה דשמא ימות הכהן בשנה זו תינח פר שעיר מא"ל ואי גזירה אטו משום גזירה ימותו והא י"ל פר משום גזירת חטאת שמתו בעליה ושעיר משום דבעינן תרומה חדשה:

ט״זואולם הנה בחיבורי דע"ת סי' נ"ז סקכ"ג הקשיתי בהא דמשני בזבחים גזירה שמא יקח מהקבוע דלפמ"ש הרדב"ז ח"א סי' שע"ג דבספק טרפה ל"ג שמא יקח מקבוע והבאתי שם סמוכין לזה אם כן תיקשי דהא במתני' דכל הזבחים קחשיב גם חטאות המתות והם רק מספק דהא מהלמ"מ אחת רועה ולר"נ ד' רועות אם כן הדק"ל דנכבשינהו דניידי ול"ש לגזור שמא יקח מקבוע כיון דהוי רק ספק מתה ואף די"ל לפמ"ש התוס' בזבחים ע"א שם דלא עבדינן תקנה ברעייה כיון דלאחר רעייה לא משתרי נמי אלא משום דכל דפריש וכו' אך לפמ"ש הפמ"א שם להוכיח לסתור סברא זו אם כן הדק"ל וצ"ל דהתם מיירי שכל ה' חטאות נתערבו באחרות שאחת מהן ודאי מתה לכ"ע ושפיר גזרינן שמא יקח מהקבוע:

י״זובזה ביארתי דברי רש"י בזבחים שם ואכמ"ל ואם כן לפ"ז בהא דיומא ס"ה הנ"ל גבי פר ושעיר של יו"כ שאבדו וכו' פריך שפיר וכי משום גזירה ימותו דדיו אם ירעה כמ"ש רש"י שם דכיון דהתם רק חדא מהנך ה' חטאות והוי רק ספק אם מתה אם רועה אין לגזור שמא ימות הכהן לכן כיון דפריך אטו משום גזירה ימותו תיקשי גם על פר לכן הוצרך הש"ס לשנויי דטעמא משום תקלה ומיושב קו' הק"י:

י״חומעתה מיושבים דברי רש"י בשבועות דלהס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דכל ה' חטאות מתות מהלמ"מ וכמש"ל כיון דלא ידע מהא דאבודין לא שכיחי אם כן שפיר נוכל לפרש דטעמא דפר משום חטאת שמתו בעליה ובשעיר משום תרומה חדשה כקושית הק"י הנ"ל כיון דחטאת שמתו בעליה הוי ודאי גזרינן שפיר שמא ימות אחד מהכהנים אבל למסקנא דאבודין לא שכיחי דההלמ"מ הוא רק על ד' מתות או רק על אחת מהן ויש מהן רועה שוב אין לגזור משום חטאת שמתו בעליה וקשה קושית הש"ס בפר אמאי ימותו וצ"ל משוס תקלה ובזה מדויק לשון רש"י דאחר שכתב טעמא דתרומה חדשה הביא הא דחמש חטאות מתות מהלמ"מ והיינו משום הה"ט שפיר יש לגזור בפר משום חששא דמיתה וא"צ לטעמא דתקלה וא"ש ודו"ק כי הדברים נחמדים בס"ד ע"ד הפלפול: